בבית הספר היסודי בסעודיה היה לנו, הבנות, שיעור מיוחד בשם "חינוך פמיניסטי", ואנחנו קראנו לו בקיצור "פמיניזם". בהמשך שונה שמו ל"כלכלת בית". מטרת השיעור הייתה להדריך את הבנות במטלות הבית, כגון בישול, ניקיון ותפירה. כלומר, להכין אותן לנישואים. זוהי הפרשנות ל"פמיניזם" שהכרתי בילדותי. אבל אז גדלתי ו"שכחתי לשכוח", כפי שאומרת הסופרת הכווייתית בות'יינה אל-עיסא.
במהלך התבגרותי התעוררו בי שאלות: מדוע "להם" ולא "להן"? מדוע "ביכולתו" ולא "ביכולתה"? עבורי היו השאלות ברורות כשמש, אך לא הצלחתי להסבירן לסובבים אותי. המצב השתנה כשהתחלתי להיפגש עם נערות כמוני. למדנו מהשיחות בינינו, מהביקורת שמתחנו זו על זו, ומהאפשרות לנהל שיחה על נושאים שחשובים לנו גם כשדעותינו שונות.
בו-בזמן עקבנו אחר המאבקים שהתנהלו בין הגברים סביבנו בנוגע אלינו, הנשים. הקשבנו לחילוקי הדעות בין מי שרואים את עצמם ליברלים ובין מי שלוקחים לידיהם את הזכות להחליט בנוגע לנשים מה טמא ומה מותר.
בשנים האחרונות התקדמנו במאבקנו למען זכויות בסיסיות. כמה מאיתנו אף הגיעו לכלא בשל אותם מאבקים חברתיים. והנה אנחנו עומדות בתחילתה של שנת 2022, והמאבק עדיין רחוק מסיום. בשנת 2021 התמודדו נשים פעילות עם מגוון גילויי אלימות, חטיפות, מעקב אחר טלפונים ניידים והשתלטות על הגדרת הפמיניזם מצדם של בורים בחוגי האומנות והתקשורת. קבוצות גברים ברשתות החברתיות כגון טוויטר או אפליקציות דוגמת "קלאב האוס", הרחיקו לכת ודנו בסכנה הנשקפת לחברה מפני הפמיניזם. ואם כל זה לא מספיק, השנה גם הלכה לעולמה הפמיניסטית הבולטת ביותר בעולם הערבי – נוואל סעדאווי.
על אף כל המכשולים, אנחנו ממשיכות וממשיכים לפעול למען הפמיניזם. כל התמודדות מול אירוע כזה היא עדות להצלחתנו, שכן היא מעוררת מודעות ופותחת עוד ועוד דלתות
התנועה הפמיניסטית בעולם הערבי המשיכה לספוג בשנה האחרונה מכות – חלקן מפתיעות, שכן גם בקרב נשים שוררת בורות בנוגע לתנועה הפמיניסטית. לדוגמה, הזמרת הלבנונית הידועה קרול סמאחה הפגינה בורות מוחלטת כשאמרה שהיא לא "פמיניסטית", ושאינה אוהבת את המילה הזאת. הזמרת המצרית שירין עבד אל-ווהאבּ הופיעה בטלוויזיה וביטאה גם היא את דעותיה המסורתיות: האישה תישאר תמיד אישה, והגבר תמיד יהיה גבר, בלא כל קשר לעיסוקם או להכנסתם. המנחה עמרוּ אדיבּ השיב לה שמבחינתו זה משפט השנה.
זה בדיוק מה שגברים רוצים לשמוע מנשים, וזה גם מה שנשים מסוימות מרגישות שהן צריכות לומר כדי לשרוד בעולם של גברים. זה מתסכל במיוחד מכיוון שהיה מצופה משירין שתגלה הרבה יותר הבנה לתנועה הפמיניסטית, אחרי שזכתה לתמיכה כל כך רחבה כשהודיעה על גירושיה מבעלה.
2018: נשים מתחילות לנהוג בסעודיה
לצד המכות נמשך המאבק העיקש, וכך בעיראק ובכוויית עמדו פמיניסטיות לצד נשים רבות שהיו קורבנות אלימות. בעיקר זכורים המקרה של מרים, שבחור שרף את פניה עם חומצה מכיוון שסירבה להינשא לו, או סיפורה של פַרַח אכּבר שנחטפה וגופתה הושלכה בפתח בית החולים. מותה זעזע את כוויית והביא את בית המשפט לגזור על הרוצח עונש מוות.
עיקשותו של המאבק הפמיניסטי מתבטאת גם בצעדים שממשלות נוקטות נגדו. כך לדוגמה התגלה שהטלפון הנייד של הפעילה הפמיניסטית מהאמירויות, אלאא א-צדיק, נפרץ באמצעות הרוגלה הישראלית "פגסוס", ובסעודיה אמנם שוחררה מהכלא קבוצת נשים פמיניסטיות שנכלאה לשלוש שנים, אולם הממשלה במדינה ממשיכה לעקוב אחרי כל צעד ושעל שלהן.
אם כן, הנושא הפמיניסטי לא ננטש, ולא מתכוון להרים ידיים. כך גם בירדן, שבפרלמנט שלה התחוללו קרבות עזים והוטחו השמצות בנוגע להוספת המילה "ירדניות" לצד ה"ירדנים" בשינויי החוקה. הסוגייה עוררה שיח אין-סופי בתקשורת וברשתות החברתיות, וחשפה מצד אחד בורות ומצד שני מאבק מעורר השראה. אפילו הזמר המצרי הנודע עמרוּ דיאב הבין עד כמה השינוי שאנו מבקשות לחולל הוא עקרוני, כשפרסומת למכוניות בכיכובו נמחקה מהרשת בעקבות ביקורת על ההטרדה המינית המשתמעת ממנה.
האתגרים נמצאים בכל מקום – בתקשורת, במרחב הציבורי, בחיים בבית ובזוגיות. על אף כל המכשולים, אנחנו ממשיכות וממשיכים לפעול למען הפמיניזם. זהו פמיניזם המבוסס על אנושיות, כזה שעומד איתן אל מול אירועים קשים נגד נשים. כל התמודדות מול אירוע כזה היא עדות להצלחתנו, שכן היא מעוררת מודעות ופותחת עוד ועוד דלתות עבור הדורות הבאים. הם כבר לא ילמדו פמיניזם בגרסת "כלכלת הבית"; הם יוכלו לחקור לעומק ולהמשיך לדרוש שוויון וחופש לנשים.
- מייסא אל-עמודי היא סופרת, עיתונאית ופעילה פמיניסטית סעודית. המאמר המלא התפרסם באתר העיתונאי העצמאי "דרג'". גרסה זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת בערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
