הטייסים שנאלצו לחזור ממסלולי ההמראה - ואולי אף נאלצו לחזור אחרי שכבר המריאו, באחד מימי השבוע שעבר - לא הבינו מה קרה. שעתיים קודם הם היו בטוחים, כמו המפקד שלהם אלוף תומר בר, שהפור נפל, וישראל הולכת על המהלכים הכבדים ביותר שעד ממש לאחרונה אף אחד לא האמין שייצאו לפעול. והנה עכשיו, אחרי פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר – מהלכים שמיוחסים לישראל - ואחרי שחיסלו את זה ואת ההוא, היה נדמה שהולכים בכל הכוח כדי לגמור את העניין עם האויב הוותיק, המנוסה, החכם והקשה מכולם.
ופתאום - ביטול. וחוזרים חזרה. למי מהטייסים ששאל האם הביטול הגיע כתוצאה מקושי מבצעי כלשהו, נאמר כי לא היה כזה. "הדרג המדיני החליט לדחות", נטען, ועוד הוסיפו שמדובר ככל הנראה בדחייה של כמה ימים.
יש כאלה במעגל קבלת ההחלטות במערכת הביטחון שטוענים שנתניהו הוא שסירב לאשר סופית את חיסול נסראללה לפני נסיעתו לעצרת האו"ם או במהלך שהייתו בניו-יורק, ולבסוף נאלץ לעשות זאת רק בשל צורך מבצעי-מודיעיני בהול.
"למה הנסיעה הזו הייתה חשובה? למי היא הייתה חשובה? והאם היא לא גרמה בסופו של דבר יותר נזק מכל תועלת שישראל יכלה להפיק ממנה?"
"אין פסול בכך שהקברניטים מזריקים גם שיקולים מדיניים או בינלאומיים בבואם להחליט עקרונית על עצם אישור סיכול, או בבואם לאשר את המועד הספציפי", מסביר גורם ביטחוני בכיר הבקיא בתהליכי קבלת ההחלטות בצמרת הישראלית. "השאלה היא איפה נמצאת הנסיעה הזו לאו"ם בתוך התמונה הכוללת של הצרכים של ישראל והמצב הביטחוני שאנו מידרדרים אליו באופן מבוקר אך גם כזה שיכול להסתחרר מחוץ לשליטה בכל רגע. למה הנסיעה הזו הייתה חשובה? למי היא הייתה חשובה? והאם היא לא גרמה בסופו של דבר יותר נזק מכל תועלת שישראל יכלה להפיק ממנה? הרי כל מי שמכיר מה קרה שם יודע שהכל היה מתוסרט, כולל האולטימטום של החרדים בעניין הטיסה בשבת - שנעלם כלא היה ברגע שהיה חשוב לנתניהו לשוב. הכל כדי שהזוג המלכותי יבלה סוף-שבוע בתפוח הגדול".
ההדלפות השקריות מסביבתו של נתניהו, כאילו כל הנסיעה הייתה חלק ממהלך הונאה מתוכנן (היא לא הייתה), רק החריפו את הרושם בעולם שנתניהו אינו אומר אמת
לפי הגורם, בלי להיכנס לוויכוח העובדתי על מי אמר מה - נתניהו שוב יצא שקרן בעיני מנהיגים ושאר העולם, כשהסכים לכאורה לדון ברצינות בהפסקת האש ולמעשה התכוון לעשות בדיוק את ההיפך. ההדלפות השקריות מסביבתו של נתניהו, כאילו כל הנסיעה הייתה חלק ממהלך הונאה מתוכנן (היא לא הייתה), רק החריפו את הרושם הזה.
לאורך הדיונים בנושא לבנון וחיזבאללה בשלושת השבועות האחרונים נאמר פעמים רבות כי אם ישראל רצינית בכוונות שלה בנושא, ואם נתניהו רציני בהצהרות שלו, בפומבי ולא בפומבי, על שינוי כיוון ועל נקיטה בצעדים אמיתיים שיבטיחו את חזרת תושבי הצפון לבתיהם - הרי שהצעדים הללו כוללים בוודאי החרפה הדרגתית שכוללת חיסול בכירים, ואחר כך הפצצות בלבנון בפרויקט שיש מי שכינו אותו באמ"ן "בית בכפר". פגיעה בהטמנה - מה שמכנים במודיעין "ההתממה" - של טילים בתוך בתים בתוך כפרים, ואחר כך התנקשות בנסראללה, ואחר כך החרבת המחסנים שמתחת לדאחייה, בדגש על טילי היחונט שהם איום ישיר על אסדות הגז.
מערך המודיעין הישראלי, מוכה וחבול מטראומת מלחמת 2006, והדרג המפקד שמעליו, והדרג המדיני שמעליו, תמיד היססו - ולא רצו להיכנס למערכה שלמה מול חיזבאללה
ישראל יכלה לפגוע בנסראללה כבר לפני שנים ארוכות. יכלה כפועל נמשך, לא כחלון הזדמנויות יחיד ובודד. נסראללה אולי ירד לבונקר ב-2006 וחי מתוך נקודת מוצא שהוא כל הזמן מטרה להתנקשות, אבל היה כל הזמן תחת עיני המודיעין הישראלי, בעיקר אמ"ן - שזרועותיו והסנסורים שלו אמורים לכסות בבלעדיות ארגונית את לבנון וחיזבאללה (זולת עניין הסוכנים והחדירה או ההחדרה לתוך המתקנים ואזורי המותניים, תחום ששייך למוסד, ובניגוד לאחריות המשותפת לאמ"ן ולשב"כ ולפיקוד הדרום ולאוגדה עזה בעזה - שסופה כמו באחריות משותפת, שאף אחד לא אחראי). מערך המודיעין הישראלי, מוכה וחבול מטראומת מלחמת 2006, והדרג המפקד שמעליו, והדרג המדיני שמעליו, תמיד היססו - ולא רצו להיכנס למערכה שלמה מול חיזבאללה.
ביום שלישי בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה עם גורם מודיעיני בכיר שהסביר לו כי האחיזה המודיעינית טובה, אבל יש מצב שעוד מעט יהיה הרבה הרבה יותר קשה לפגוע בנסראללה. מסך ההבנות והשיחה הזו נולד האישור של גלנט ונתניהו לפגוע בנסראללה. נתניהו לא רצה לעשות זאת לפני נסיעתו וכל עוד הוא בארצות-הברית אבל בסופו של דבר השתכנע ונתן את הסכמתו.
חיסול נסראללה פותח דף חדש בהיסטוריה של המזרח-התיכון, ומעלה מחדש את השאלה שהצפנו כאן כמה פעמים בשבועות האחרונים: לאן פניה של ישראל?
חיסול נסראללה פותח דף חדש בהיסטוריה של המזרח-התיכון, ומעלה מחדש את השאלה שהצפנו כאן כמה פעמים בשבועות האחרונים: לאן פניה של ישראל? היציאה למערכה רחבה נגד חיזבאללה, לרבות שינוי הכיוון באמונה שניתן להכריע את הארגון לנצור את נשקו גם בלי סגירת המערכה בדרום, נעשתה בעידודם, בדחיפתם ולעיתים ביוזמם של בכירים בתוך מערכת הביטחון, שסברו שהמבוי הסתום מול חיזבאללה פוגע בישראל. הובילו את הלחץ מפקד חיל האוויר בר, מפקד פיקוד הצפון אורי גורדין וראש המוסד דדי ברנע, שסברו מזמן שצריך לצאת למלחמה נגד חיזבאללה וסבורים היום כי יש לנצל את שעת החולשה והבלבול של הארגון כדי להכות אותו מכה חריפה ביותר. ברנע אימץ את הגישה התקיפה מאוד כלפי חיזבאללה של קודמו, יוסי כהן, שקיים ויכוחים קשים עם הנהגת הצבא תחת הרמטכ"לים איזנקוט וכוכבי, וטען שאסור לישראל להיכנס למב"מ (מערכה שבין המערכות) שפירושו סוג של הרתעה הדדית.
בנתיים כל תוכניות התקיפה של ישראל הצליחו, וחיזבאללה, בסדרת טעויות בלתי נגמרת של המזכ"ל שלה, שאחת מהן גם עלתה לו בחייו, המשיך להיות מרוסן, לא ירה על אסדות הגז, לא הגן כראוי על בכירים וטעה קולוסלית בכל מה שחשב והעריך על אודות ישראל.
אבל מהצד השני, מה בדיוק מתכננת ישראל? "ישראל מצאה את נסראללה. עכשיו שתמצא איסטרטגיה", אומר הגורם הבכיר במערכת הביטחון. "לאן כל זה הולך? איך בדיוק יסכים חיזבאללה להסדר עם ישראל דווקא עכשיו, כשהוא פרש פראי בלי ראש אבל עם עשרות אלפי טילים ורקטות, ובקרוב גם עם מנהיג קיצוני שספון לגמרי על דלת האיראנים? מה בדיוק מתוכנן עכשיו, חוץ מעוד מאותו הדבר? ונניח שיש עוד כמה הפתעות וכמה מטענים שמוסלקים בתוך הטלית והתפילין שמחלקים לכל לוחם בחיזבאללה אחרי סיום מסלול ומסע כאפייה - איך אלו יביאו את ישראל לשוקת המובטחת של הסגרת כוחות חיזבאללה וחתימה על הסדר מדיני עם מנגנוני אכיפה חריפים.
"אם ישראל לא תחתור כעת להסדר, ועדיף שהסדר בדרום, כי בצפון זה יהיה קשה מאוד, היא תסתבך במערכת התשה באש מנגד, ומספיק שהחזבאללה יירה שני טילי נ"ט ורקטה אחת כל יום", מסביר הגורם הביטחוני. "אפשרות אחרת כמובן היא כניסה קרקעית ללבנון בהיקפים גדולים, כדי לרסק חלקים מהארגון ולהקים איזור ביטחון שם. אנחנו עכשיו בשבוע של ה'מאניה', אחרי כל ההישגים ואחרי שנדמה לנו שריסקנו את חיזבאללה, טבעי שיגיע שבוע הדיפרסיה. האם מישהו בישראל מספיק אדיוט להיכנס למלכודת המוות הזו, גם כניסה קרקעית וגם איזור ביטחון, אחרי שנפלנו בפח הזה כל כך הרבה פעמים בעבר? אני מקווה לפחות שעמיתיו יהיו שם להיות מבוגרים אחרים ולמנוע מאיתנו את האסון הזה".
