הלוחמים ממג"ב קוראים למקום הזה "צומת השרוף", על שם מפקד פלוגה שנפצע כאן לפני הרבה שנים, לאחר שהושלך לעברו בקבוק תבערה. זו נקודה שנמצאת בתחתית הכפר סילוואן, השכונה המזרח ירושלמית, שאל מורדותיה התלולים התנקזו כל החומרים הנפיצים של המזרח התיכון: מעט מדי אדמה, הרבה דת, המון פוליטיקה וכמויות אינסופיות של נשק חם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מטרים בודדים מפרידים בין פאתי סילוואן לבין הכותל המערבי ולמסגד אל-אקצא - אבל החיים כאן מתנהלים ביקום מקביל, דיסטופיה לבנטינית, שבה אפילו ילד בן 13 יכול להשיג אקדח, לדרוך אותו באמצע הרחוב, ולבצע בו פיגוע חבלני, כפי שקרה בשבת האחרונה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד נגיע לזה, אבל עכשיו אנחנו בצומת "השרוף" עם רב-שוטרת לינוי ווסטווד. היא בת 19, ילידת בת-ים, שחקנית נבחרת הכדורעף של התיכון שלה, שהתגייסה לשירות קרבי כלוחמת מג"ב. רק לפני חודשיים סיימה טירונות, ועכשיו היא כאן, בפלוגת בזלת של מג"ב ירושלים, מפטרלת בסילוואן עם קסדה שחורה ואפוד, שכולל אזיקי מתכת, מכל גז פלפל וכמה מחסניות מלאות. אל פאוץ' הגב שלה מוצמדת גם אלת עץ, ובשתי ידיה היא אוחזת ברובה אם-4 עם מחסנית בהכנס, לכל צרה שלא תבוא.
8 צפייה בגלריה
''אתה לא רוצה לעבור דלת-דלת ולדפוק עליה''. כוח מג''ב בסילוואן, השבוע
(צילום: אלכס קולומויסקי)
והן באות, הצרות. ביום רביעי שעבר מצאה עצמה ווסטווד מכוונת את הנשק שלה לעבר מחבל ששכב ירוי על הרצפה. "זה קרה ממש כאן", היא מצביעה בידי הכדורעף שלה על צוק קטן שמתנשא מעל הצומת. "עד עכשיו אני מעכלת את הסיטואציה שהייתי בה. אבל באותו רגע לא חשבתי, פעלתי מאדרנלין. בזמן אירוע את נטו חותרת למגע, חושבת מי עוד יכול לסכן אותך, מחפשת איפה יש עוד מחבלים בשטח. אפילו את הקול של הירי לא שמעתי מרוב שהייתי מפוקסת".
באותו יום רביעי פשטו כ-300 לוחמי מג"ב ושוטרים על מחנה הפליטים שועפט שבצפון ירושלים, במטרה להרוס את ביתו של המחבל שהרג את הלוחמת נועה לזר ז"ל ופצע קשה מאבטח בפיגוע ירי בחודש אוקטובר האחרון. במהלך הריסת הבית נהרג אחד מתושבי המחנה, ובפלוגת בזלת תיארו לעצמם שהתגובה תבוא. "באותו יום ידעו שכל הגזרה חמה, שהכול רגע מלהתפוצץ", מספרת ווסטווד.
ואכן, בשעות הערב התקבלה התראה מה"שועלים" - הכינוי של אנשי מג"ב לשב"כ - על התארגנות למבצע נקמה בדמות השלכת בקבוקי תבערה (בקת"ב) בתוך סילוואן. מפקד הפלוגה החליט להציב למְפגעים מארב: הוא נכנס בעצמו לשכונה בתוך לנדקרוזר ממוגן, במטרה למשוך אליו אש; וכוח נוסף, שכלל קצין ועוד שלושה לוחמים - אחת מהם ווסטווד - קיבל פקודה להמתין בקרבת מקום ולחכות לזורקי הבקת"ב, במידה ואלה יפעלו.
"בשלב מסוים קיבלנו דיווח מתצפיתנית, שהיא מזהה במצלמות התארגנות של שני חשודים לזריקת בקת"ב", ממשיכה ווסטווד. "עניין של שלוש שניות, ופרקנו מהרכב. חבשנו קסדות על הראש תוך כדי ריצה, איגפנו אותם מהצד, רצנו בעלייה מאוד תלולה, ואז הגענו למצב שהפתענו אותם ונעמדנו מולם. הקצין בכוח רץ ראשון, כך שלא יכולתי ליישר איתו קו, ולכן העדפתי שלא לדרוך את הנשק ולבצע ירי".
הקצין, שכן הספיק לדרוך את הנשק, מצא עצמו לפתע מול שני מחבלים, האחד עם כוורת זיקוקים ביד והשני עם בקבוק תבערה מוצת. "עמדתי ממש צעד מאחוריו, וראיתי אותו נכנס למצב ירי", ממשיכה ווסטווד. הקצין ביצע ירי מדויק של שני כדורים בלבד: האחד פגע במרכז המסה של הבקת"ביסט, שנפצע אנושות ומת כעבור כמה שעות, והשני פגע בברך של חברו.
"הם נוטרלו", מתארת ווסטווד. "מיד התקרבנו אליהם בנשקים שלופים, ובמקביל כל הזמן דאגתי לאבטחה, סרקתי 360 מעלות מסביב. תחשוב שבאותו רגע כל העולם ואשתו מסתכלים עליך מתוך הבתים של השכונה ומצלמים. נעמדתי מעל הבקת"ביסט, לוחם אחר נעמד מעל המחבל השני, ודאגנו שהם לא יזוזו וינסו לפגע עוד פעם. אחרי כמה דקות הגיעו מד"א ונתנו להם טיפול ראשוני".
תגידי, את אוהבת או שונאת את סילוואן?
"גם וגם. כי בסוף, פה אנחנו עושים את העבודה שלנו, שומרים על המולדת. וכן, אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה".
קלישאה או לא, למי יש זמן לחשוב על זה, כשרוב הימים הנוכחיים של לוחמי ולוחמות בזלת בנויים ממשמרות מתישות של 12 שעות ברחובות סילוואן - אחד המקומות המסוכנים כיום בישראל - ואז עוד 12 שעות מנוחה בבסיסם, לא רחוק משם, וחוזר חלילה.
בימים שחלפו מאז שווסטווד וחבריה ניטרלו את צמד המחבלים בסילוואן, האש בשכונה רק גברה. ביום שבת, למחרת הפיגוע הנורא שבו נרצחו שבעה אזרחים בשכונת נווה יעקב, יצא מביתו נער בן 13, תושב סילוואן, כשהוא חמוש באקדח, לאחר שכתב במחברתו, "אמא את הולכת להיות גאה בי".
באמצע רחוב מעלות עיר דוד, שלאורכו קיים ריכוז של התיישבות יהודית, פתח הנער באש לעבר משפחה ששבה מתפילות השבת. אחד מבני המשפחה, קצין הצנחנים סגן נ', הספיק לנטרל את המחבל באמצעות נשקו האישי לפני שהתמוטט מפציעתו הקשה. אביו נפצע גם הוא באירוע. כבר באותו יום עצרו אנשי מג"ב כמה מקרובי משפחתו של המחבל הנער, ולמחרת הספיקו רעולי פנים להשליך מטען צינור לעבר אחד מבתי היהודים בשכונה. עוד פרק במעגל האלימות האינסופי בסילוואן.
ביום שני השבוע הצטרפנו לסיור של לוחמי פלוגת בזלת בסילוואן, שכונה שכל כולה שיפוע בלתי אפשרי שצולל מהעיר העתיקה דרומה אל עבר גיא בן הינום, ושעליה משקיפה כיפתו של אל-אקצא.
"השכונה הזו היא לב הקונפליקט היהודי-ערבי", מסביר לי מפקד הכוח, מפקח אופיר סרוסי. "כל מה שקורה בג'נין, בשועפט ובכול מקום אחר, מתנקז לפה. זו שכונה מאוד עוינת, סופר-מורכבת, רגישה בטירוף. כל אירוע קטן שיש לך עובר מאפס למאה בשנייה, ובלי לשים לב אתה יכול למצוא את עצמך בקטטה או בהתפרעויות קיצוניות. אתה חייב להיות דרוך כל הזמן".
על שטח של קצת יותר מאלף דונם, מתגוררים בצפיפות כ-20 אלף איש, מתוכם כ-500 יהודים. הבנייה פרועה, הסמטאות מפותלות, והשכונה מדורגת 2 במדד הסוציו-אקונומי, התחתית של התחתית. אבל ההיסטוריה מפוארת: לפני כאלפיים שנה הקים כאן דוד המלך את עיר דוד, על מפעלי המים והביצורים שלה, והפך אותה לבירת ממלכתו. בהמשך הייתה עיר דוד לנקודת מוצא שממנה העפילו עולי רגל לבית המקדש.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת החלו יהודים, שנתמכו בידי עמותת "אלע"ד", להתיישב בפאתי השכונה הערבית ואף הוקם בה הגן הלאומי עיר דוד. רשמית, עיר דוד איננה שייכת לסילוואן ותושביה מקפידים להזכיר כי היא שכונה בפני עצמה, אבל בשטח אין גבול מוגדר, בטח לא משהו שיעצור זיקוקים, אבנים, בקת"בים או ילדים עם אקדחים.
בראשית שנות האלפיים הצטרפו אל מתיישבי עיר דוד כמה משפחות שעברו להתגורר בבתים שנרכשו בידי עמותת "עטרת כהנים", ממש בלב ליבה של סילוואן, על מה שנקרא ציר התימנים. היהודים בציר התימנים מאובטחים בידי חברה פרטית, וכול תנועה שלהם אל ומתוך השכונה נעשית ברכבים ממוגנים. "הנה אחד הרכבים האלה", אומר סרוסי, ומצביע על מיניבוס לבן מעוך ומוכתם שחולף על פנינו. "הרכב הזה שבור לגמרי, כי כל הזמן זורקים עליו אבנים ושופכים עליו פחי צבע".
כשאתה מסתובב כאן בסילוואן, אתה מרגיש בטוח?
"אני מרגיש בטוח, אבל באותה נשימה גם דרוך. אני לא הולך בסילוואן כמו שאני הולך בשוק מחנה יהודה".
ואזרח ישראלי, יכול להרגיש בטוח בסילוואן בימים אלה?
"אני לא אמליץ לאזרח ישראלי להיכנס לסילוואן. לא כי אין משילות בשכונה, אלא כי אני יודע שאותם תושבים מקומיים, ברגע שהם יזהו יהודי, הם ינצלו את זה כדי לזרוק עליו אבנים. זה קורה, זה קרה וזה ימשיך לקרות. לצערנו. וזה לא רק בסילוואן, אלא בכפרים נוספים במזרח ירושלים".
ביום שבו הצטרפנו ללוחמים של סרוסי שרר שקט מתוח בסילוואן. סרוסי העדיף לא לאתגר את המצב העדין הזה, והחליט שלא לקחת אותנו פנימה לציר התימנים. "בסוף, המשימה שלי זה לשמור כאן על הסטטוס-קוו, כדי שהיהודים והערבים יוכלו לחיות בשקט", נימק.
מצומת "השרוף" טיפסנו אם כן לאורך רחוב מעלות עיר דוד, שנמצא בפאתי השכונה, עד לנקודה שבה התרחש הפיגוע ביום שבת. ריח של גומי חרוך מילא פתאום את הג'יפ, שהתקשה להתמודד על העלייה התלולה. "הלך הקלאץ'", סינן הנהג.
יצאנו מהג'יפ, ומסביב הכול נראה רגיל: ילדות ערביות חוזרות משיעור ג'ודו, לצד אמא בשביס עם בנה התינוק במנשא. דו-קיום לכאורה. אבל אז אחד המלווים שלנו ממג"ב שלף את הטלפון והראה לנו תמונות שצילם כאן ביום שבת: שתי טליתות ספוגות דם, שמוטלות על הכביש.
מעטים האנשים שמכירים את המורכבות הביטחונית של סילוואן כמו סרוסי, שמפקד מזה שנה ושמונה חודשים על מחלקת לוחמי מג"ב בפלוגת בזלת, שמוצבת דרך קבע בשכונה. הוא בן 24 מרמת-גן. על כתפיו תלוי נשק מקוצר עם ידית אחיזה לירי טרור, ועל כל מקרה, גם אקדח בחגורה. פרט לזה מוסתרת באפוד שלו גם סיגריה אלקטרונית, שהוא שואף ממנה מפעם לפעם.
"אני לא זוכר מתי ילד בן 13 ביצע פיגוע כזה בעבר", הוא אומר, ומסנן סילון עשן לאוויר הירושלמי הקריר. "אני בגיל 13 שיחקתי כדורגל, לא החזקתי אקדח ביד. זו מציאות שונה, משונה, אבל בסוף אתה נמצא במזרח ירושלים ואתה חי פה את העוינות".
זה קורה פה הרבה, המעורבות של הילדים באירועים האלימים?
"בהפרות סדר ילדים בני שמונה ותשע משתתפים באופן קבוע, יומיומי. הם חוזרים מבית הספר, מרימים אבנים וזורקים אותן על רכבים של יהודים. המציאות היא כזו שילדים, גם בגילים יותר קטנים, מבצעים הפס"דים (הפרות סדר - א"א), ואנחנו בתור לוחמים מטפלים בזה. אבל הפיגוע הזה (בשבת האחרונה) מלמד אותנו שמחבל יכול לבוא בכל גיל ובכל תצורה. אם פעם לימדו אותנו להיזהר מסכינים, היום זה גם יכול להיות נשק חם. המקומיים כל הזמן משתנים, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו למשתנים האלה".
מפקח אופיר סרוסי: "בהפרות סדר, ילדים בני שמונה ותשע משתתפים באופן קבוע, יומיומי. הם חוזרים מבית הספר, מרימים אבנים, זורקים אותן על רכבים של יהודים, ואנחנו בתור לוחמים מטפלים בזה. אבל הפיגוע בשבת מלמד אותנו שמחבל יכול לבוא בכול גיל ובכל תצורה"
אבל מה שמטריד את סרוסי בעיקר זה לא גיל המפגעים, אלא הכמות הבלתי נסבלת של נשק חם שמסתובבות בסילוואן. "לא חסרים כאן נשקים", הוא אומר, בזמן שאנחנו משקיפים על בתי השכונה שצמודים זה לזה. "אני מוצא את עצמי לפעמים בסילוואן שומע ירי באוויר, בין אם זו בדיקת כלים כזו או אחרת, או ניסיון להרתיע אותנו הלוחמים".
רק לפני כמה חודשים הוא היה בסיור בשכונה בעת שהגיע אליו מידע מודיעיני חם על עסקת נשק שמתרחשת באחד הבתים ברחוב ואדי יצול. "קיבלנו את האיתור (כתובת הבית - א"א), ותוך דקות ספורות נכנסנו לתוך הבית יחד עם צוות בילוש של המשטרה", הוא מספר. "ממש תפסנו אותם תוך כדי העסקה, וראינו את אחד החשודים מוסר תיק שחור לחשוד השני. קפצנו עליהם ועצרנו אותם, ואחרי דקה פתחנו את התיק השחור. בפנים היה כלי נשק חם".
בכינוס הקבינט המדיני-ביטחוני שנערך לאחר הפיגוע בנווה יעקב, הציע השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שבפועל מפקד על מג"ב, כי כוחות הביטחון יעברו בית-בית במזרח ירושלים ויחפשו נשקים. סרוסי לא חושב שטקטיקה כזו היא פרקטית בשטח.
"אם יש לך מידע מודיעיני, ואתה יודע שבבית מסוים יש נשק, אתה מארגן כוחות ונכנס חזק לתוך הבית", הוא מסביר. "אבל אם אין מידע, אז לא. אתה לא יכול לעבור בכל בית במזרח ירושלים, זה לא ישים. אתה בכל זאת גם רוצה לשמור על איזו שגרה של התושבים. אתה לא רוצה לעבור דלת-דלת ולדפוק עליה, להתחיל להציק להם".
אגב, הכניסה של בן גביר לתפקיד שינתה משהו מבחינתך?
"בסוף, המפקד שלי הוא אמיר כהן, מפקד מג"ב. נכון שיש מעליו מפכ"ל ושר, אבל את הרוח הגבית אני מקבל ממנו".
ובכל זאת?
"מרגישים שינוי מסוים, שמבחינתי הוא לטובה. זה יכול לעודד שוטרים להמשיך לעבוד בצורה יותר מקצועית ועם יותר ביטחון עצמי. אבל ההוראות הן אותן הוראות, בסוף אתה עובד לפי חוק".
על מקור השם סילוואן הדעות חלוקות. יש הטוענים כי זהו שיבוש יווני של המילה שילוח, אחרים טוענים כי המקור הוא במילה "סלוה", שפירושה בערבית הוא רוגע או שלווה, תחושות שלא ממש קיימות כאן, בטח שלא עכשיו.
לאחר סוף השבוע המדמם בבירה, עובו הכוחות של מג"ב במזרח ירושלים והמשמרות התארכו משמונה שעות ביממה ל-12 שעות, על מנת שבשטח ישהו כמה שיותר שוטרים בכל רגע נתון. במג"ב קוראים לזה "מתכונת שלדית", כזו שמותחת את כוח האדם עד לקצה.
הירידה בכוננות המיוחדת לא נראית באופק, אבל סרוסי והחבר'ה שלו לא מתלוננים, לפחות לא בפנינו. בניגוד לדו-הקיום-הלא-באמת-קיים בין תושבי סילוואן, המחלקה של סרוסי במג"ב נראית כמו הפוסטר של כור ההיתוך הישראלי: כמחצית מהלוחמים במחלקה יהודים והיתר דרוזים, נוצרים ומוסלמים. כ-30 אחוז מחיילי המחלקה הן לוחמות. "יש אצלנו ערבות הדדית", אומר סרוסי. "בחג של יהודים הערבים יסגרו שבת, ולהפך. מוסלמי ישיר שירי קידוש ביום שישי עם הלוחמים היהודים".
לכול אחד מהם, ולא משנה מאיזו עדה הוא מגיע, יש על מגן הטלפון הנייד תמונה של סמל ראשון בראל חדריה שמואלי ז"ל, צלף מג"ב שנהרג בעזה באוגוסט 2021. זו הדרך שלהם להנציח את זכרו וגם לזכור שהסכנה תמיד אורבת להם מעבר לפינה.
"לכל המג"בניקים יש את התמונה הזו על מגן הטלפון", אומרת ווסטווד. "זה היה אותו דבר אחרי הפיגוע שבו נהרגה הדר כהן ז"ל ואחרי שאיבדנו את הדס מלכא ז"ל (שתי לוחמות מג"ב שנפלו בהיתקלויות עם מחבלים בשער שכם; כהן ב-2016 ומלכא ב-2017 - א"א)", מצטרף סרוסי. "במג"ב יש אתוס שיודע להנציח את החללים שלו בצורה לא פורמלית, אלא בדרך שצומחת מהשטח. אנחנו הולכים עם החללים שלנו בכיס כל הזמן".
סמל שני עמית אליאס, שנפצע בראשו מהשלכת אסלה מאחד הגגות: "בגלל שהשכונה בשיפוע, תמיד יש גג שמשקיף עליך, ובגלל זה במהלך ההפס"דים אתה לא בהכרח רואה את מיידי האבנים. אתה פשוט פתאום חוטף אותן. בנוסף, הם מכבים את האורות ברחוב בבת אחת, ואז בכלל קשה לך להבין מאיפה מגיעות האבנים"
סרוסי עצמו התגייס למג"ב ב-2017, מעט אחרי גל טרור הסכינאים שטילטל באותם ימים את בירת ישראל. "אני זוכר את עצמי כילד בן 17 מסתכל בטלוויזיה ונדהם לגלות שלוחמי מג"ב נמצאים בחוד החנית", הוא אומר. "וזה מה שמשך אותי". אל פלוגת בזלת הגיע בימי מבצע שומר החומות, ונחת ישר לתוך האקשן. "יש תקופה שסילוואן היא מאוד מסוכנת עם הרבה אירועים, ויש תקופות יותר רגועות", הוא אומר. "הגרף הזה עולה ויורד כל הזמן".
ועכשיו?
"עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה מתוחה. אתה מרגיש בשטח שהדברים הולכים ומתחממים, וזה רק הולך ומתגבר".
ועוד מעט יש רמדאן.
"אנחנו מכינים את עצמנו לקראת החודש הרגיש והנפיץ של הרמדאן. מבצעים אימוני קרב מגע, אלות, אזיקה, כושר כללי. הכול כדי להגיע מוכנים לרמדאן".
את החוליה של סרוסי משלים סמל שני עמית אליאס, בן 20 ממושב מסילת ציון, שעל ראשו כיפה ובלורית, שכל שערה בה מונחת בקפידה במקומה. "לפני הגיוס התנדבתי ארבע שנים במג"ב, כתלמיד תיכון", הוא מספר. "כשהגיע הזמן להתגייס רציתי מג"ב אבל לא קיבלתי. התגייסתי להנדסה קרבית, ואחרי שלושה חודשים עברתי להיות טבח. אחרי הרבה טופסי 55 (בקשה להעברה - א"א) הגעתי בסוף למג"ב. הייתי נעול".
הוא הספיק להיות חצי שנה בפלוגה, ואז נפצע. "היינו צוות סיור רגלי של ארבעה לוחמים בציר התימנים", הוא מספר. "לקראת סוף המשמרת, סביב שמונה וחצי בערב, קיבלנו דיווח שמתחיל יידוי אבנים וירי זיקוקים לעבר בתי היהודים שם. יצאנו לציר ונפתח לעברנו יידוי מסיבי. חבשנו קסדות והתחלנו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות, אבל זה לא היה כל כך יעיל.
"בסילוואן אתה נשלט תמיד מאחד הגגות. בגלל שהשכונה בשיפוע, תמיד יש גג שמשקיף עליך, ובגלל זה במהלך ההפס"דים אתה לא בהכרח רואה את מיידי האבנים בעיניים. אתה פשוט פתאום חוטף אבנים. בנוסף, הם מכבים את האורות ברחוב בבת אחת, ואז בכלל קשה לך להבין מאיפה מגיעות האבנים".
אליאס חטף כמה אבנים באותו יום, "אבל זה קורה הרבה ופשוט ממשיכים. בכול מקרה, הזעקנו תגבורת. בינתיים, המקומיים תפסו מאבטחת של אחד מבתי היהודים והחלו להכות אותה. רצנו לתוך הסמטה שבה הם היו, וחילצנו אותה. בשלב מסוים דרכתי את הנשק ונתתי ארבעה כדורים באוויר. כמה שניות אחרי זה נכבה לי האור. התעלפתי".
אליאס נגרר על ידי חבריו לתוך אחד מבתי היהודים בשכונה, וכשהתעורר נאמר לו שנפצע מאסלה שהושלכה עליו מאחד הגגות, ופגעה בראשו ובכתפו. "מאז ועד היום אני סובל מכאבים בצוואר בכתף, ובגלל המגבלות אני משמש עכשיו כנהג", הוא אומר, אבל מיד מספר שעכשיו כבר יש דאחקות על האירוע הזה בפלוגה.
ומה הבדיחה הכי מצחיקה ששמעת בעקבות הסיפור הזה?
"שנשאר לי קצת חרא על הראש".
צחוק-צחוק, הסיטואציה בסילוואן מעמידה את לוחמי מג"ב בסכנה לא רק לפציעה חמורה. אחת הטענות שנשמעות לאחרונה יותר ויותר מהם, קשורה לחשש שלהם מחקירות לאחר שהם מנטרלים מחבלים חמושים. כך למשל, לפני שנתיים נלקחו שניים מלוחמי הגדוד לחקירת מח"ש, לאחר שניטרלו מחבל שדקר יהודי באזור שער שכם.
"כל הזמן אומרים לנו", אומר אליאס, "שלכל כדור צריכה להיות כתובת. זה לא קשור רק למחבל ששוכב על הרצפה, אלא גם לאזרח שנמצא בגזרה ועלול להיפגע מהירי שלך. אתה חייב לקחת הכול בחשבון. יש נהלים להוראות פתיחה באש ואתה לא יורה סתם, אלא רק כאשר אתה מזהה אמצעי, כוונה ויכולת. גם שני הלוחמים שנלקחו לחקירת מח"ש, שוחררו באותו ערב ויום למחרת מפקד מג"ב אמר להם שהם עשו עבודה יפה. יש לנו גיבוי".
"גם אנחנו בהלם", אומר ח'אלד זיר בן ה-50, שנולד וגדל בסילוואן, על הפיגוע בשבת. "אנחנו לא מבינים מה גורם לילד בגיל כזה לעשות דבר כזה. ילד בן 13 צריך לשחק כדורגל. מצד שני, אין לנו מגרשי כדורגל בשכונה. ילד שזורק אבן על משטרה, מבחינתו זה משחק. אין להם איפה ללכת ואין מי שידאג להם".
אבל מה שמטריד את זיר יותר מכול, הן הריסות הבתים הבלתי חוקיים בסילוואן. במיוחד, כשהן נעשות לדבריו רק אצל חלק מהאוכלוסייה. "יש לנו פה מתנחלים שחיים בבתים ללא אישורי בנייה, ועל נחלות שהבעלות עליהן נידונה עכשיו בבית משפט. להם, מג"ב לא הורס את הבית. אכיפת חוק צריכה להיות בשני הצדדים".
מבחינת לוחמי מג"ב, הם כאן כדי לדאוג גם לביטחון תושביה הערבים. "אם יש אירוע אלמ"ב (אלימות במשפחה) אצל תושבים ערבים, אנחנו ניתן מענה ונעצור את החשוד", אומר אליאס. אבל זיר לא משתכנע. "על הסדר של מי שומר מג"ב? הוא בא בשביל המתנחלים", אומר זיר. "אתה יודע, לא כל הילדים שלנו פושעים. אבל כולם מפחדים ללכת לבית ספר, כי אולי יתפסו אותם ממג"ב בדרך".
"אף אחד לא הופתע מזה שיש מחבלים, וכולנו מכירים את ההסתה הבלתי נסבלת בבתי הספר והמסגדים”, אומר עו"ד אלדד רבינוביץ, תושב ההתיישבות בכפר השילוח בסילוואן. "כן הופתענו מהגיל הצעיר של המחבל. בעיני זה בעיקר מראה את אובדן הדרך של החברה הערבית בירושלים ובכלל, ואני חושב שלמדינת ישראל יש אחריות על זה. מלבד הפצועים הצדיקים שנלחמו בגבורה, הנפגעים המרכזיים של האירוע זו האוכלוסייה הערבית בירושלים. מעכשיו כל ילד הוא בחזקת מחבל ומספיק שיניף אקדח צעצוע כדי שאולי יפגעו בו חלילה”.
מדוע אתם נעזרים במאבטחים פרטיים?
“ההתיישבות בירושלים מאובטחת הרבה שנים בהחלטת ממשלה על ידי מאבטחים מטעם הממשלה, בגלל שהאיומים גבוהים יחסית לכול מקום אחר בארץ, ובגלל החשיבות הגדולה של ירושלים והחובה והזכות לאפשר לכל יהודי לגור בכול מקום שירצה בה, בטח ובטח כל כך קרוב לכותל המערבי ולהר הבית. המאבטחים, המשטרה ומג"ב נותנים את כל מה שיש להם ומעבר בשביל שנוכל לחיות כאן. סך הכול מאפשרים לנו לחיות בצורה סבירה, לא נוחה אך סבירה, ועל זה אנחנו מלאים הכרת הטוב. אבל צריך גם הרבה הרבה נחישות מדינית ובעיקר להחליט שירושלים לא תהיה יותר החצר האחורית של ישראל".
אתה מרגיש שסילוואן על סף פיצוץ?
"אירועים יש אצלנו כל הזמן, וכנראה שימשיכו להיות, עד שנחליט להחיל ריבונות אמיתית על ירושלים. עד אז אנחנו שמחים במצווה הציונית הקטנה שלנו, לבנות את ירושלים בידיים שלנו ממש".
גם מפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, נדהם מזהותו של המחבל מסילוואן. "הסיפור של ילד בן 13 שלוקח אקדח מעיד על תרבות קלוקלת וכישלון בחינוך של הילד הזה, ולצערי הרב הוא כנראה גם לא היחיד", הוא אומר השבוע בריאיון. "זה צריך להבהיר לנו שאנחנו צריכים לעשות פעולות ברמה הלאומית, כדי שסיטואציה כזו לא תתרחש שוב".
אחת הפעולות האלה היא, מן הסתם, איסוף הנשק הבלתי חוקי. השר בן גביר הציע לעבור בית-בית במזרח ירושלים ולחפש נשק. זה אפשרי?
"אני לא רוצה לפרש את השר. אבל הסיפור של אזרחים שמחזיקים נשק לא חוקי במדינת ישראל הוא אירוע שצריך להטריד את כולנו. זה שנאסוף את הנשק זה לא מספיק. אנחנו צריכים לסגור את הגבולות, את מרחב התפר, ולהחמיר בענישה לכל מי שמחזיק בנשק לא חוקי".
כמה נשקים בלתי חוקיים יש להערכתך במזרח ירושלים?
"אני לא יכול להגיד לך מספרים, אבל המצב במזרח ירושלים הוא חלק מתופעה רחבה מאוד של אמל"ח בלתי חוקי. יש ניסיונות חוזרים ונשנים להבריח אמל"ח לתוך מדינת ישראל, בין היתר באמצעות מעורבות של גורמים מחוץ למדינה. זה מצטרף ליכולת ייצור האמל"ח ברשות הפלסטינית ולתופעת גניבת האמל"ח בשטח ישראל. זו תופעה שאנחנו נלחמים בה יום-יום, אבל זה לא מספיק".
אתה נתקל במעורבות של חמאס עזה בנעשה במזרח ירושלים?
"כן, בוודאי".
אתה יכול להרחיב?
"לא".
בינתיים, לא רק הפרות הסדר בסילוואן ובכל רחבי מזרח ירושלים טורדות אותו. גם מצוקת כוח האדם. מג"ב הוא אמנם חיל מבוקש מאוד, אבל מותח את כוח האדם שלו לקצה אל מול המשימות. "לצערי הרב, הקמפיין שערכנו לאחרונה לגיוס למג"ב לא הצליח", אומר ניצב כהן. "אחרי גלי הטרור הקודמים, למשל בעקבות הפיגועים באלעד, בבני-ברק, בדיזנגוף ובחדרה, קיבלנו המון פניות להתגייס. אבל הקמפיין הנוכחי נחל כישלון. זה קורה כי השכר של הלוחמים והשוטרים נמוך ביחס להשקעה שלהם".
בן גביר דיבר על הגדלת שכר השוטרים.
"אני מאוד מקווה שזה יקרה. אנחנו עומדים לפני תקופה מאתגרת, ואם לא נצליח להביא בשורה לשוטרי מג"ב, לא רק שלא יצטרפו אלינו, אלא גם יעזבו אותנו. אני קורא לכל משרדי הממשלה לסייע לתוכנית של השר לביטחון לאומי שתאפשר לנו לגייס. אני צריך כוח אדם, הרבה, ועכשיו".
גם מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון תורג'מן, אומר שהכוחות בשטח מתוחים עד הקצה. "הפעילות המבצעית המשטרתית במזרח העיר מאתגרת בכל ימות השנה, ובפרט בימים אלו", אומר תורג'מן. "לאחר פיגועי הירי והפרות הסדר שהיו בימים האחרונים באזור, תיגברנו את הכוחות שפועלים במרחב. שוטרים כחולים וירוקים כאחד, אנחנו מתוחים מקצה לקצה במטרה לשמור על מרקם חיים תקין באזור, לצד פעילות מוגברת לאיתור חריגים ולטיפול בכל מי שמנסה לפגוע בשוטרים או באזרחים".
מפקד מג"ב, כהן, אומר שהוא חש שינוי במדיניות בשטח. "אנחנו נתקלים באירועים מאוד קשים שמאיימים על החיים של הלוחמים שלנו, כולל מטעני חבלה שמושלכים ישירות עליהם. אבל בסוף, האיום על הכוחות שלנו לא מרתיע אותנו. איטום הבית של המחבל מנווה יעקב תוך 24 שעות, אירוע חסר תקדים, הוא דוגמה לכך. זה מעיד על שינוי מדיניות והבנה שאנחנו חייבים להיות הרבה יותר אגרסיביים".
רק שגם הצעירים - וגם הילדים, כך מתברר - של סילוואן הופכים להרבה יותר אגרסיביים.
לפני שאנחנו מסיימים את הסיור, אליאס שולף מהכיס את הטלפון הנייד ונכנס לעמוד אינסטגרם שנקרא Silwanic. "לכאן החבר'ה מסילוואן מעלים את כל הסרטונים שהם מצלמים מהפעילות שלהם נגד מג"ב ויתר הכוחות הישראליים שפועלים בכפר", הוא מחייך. "לפעמים אנחנו חוזרים מפעילות ופותחים את האינסטגרם שלהם".
למה?
"כדי לחפש את עצמנו בסרטונים".
פורסם לראשונה: 07:19, 03.02.23
