שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ביקש להוריד מסדר היום של הממשלה החלטה לטובת שורדי מסיבת הטבע נובה, כך פורסם אמש (רביעי) ב"כאן". סמוטריץ' נימק את ההחלטה בכך ש"לא צריך להגדיר אותם כקהילה". בתחילת השבוע הייתה אמורה לעלות בישיבת הממשלה החלטה לפיה יעברו יותר מ-15 מיליון שקלים למשרדי הממשלה שאמונים על טיפול בנפגעי הטבח, אלא שברגע האחרון סמוטריץ' התנגד ודרש להוריד את ההחלטה מסדר היום.
"אנחנו ממשיכים לראות שנציגי הממשלה ממשיכים את הקו של בריחה מאחריות, כדי להמשיך ולא להסתכל לנו בעיניים", מגיב לדברים ארז צרפתי שביתו רון ז"ל נרצחה בפסטיבל הנובה. "מה זו קהילה? ההגדרה של קהילה היא קבוצה של בני אדם שיצרו ביניהם קשרים ויחסים חברתיים, הפועלים בגבולות מסוימים, מקושרים למקום או למרחב מרחב פיזי או וירטואלי, ויש להם מאפיין, רצון או עניין משותפים. ואנחנו, אנחנו קהילה בעל כורחנו".
"אין יותר קהילה מאיתנו, ומישהו צריך להבהיר לשר שיש לנו עניין משותף מאוד גדול", מוסיף צרפתי. "ב-7.10 נרצחו 404 הילדים שלנו כתוצאה ממחדלים של ממשלת ישראל וצה"ל, אין יותר מכנה משותף מזה. במשך חמישה חודשים יש 404 משפחות שלא מצליחות להרים את הראש כתוצאה מהדבר הזה, מהטרגדיה הזאת. אנשים שהעסקים שלהם מתרסקים, אנשים שפוטרו מעבודתם כתוצאה מכך, אנשים שלא מסוגלים לצאת מהבית כי הם איבדו את היקר להם מכל. אז אנחנו קהילה, ואנחנו לא ניתן להם לברוח מהאחריות הזאת".
"איבדנו את היקר לנו ביותר, את הילדים שלנו, וכבר כמעט חמישה חודשים שאנחנו זוכים להתעלמות לא ברורה", הגיבה לדברים בתיה מלכה, אימו של דור מלכה ז"ל שנרצח במסיבה ברעים. "אנחנו יושבים בשקט ומחכים בסבלנות, אבל לשמוע כזו אמירה של שר האוצר זו פגיעה בכבוד המת. אנחנו קהילה גדולה, חמה ותומכת ואנחנו רוצים לקבל את הזכויות שלנו גם מהממשלה שהתעלמה מאיתנו חמישה חודשים".
לדבריה, "אנחנו חיים על הקצה, אף אחד מאיתנו לא חזר לתפקד ולאף אחד מהמדינה לא אכפת. שר האוצר ישן במיטה חמה עם הילדים שלו לידו, ואני הולכת לישון בבית הקברות לילה-לילה. והוא, יש לו זכות להתעלם ממני? אני דור שלישי בארץ, באה ממשפחה שלחמה את כל מלחמות ישראל. לא מגיע לבן שלי להיקבר ושיתעלמו ממנו או מאיתנו כי נוח להם. הגיע הזמן שיתייחסו אלינו".
נטליה קסרוטי, אימו של קשת קסרוטי ז"ל שנרצח במסיבה ברעים מתקוממת גם היא על האמירה. "זו אמירה אומללה ומכעיסה כל כך", היא אומרת. "אנחנו קהילה. אנחנו קהילה כי שום מקום אחר לא מרגיש קהילה עבורי. אני נמצאת בקבוצה של משפחות שכולות והמקום הזה לאורך כל היום הוא קהילה בשבילי. אין שם אמא או אבא שלא שופכים את הלב בכאב ומספרים שהם לא מצליחים לקום מהמיטה. תמיד כולם נרתמים וכולם עוזרים ואני יודעת שתמיד יהיה לי שם מענה, בין אם זה יד מלטפת או עזרה".
"אנחנו חיים על הקצה, אף אחד מאיתנו לא חזר לתפקד ולאף אחד מהמדינה לא אכפת. יש לשר האוצר זכות להעלם ממני? לא מגיע לבן שלי להיקבר ושיתעלמו ממנו או מאיתנו כי נוח להם. הגיע הזמן שיתייחסו אלינו"
"זו המהות של קהילה בעיני, וההכרה שלנו כקבוצה מאוד גדולה שעברה את הטרגדיה הכי גדולה", היא מוסיפה. לממשלה אולי נוח שנהיה פרטים בודדים שאין להם יכולת להתרומם, אבל אנחנו קהילה ואנחנו מחזקים אחד את השני, וכרגע קודם כל אנחנו נלחמים על הכרה, על הבנה. אני מתפרקת כל יום כמה פעמים ביום. אני גרה בקיבוץ ואני לא מצליחה לתפקד. מצפים ממני שאני אמשיך לעבוד, ואני לא מצליחה להרים את עצמי. ואני מבינה בקהילה הזאת שאני לא לבד. בתוך המצב הזה עוזר לי להבין שלא רק אני מרגישה ככה. המדינה לא עושה מספיק כדי לסייע לנו. אני מרגישה שיש אנשים רבים בקהילה שלנו שלא מקבלים מענה, וזה מגביר את תחושת התסכול והעלבון שהרגשנו אתמול".
מלשכת השר נמסר: "לעמדת שר האוצר המעטפת הטיפולית הרחבה במשתתפי הנובה צריכה להיות מרוכזת במשרדי הבריאות והרווחה האמונים על כך מקצועית ובאגף נפגעי פעולות איבה בביטוח הלאומי ולשם צריכים להיות מנותבים כלל התקציבים".
