דובר קנצלר גרמניה, שטפן הבשרייט, עדכן ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) כי גרמניה תבקש להצטרף כצד שלישי לדיון נגד ישראל בהאג, ותדרוש הבהרות בנוגע לשימוש באמנה למניעת רצח עם נגד ישראל. "הממשלה הפדרלית של גרמניה דוחה בתוקף את ההאשמה ברצח עם שהועלתה נגד ישראל. אין לזה בסיס", כתב הערב (שישי). מאוחר יותר שוחחו ראש הממשלה בנימין נתניהו וקנצלר גרמניה אולף שולץ - ונתניהו הודה לו על תמיכת גרמניה בישראל.
3 צפייה בגלריה
גרמניה מתייצבת לצד ישראל בהאג. שולץ
(צילום: Sean Gallup/ gettyimages, REUTERS/Thilo Schmuelgen)
במהלך הדיון היום, שבו ישראל השיבה לטענות חסרות הבסיס של דרום אפריקה, התרעמו הטוענים בשם ישראל על ההאשמות נגדה. "בהינתן ההיסטוריה של העם היהודי, זה לא מפתיע שישראל הייתה אחת מהמדינות הראשונות לאמץ את האמנה למניעת רצח עם", אמר ראשון הטוענים מצד ישראל טל בקר שענד סיכה צהובה כמחווה לחטופים בעזה.
"בשביל כמה, ההבטחה 'לעולם לא עוד' היא סלוגן עבור ישראל, היא החובה המוסרית הראשונה. הפנייה נגדנו עכשיו היא ניסיון להפוך את המושג במלחמה שמדינת ישראל לא רצתה ולא פתחה בה. זו מלחמה נגד חמאס ונגד הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וארגונים טרוריסטיים אחרים שהברוטאליות שלהם לא יודעת גבולות", אמר.
ד"ר בקר, יועמ"ש משרד החוץ, הוסיף עוד כי "ב-7 באוקטובר, בזמן חג יהודי, אלפי מחבלי חמאס ואחרים פלשו לישראל מהים, מהיבשה ומהאוויר. תחת ירי של אלפי רקטות, בוצעו טבח, גרימת מומים ומעשי אונס. הם עינו ילדים מול הורים והורים מול ילדים, שרפו תינוקות בחיים ואנסו בשיטתיות נשים, גברים וילדים. 1,200 נרצחו, 240 נחטפו כולל תינוקות, קשישים, שורדי שואה ואנשים עם מוגבלות. זה רצח עם".
מהי "אמנת הג'נוסייד" שמכוחה ישראל נשפטת?
במשך שלוש שעות חשפה ישראל את הצביעות של דרום אפריקה, הגיבה לטענות המופרכות שלה - והציגה עדויות לטבח הרצחני של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. בסיום הדיון ביקשה ישראל לדחות את הבקשה לצו ביניים להפסקת הלחימה, ולהסיר את התביעה מעל סדר היום. כעת מקבלת ישראל חיזוק מצד גרמניה.
"האמנה למניעתו וענישתו של פשע השמדת העם", שאומצה פה אחד על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-1948 ונכנסה לתוקף ב-1951, היא אחת האמנות הראשונות שנחתמו לאחר מלחמת העולם השנייה ואשר עוסקות בזכויות אדם. הרעיון הבסיסי שמאחורי האמנה הוא הניסיון להגדיר את פשע השואה – ולמנוע הישנות של אירוע כזה. ישראל הייתה מהמדינות שדחפו לניסוח האמנה, ומהראשונות שהצטרפו אליה.
סעיף 2 באמנה מגדיר את פשע ה"ג'נוסייד". ההגדרה מבוססת על שני מרכיבים מצטברים, כשהראשון הוא "הכוונה להשמיד": יסוד הכוונה, או "היסוד הנפשי" של פשע הג'נוסייד, דורש כי מבצע הפשע יעשה זאת בכוונה להשמיד – השמדה גמורה או חלקית – קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית. לצורך יסוד זה, השמדה חלקית משמעה השמדת חלק משמעותי מהקבוצה.
המרכיב המצטבר השני הוא היסוד העובדתי – ביצוע מעשים חמורים. האמנה מגדירה שורה של מעשים שביצועם עונה על דרישת היסוד העובדתי של הפשע, ובהם הריגת אנשים הנמנים עם הקבוצה; גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקבוצה; העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה; קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקבוצה; והעברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בדרך כפייה.
יסוד הכוונה להשמיד הוא המבדיל את פשע הג'נוסייד משאר הפשעים החמורים על פי המשפט הבינלאומי, והופך אותו ל"פשע הפשעים". פסיקת בית הדין הבינלאומי קובעת כי הכוונה צריכה להיות להשמדה ממש של הקבוצה. כך למשל, כוונה לביצוע טיהור אתני של קבוצה לאומית אינה עולה לכדי הכוונה הנדרשת לביצוע ג'נוסייד.
לפי אמנת הג'נוסייד, חובת המדינה היא למנוע את ההפרות הבאות של האמנה – וגם להעניש על כך: ביצוע השמדת עם, קשירת קשר לבצע השמדת עם, הסתה ישירה ופומבית לביצוע השמדת עם, ניסיון לבצע השמדת עם וכן השתתפות בהשמדת עם. על פי פסיקת בית הדין, "השתתפות" בהשמדת עם משמעה גם סיוע לביצוע השמדת עם.
