"ופתאום אני מתעורר בתוך אקווריום. אני חגור, והמסוק מתחת למים, ואני לא יכול לנשום. אני מניח שאיבדתי הכרה, כי אין לי שום זיכרון מהרגע של הבום. אני מרגיש שאין לי אוויר. ואני לא מצליח לצאת. אני מבין שאני הולך למות פה. אני חושב על חברתי מריה, על אמא שלי, על המשפחה. אובדן תקווה רגעי. תוך כדי זה אני נאבק, מרגיש שאני משתחל דרך משהו, מצליח לקחת נשימה ארוכה, ואני בחוץ".
כך מתאר סרן רון בירמן, קצין הסיור המוסק (קס"מ), את הרגע שבו הוא וחבריו, הטייסים סא"ל ארז שחייני ז"ל ורס"ן חן פוגל ז"ל, התרסקו עם מסוק העטלף אל הים, כמה מאות מטרים מול חופי חיפה.
בליל 3 בינואר השנה המריאו בירמן, שחייני ופוגל לטיסת אימון שגרתית, שהפכה לאסון שזעזע את המדינה. תקלה טכנית נדירה במנוע גרמה למסוק ליפול אל הים, ובירמן, שנאבק להיחלץ מתוכו בטרם יטבע, מצא עצמו לבד, בחשכה, במים השחורים. השבוע, בריאיון נרחב ראשון שיתפרסם מחר (שישי) במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מספר בירמן מה באמת קרה בלילה הדרמטי ההוא. "אני רואה את האף של המסוק מתרחק ממני והתחלתי לצעוק: 'פוגל! שחייני!' נתפסתי במסוק וחיפשתי אותם. איפה הם? שחו? נסחפו? צרחתי בטירוף".
וכשאתה לא מקבל תשובה?
"אז אני מבין – הם בתוך המסוק. הרי אם לא, הם היו אמורים להיות לידי. ואני מבין שאין זמן – צריך להוציא אותם. יש עליי חגור עם בלון אוויר קטן. מרוב לחץ, בכלל שכחתי ממנו. אפילו לא חשבתי עליו בתוך המסוק. אני צולל לדלת הטייס שקרובה אליי. אני בכוונה לא מנפח את חגורת ההצלה שלי, כדי שאוכל לצלול. נגמר לי האוויר, אני עולה וצולל שוב. הפעם אני תופס את הידית, ושוב עולה. צולל שוב, והדלת לא נפתחת.
"אז אני שוחה לצד השני של המסוק. צולל לדלת השנייה, הפעם עם בלון האוויר. הדלת לא נפתחת. המסוק שקוע בעומק של מטר וחצי-שניים. אני צולל שוב ומצליח לתפוס מישהו דרך איזה פתח קטן. אני לא יודע את מי, והוא גם לא זז. בלון החמצן שלי נגמר. אני צולל ומנסה ככה שוב עוד שלוש או ארבע פעמים. אני כבר מתחיל להרגיש אותות מצוקה של הגוף שלי. אני מבין שאם אצלול שוב, יש סיכוי טוב שלא אעלה יותר. כל זה קרה בערך במשך ארבע-חמש דקות. ואני מבין שלא אצליח להציל אותם. זו הבנה מאוד קשה. אבל אני מקווה שמישהו אחר יצליח".
כוחות צה''ל גוררים את מסוק העטלף לבסיס חיל הים לאחר ההתרסקות
(צילום: אריק מרמור)
בריאיון מספר בירמן כי ייסוריי האשמה על כך שלא הצליח לחלץ את חבריו רודפים אותו. "היום, אחרי עיבוד של הכל, ואחרי מפגשים עם פסיכולוג משבוע אחרי התאונה ועד עכשיו, אני יודע להגיד שעשיתי כל מה שאני יכול כדי לנסות להציל אותם", אמר. "הם הגיבורים שלי. הם אלה שהצילו אותי. אם לא הם, אני לא הייתי יושב פה עכשיו".
בחודש יולי, בדיוק חצי שנה לאחר האסון, התפרסמו ממצאי הדוח המסכם של צוות המומחים בצה"ל שחקר את התרסקות המסוק. מהדוח הסופי, שפורסם כחמישה חודשים לאחר דוח הביניים האחרון שפורסם בנושא, עולה כי הצוות תפעל אירוע חירום מורכב במשך דקה ו-57 שניות עד לפגיעה במים. האירוע התרחש בשל כשל פנימי שהתפתח במנוע שמאל, אשר גרם בהמשך להידלקות אש ולחדירת עשן לתא הצוות ולהתפשטות האש גם במנוע ימין. כתוצאה מכך המסוק הנמיך במהירות ופגע במים בעוצמה. עוצמת הפגיעה במים הותירה את הטייסים מחוסרי הכרה וכתוצאה מכך טבעו.
ממצאי הדו"ח המסכם קבעו כי הכשל נבע מתקלה טכנית אשר איננה מוכרת ליצרן ולחיל האוויר, והופיעה לראשונה במנועים אלו כתוצאה ממתאר נדיר של נזקי קורוזיה חמה ברכיב פנימי במנוע (סטטור). הדבר הוביל לשבירת להב בטורבינה ולאש שהתפתחה במהירות.
הריאיון המלא: מחר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
