ניצב פרץ עמר: "יש פער בין מה שקורה במציאות ובין איך שזה משתקף בתקשורת"
(צילום: רועי עידן )
בפברואר 2021 נכנס ניצב פרץ עמר לתפקיד מפקד מחוז דרום של המשטרה. שלושה חודשים לאחר מכן הגיע האתגר הגדול הראשון שלו: מבצע "שומר החומות". עכשיו עומד המחוז הדרומי בלב הביקורת הציבורית. אזרחי הנגב איבדו את תחושת הביטחון, המשילות התערערה, ויש מי שביססו את עצמם כאלטרנטיבה למשטרה ומציעים לאזרחים הגנה. ואם לא די בכל אלה, הגיעה הקטטה בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, מלווה בירי מנשק חי, וגרמה לרבים לחוש שכל הגבולות נפרצו.
ולמרות זאת, ניצב עמר טוען כי המצב בשטח לא כל כך נורא. "יש שיח ציבורי מאוד בעייתי, שיוצר חוסר תחושת ביטחון", הוא אומר, "השיח הוא לא רק בתקשורת, אלא בכל הארץ. כל אירוע, גם הקטן ביותר, הופך לגדול. למשל, מתקשרים אלינו ומודיעים בבהלה שראו שלושה בדואים בקניון. אבל ברור לגמרי שזה דבר שגרתי בבאר-שבע. ולמה לא? הנוכחות של הבדואים בעיר לגיטימית".
מסתכלים על הדרום באופן שונה מאשר על אזורים אחרים?
"לדעתי כן. יש אירועים משמעותיים יותר שקורים בחלקים אחרים של הארץ ולא זוכים לכל כך הרבה ביטוי. יש יותר מיקוד תקשורתי על הדרום. זו לא רק התקשורת הפורמלית, ערוצי הטלוויזיה או העיתונים. יש פה אלמנט של התפתחות טכנולוגית, מדיה חברתית. כל אדם יכול לכתוב, ואם יש לו הרבה עוקבים זה הופך ויראלי ומגיע לעשרות אלפים, לפעמים מאות אלפים. מישהו שחש במצוקה משתף, וזה הופך לנחלת הכלל. בעבר זה לא היה ככה".
אבל בכל זאת, יש הקצנה באירועים הפליליים, כמו מה שהיה בסורוקה.
"זו לא הקטטה הראשונה שם".
אבל כן המקרה הראשון עם ירי מנשק חי.
"היה ירי. אנחנו לא יודעים את המיקום של הירי בבית החולים. אנחנו ניזונים מעדי ראייה. זה לא היה צריך לקרות, אבל זה לא מסמל הקצנה, אלא משהו מסוים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון. אנשים נשאו נשקים, בוודאי שללא רישיון. הסיפור תפס תאוצה על רקע השיח הציבורי. האווירה הכללית בבאר-שבע רוויה אדי דלק. מטאפורית. מספיק ניצוץ קטן כדי להבעיר את העיר. זה מה שקרה באירוע הזה. אני לא מקל בו ראש. זה לא צריך להגיע לסורוקה או לשום מקום אחר.
"אנחנו מנסים לטפל באירועים שקורים ביישובים של הבדואים, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם בזמן. יש פער של מודיעין. יש הרבה סכסוכים שאני לא יודע שקרו. ואז אני מגיע כשקורה אירוע אלים. יש הרבה נקמות דם שיחסית די נשלטות כי המנהיגים של העדה הובילו לשלום או להפסקת אש. לא בכל האירועים משתפים אותנו, אבל לרוב כן, ואז המודיעין והיועץ לענייני ערבים מלווים את הסיפור כדי שלא להגיע לאימפקט אלים".
הקטטה בבית החולים סורוקה, לפני כשבועיים
יכול להיות שלמשטרה אין בעיה אם זה נשאר בפזורה, כי אין לכך כיסוי תקשורתי, והעיקר שלא יגיע לבאר-שבע או לעומר?
"אני מעדיף שלא יהיה בשום מקום, אבל אני לא יכול להיות תמים ולומר, 'ממחר בבוקר לא יהיו סכסוכים במגזר הבדואי'. המגורים שם הם מגורים שבטיים, אלפי בני אדם באותן שכונות, ולפעמים זה יוצר סדרה של אירועים אלימים. הייתי רוצה למנוע אותם, אבל אם לא הצלחתי, חשוב לי לפחות למנוע מהם לגלוש למקום אחר ולסכן לאנשים שלא מעורבים ולא שייכים למשפחות המסוכסכות – בטח לא בסורוקה, בית החולים היחיד בדרום".
אתה מזהה גורמים אינטרסנטיים שמנסים ללבות את היצרים?
"אני לא רוצה להגיד משהו שאני לא יודע, אבל יש פער בין מה שקורה במציאות ובין איך שזה משתקף בתקשורת. יש גורמים בעייתיים אובייקטביים, כמו הקשיים של המגזר והסדרת הקרקעות של הנגב שלא נמצא לה פתרון, אבל בסוף התקשורת משדרת כי יש אנשים שמציפים לה דברים".
"רוב האוכלוסייה הבדואית נורמטיבית, אבל עד 20%, בעיקר צעירים, נשרו מהלימודים, הם מובטלים, ולכן מגיעים לפלילים. כשקורה אירוע ונעצר תושב הפזורה הופכים את כל הבדואים לדבר מסוכן. זה נזק אדיר לאוכלוסייה"
שמעת את הנאום של ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ', יום אחרי האירוע בסורוקה. הוא אומר שאנחנו לא צריכים מבצעים, אלא פעולה, תוכנית שורש.
"הוא צודק. אנחנו עושים את המבצעים מתוך אילוץ: המשאבים שאנחנו מקבלים מהמדינה מוגבלים. ואם אני יודע שבמצב הנתון אני לא אצליח לטפל בבעיות בצורה יסודית, אני אעשה את זה בדרך של מבצעים. כי אין לי ברירה. אני צריך לנהל. כי אם לא אעשה את המבצעים אני לא אעשה שום דבר. אם אין לי פתרון אולטימטיבי אני אתן לפחות פתרון חלקי. אני לא יכול להישאר אדיש".
זה נשמע קצת כמו פתרון תקשורתי.
"הרי כל מה שאני אעשה, אנשים יכפישו. כשעשיתי מבצע והבאתי 1,200 שוטרים אמרו שתפסנו כמה שתילי גראס".
זה בגלל שהחבר'ה של הימ"מ הגיעו במסוק לאמצע היישוב אבו-תלול, וזה נראה כמו הצגה.
"או... זה נראה. אולי נבדוק את עצמנו אם זה 'נראה כמו' או שזו עובדה? כשאתה הולך לתפוס סמים אחד הדברים שצריך זה גורם ההפתעה. כשאתה רוצה לתפוס הירואין צריך שהוא לא יפוזר או ייזרק לביוב. כמעט כל סוחר סמים גם מחזיק בנשק".
תפסתם שלושה מקלעי קרלו ואמצעי לחימה.
"החרמנו תחמושת בשקים, כמויות עצומות, עשרות אלפי כדורים. נתפסו סמים בהיקף מטורף: 1.2 קילו הירואין. זה יכול להרעיל את תל-אביב כולה. וגם 45 חממות, אלפי שתילי גראס. עשרות מכוניות של עבריינים. חצי מיליון שקל במזומן. ומה עם הרתעה? כמעט כל פלג במגזר הבדואי ראה ביום הזה משטרה. אם נעשה כל שבוע מבצע בסדר גודל כזה אף אחד לא יוציא נשק. אם יראו הרבה שוטרים והרבה ניידות יבינו שיש פה פיקוח וביטחון".
החבר'ה ברמת הנגב אומרים, "אנחנו לא רואים ניידת בכביש 25 בין דימונה לבאר-שבע".
"הם רואים, אבל לא תמיד. כשיש 100 משפחות בכל יישוב ומשאבים מוגבלים, זו המציאות. יש כיום כמות ניידות גדולה יותר מבשנים עברו והרבה יותר שוטרים. יש בבאר-שבע עשרות שוטרי יס"מ ויחידות טקטיות אחרות. זה לא קורה ביום-יום בירושלים, וזה קורה בבאר-שבע. יום-יום. למה? כדי להגביר את תחושת הביטחון של התושבים. האם הם נחוצים פה כל הזמן? אני יכול להיות יותר אפקטיבי אם אשתמש בהם במקומות אחרים, אבל כרגע צו השעה הוא שתושבי באר-שבע יראו מול העיניים שוטרים כדי להעלות את תחושת הביטחון. זה עולה לי, אבל אין לי ברירה".
זה אומר שאתה פועל לפי הרשתות החברתיות.
"אין לי דרך אחרת להבין את רחשי הציבור. אני לא עושה סקר כל יום. כן, אני ניזון מנתונים שאני אוסף במדיה החברתית. וכרגע, אחרי האירוע בסורוקה, אנשים בפאניקה".
אז בגלל הפאניקה, שלטענתך לא משקפת מה שבאמת קורה בשטח, אתה נאלץ לשים שם כוחות שהיית יכול להשתמש בהם בצורה טובה יותר במקום אחר?
"אם הרבה אנשים באופן סובייקטיבי מרגישים לא בטוחים אני חייב לתת לזה מענה. לא יכול להיות שתושב באר-שבע לא ילך לקניון כי הוא פוחד, או שהורים לא מרשים לילדים לצאת מהבית. זו אחריות שלי. וכן, הייתי יכול לקחת את כוח האדם הזה ולעשות איתו הרבה יותר במקומות אחרים, שלעניות דעתי הדברים שקורים שם יותר משמעותיים. אבל הם פחות באים לידי ביטוי בתחושת הציבור. אני חייב לתת מענה לחוסר הביטחון בצורה של נוכחות".
"יש בבאר-שבע עשרות שוטרי יס"מ ויחידות טקטיות אחרות. האם הם נחוצים פה כל הזמן? אני יכול להיות יותר אפקטיבי אם אשתמש בהם במקומות אחרים, אבל כרגע צו השעה הוא שתושבי באר-שבע יראו מול העיניים שוטרים"
מה לדעתך הבעיה הכי קשה בנגב?
"יש בעיה קשה של אוכלוסייה שנמצאת בפריפריה של העיר וחיה בפער חברתי מאוד קשה. הפערים כל כך קשים שהם מוצאים עצמם עוסקים בפעילות פלילית בתור פרנסה. וזה הדבר הנורא. רוב האוכלוסייה הבדואית נורמטיבית, אבל עד 20%, בעיקר צעירים, נשרו מהלימודים, הם מובטלים, ולכן מגיעים לפלילים. כשקורה אירוע ונעצר תושב הפזורה הופכים את כל הבדואים לדבר מסוכן. זה נזק אדיר לאוכלוסייה כי צובעים אותה בצבעים לא נכונים. רוב הבדואים אנשים חברותיים, נעימים ונורמטיבים, אבל תושב באר-שבע שרואה כיום בדואי חושש שהוא מסוכן ונרתע ממנו".
יש עלייה בגזענות?
"אני לא קורא לזה גזענות. אנשים נרתעים מאוכלוסייה מסוימת בגלל חוסר ביטחון. בציבור הבדואי יש בלבול בין המסורת לחוק השרעי, חלק מהצעירים איבדו כל רסן, אבל אנשים צריכים להבין שהרוב הגדול של האזרחים הבדואים שגרים קרוב אלינו רוצים לחיות בדו-קיום".
אבל למה אתה לא משתמש במילה גזענות?
"כי זה לא בא משם. אם אנגלים היו יוצרים את הפשיעה ולא בדואים היחס היה זהה".
1,200 שוטרים ופשיטה ממסוק על יישוב בדואי. השלל: 3 רובים, קוקאין וקנאביס
איך אתה מגיב לאירוע בצומת משאבי שדה? (מדובר באירוע שבו המתין נער בן 13 שאמו תאסוף אותו, שני צעירים בדואים ניסו לשכנע אותו לעלות לרכבם, וכשהאם הגיעה הם יידו אבנים על מכוניתה). האם ובנה ראו בזה ניסיון חטיפה.
"אני לא רוצה להטיל דופי לא באישה ולא בילד. תחושות הביטחון הן סובייקטיביות. אבל לפעמים צריך לראות את האירוע בזוויות שונות. בואו ניקח נשימה עמוקה ונבדוק את הדברים לאשורם".
חלק מהאוכלוסייה הנורמטיבית שאתה מדבר עליה מחזיק בנשק.
"יכול להיות. אני חושב שיש אנשים שהם לא עבריינים במובן הקלאסי ומחזיקים נשק כי הם אומרים לעצמם: 'לכולם יש ואני צריך להגן על עצמי'. אנחנו מכוונים לשם המון משאבים כדי לדעת מי מחזיק בנשק. יש עלייה בכמות התיקים האלה. אותו דבר אנחנו עושים בתחום הסמים".
איך אתם בוחרים במה להתמקד?
"אם יש 700-600 עבירות אתה לא יכול לפעול מול כולן. זה רק הגיוני שהמשטרה תכווין עצמה למקומות שמשפיעים על הציבור".
בעבר הייתה מערכת מנה"ל למדידת הביצועים של המשטרה, אחריה "המפנה". מה אתם עושים היום?
"היום יש תוכנה חדשה שקוראים לה 'עוצמה'. זו תוכנית מדידה שמתאימה את עצמה למציאות המשתנה. היא דומה ל'מפנה', ל'מנה"ל', ל'אמון', ששם תחנות מגדירות לעצמן באילו תופעות פשיעה הן צריכות לטפל כדי שהציבור ירגיש יותר טוב".
אולי זה חלק מהבעיה: "מנה"ל", "מפנה", "אמון". כל מפכ"ל בא ומשנה.
"זו אותה גברת בשינוי אדרת. יש פתגם שאומר שמה שלא נמדד לא חשוב. אני לא מכיר מישהו שרוצה להצליח ולא בונה לעצמו מערכת מדידה. אני רוצה הגדרת מטרות. אני רוצה לראות אם הגדרתי נכון מטרות. התפקיד שלנו הוא לשרת את הציבור".
