בחודשים האחרונים אנו עדים לתופעה מאורגנת היטב על-ידי בעלי אינטרס שיש לכנותה: דילול אחריות. מובן לכל, מכל קצות הקשת הפוליטית, שאת האסון החמור בתולדות המדינה – טבח 7 באוקטובר – צריך לחקור ולהפיק לקחים לעתיד.
ואולם, הקואליציה ותומכיה, שהייתה במשמרת השלטון והגנת המדינה בהתרחש האסון הנורא, מנסים באמצעות מספר מהלכים "לדלל" את האחריות של הדרג הפוליטי הנוכחי.
מהלך הדילול מורכב ממספר אלמנטים
ראשית, מתיחת תקופת החקירה עד לאירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים. כגון בחינה של התנהלות ממשלות ישראל מאז הסכמי אוסלו או לכל הפחות מאז תקופת ההתנתקות. כלומר, הכוונה היא לבחון את יחסי ישראל עם הפלסטינים בפרספקטיבה היסטורית ארוכת טווח, וכך למעשה לדלל את האחריות של הממשלה שהייתה על המשמר ביום 7 באוקטובר.
ואולם, תפקידה של ועדת חקירה לחקר 7 באוקטובר אינו לבחון את האירועים שעיצבו את יחסי ישראל והפלסטינים משך עשרות שנים. ועדת חקירה אינה מסוגלת למשימה זו, ואין בכך כל תכלית. זה תפקידם של היסטוריונים וחוקרי אקדמיה. ועדת חקירה בוחנת אירוע של מחדל מתוחם במציאות קיימת.
כך למשל, בכתב המינוי של ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום כיפור נקבע כי על הוועדה לחקור את "המידע, בימים שקדמו למלחמת יום-הכיפורים על מהלכי האויב וכוונותיו לפתוח במלחמה, וכן ההיערכות וההחלטות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך, בקשר למידע האמור", וכן את "היערכותו של צה"ל למלחמה בדרך-כלל, כוננותו בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ופעולותיו עד לבלימת האויב...".
בכתב המינוי של ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה נקבע כי הוועדה תבדוק את "התנהלות הדרג המדיני בכל הנוגע לניהול המערכה בצפון מן ההיבטים המדיני, הצבאי והאזרחי", וככל שתמצא לנכון תבדוק את "התנהלות הדרג המדיני, בכל הנוגע להיערכות ולמוכנות לקראת אירועי לחימה ותרחישי איום" מצד חיזבאללה. בדומה, נקבע על הוועדה לבדוק את ניהול המערכה על-ידי הדרג הצבאי, ומוכנות מערכת הביטחון מול האיום מלבנון.
המצאת כלי משפטי של ועדת קישוט ממלכתית פוליטית, ביוזמת מי שאת מעשיהם ומידת אחריותם צריכה הוועדה לבדוק, היא ניסיון שקוף לברוח מאחריות המקודם בניגוד עניינים מובהק
שנית, ישנו ניסיון להרחיב את הגורמים שייבדקו על-ידי ועדת החקירה. כגון ממשלות ישראל לדורותיהן משך עשרות שנים, הרמטכ"לים וראשי זרועות הביטחון שכיהנו לפני שנים רבות, וכמובן גולת הכותרת "מערכת המשפט" והשפעתה על תורת הלחימה של צה"ל. זה ניסיון שקוף לדילול אחריות, והכנסת גורמים שאינם רלוונטיים לכשלים שהתרחשו בשבת השחורה של שמחת תורה. בכל הכבוד, בג"ץ אינו מפעיל את הכוח הצבאי ואין לו שום נגיעה לשאלות הקריטיות והדחופות שיש לבחון בדבר המחדל הנורא שהתרחש באותו יום נורא.
שלישית, קידום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה "מיוחדת" לאירועי 7 באוקטובר, במקום ועדת חקירה ממלכתית. המצאת כלי משפטי של ועדת קישוט ממלכתית פוליטית, ביוזמת מי שאת מעשיהם ומידת אחריותם צריכה הוועדה לבדוק, היא ניסיון שקוף לברוח מאחריות המקודם בניגוד עניינים מובהק.
רביעית, זירוז ופרסום התחקירים של צה״ל. בדרך זו נצרבת בתודעה הציבורית האחריות של קציני צה״ל למחדלים החמורים, ושלהם בלבד, בעוד שאת האחריות של שאר זרועות הביטחון והדרג הפוליטי לא חוקרים.
ישראל מתמודדת עם האסון הגדול בתולדותיה. הציבור הישראלי מבקש תשובות לשאלות קונקרטיות: כיצד נערכה מערכת הביטחון לאיום מעזה? כיצד המדינה עם יכולות המודיעין הטובות בעולם, הופתעה בצורה כזו? כיצד ארגון חמאס פיתח יכולות צבאיות כה משמעותיות בשנים האחרונות? מה היה המידע שהונח בפני הדרג המדיני בחודשים שקדמו לטבח? מה התרחש בלילה של 6 באוקטובר? היכן היו כוחות הצבא בבוקר של 7 באוקטובר? כיצד קרסה מערכת ההגנה שנבנתה סביב רצועת עזה במיליארדי שקלים, ומי נושא באחריות למחדלים הנוראיים? מדינות העולם, וביניהן ידידותינו ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת, אף הן דורשות תשובות ביחס לדרך ניהול המלחמה ברצועת עזה, והאם פעולות צה"ל נעשו בהתאם להוראות הדין הבינלאומי.
מתן גוטמןצילום: ירון ברנרכתב המינוי של הוועדה שצריכה לקום ברור, וניתן להעתיקו מכתבי המינוי של ועדות קודמות כגון ועדת וינוגרד וועדת אגרנט. הניסיון לדילול האחריות הוא ניסיון לבריחה מאחריות. את המחדל הנורא צריך לחקור עכשיו ומיד באמצעות ועדת חקירה ממלכתית.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי באוניברסיטת רייכמן
