25 צפייה בגלריה
פוטין והכוחות הרוסיים בגבול אוקראינה. המערב חשף את המזימה, הקרמלין טען: "אתם היסטריים"
(צילום: רויטרס, EPA)
כיצד הגענו למצב של מלחמה באירופה?
בחודשים האחרונים ריכזה רוסיה קרוב ל-200 אלף חיילים בגבולות אוקראינה, כשבָּרקע טענותיה של מוסקבה כי הממשלה הפרו-מערבית בקייב נערכת למבצע נגד המורדים הפרו-רוסים בחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה. בעולם פירשו את הטענה הזו למן ההתחלה כהכנת הקרקע לפלישה של צבא רוסיה לשטח האוקראיני, כביכול כדי להגן על המורדים הפרו-רוסים. במשך שבועות, בעוד המערב חושף צילומי לוויין ומידע מודיעיני המעידים שהפלישה ממשמשת ובאה, הכחיש הקרמלין בתוקף שהוא מתכנן פלישה שכזו, ואף לעג לארה"ב ואירופה על טענותיהן ה"היסטריות".
25 צפייה בגלריה
חיכה לסיום משחקי החורף בבייג'ינג - ותקף. פוטין וכוחות רוסיים ליד הגבול
(צילום: AP, Maxar Technologies/Handout via REUTERS)
הרוסים התעקשו כי שמורה להם הזכות להניע את כוחותיהם להיכן שירצו בתוך שטחם הריבוני, וטענו כי החיילים רוכזו בסמוך לגבולות אוקראינה לצורך תמרונים בלבד – וישמשו את רוסיה לכל היותר להדיפת התקפה שתיזום אוקראינה בדונבאס. אלא שהמודיעין האמריקני הדגיש לאורך כל הדרך כי מדובר בהיתממות רוסית, וכי בפועל מוסקבה חותרת באופן פעיל לעימות: הבית הלבן התריע כבר בינואר כי רוסיה שלחה לדונבאס בחשאי סוכנים המחכים להוראה מהקרמלין כדי לביים שם מתקפה אוקראינית וכך לתת לצבא הרוסי תירוץ לפלישה. תרגיל ענק שבו פתח צבא רוסיה בשטח בלארוס בתחילת פברואר סומן אף הוא כמהלך שנועד לקרב כוחות לעומק אוקראינה לקראת פלישה, במקרה זה מכיוון צפון.
בזו אחר זו הוכחו התרעות המערב כנכונות: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין השהה את תחילת המתקפה על אוקראינה עד לתום אולימפיאדת החורף בבייג'ינג, כנראה כדי לא לפגוע ביוקרת האירוע שמארחת בעלת בריתו הגדולה סין, אולם מרגע שזו הסתיימה – חתר במהירות להצתת השטח. המורדים הפרו-רוסים, בדיוק כפי שהזהירו בוושינגטון ובריסל, החלו לדווח על מתקפות של צבא אוקראינה נגד שטחיהם, פיזרו טענות בלתי מוכחות על פיצוצי מכוניות תופת ופעולות חבלה אחרות בחבל דונבאס, והזעיקו את פוטין לסייע להם להדוף את "הצבא האוקראיני האכזר". נשיא רוסיה האשים את הממשלה בקייב בביצוע רצח עם בחבלי הבדלנים, נענה לקריאת המורדים – ושיגר את צבאו למתקפה כוללת כדי "להצילם".
25 צפייה בגלריה
ירי של המורדים הפרו-רוסים. המערב הזהיר: "הם יביימו מתקפות ויקראו לפוטין"
(צילום: AFP)
מדוע באמת חתר פוטין לעימות באוקראינה?
למערב ברור כי נשיא רוסיה החליט להשתמש באוקראינה כקלף מיקוח, כדי לגרור את ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו למשא ומתן נרחב יותר על פריסת הכוחות ואזורי ההשפעה ברחבי אירופה. מאז תום המלחמה הקרה ב-1991 התרחבה נאט"ו מארגון צבאי בן 16 מדינות לארגון של 30 חברות המשתרע ממש עד לגבולות רוסיה, תוך שהיא מצרפת אליה את רוב מדינות "ברית ורשה" לשעבר, הברית הצבאית המזרחית שהובילה רוסיה מול נאט"ו בימי המלחמה הקרה.
25 צפייה בגלריה
פוטין, ביידן ומקרון. שיחת הטלפון והביקורים בקרמלין לא עזרו
(צילום: רויטרס, AP ,Getty Images)
רוסיה רואה בנאט"ו את האיום הצבאי הגדול ביותר עליה, וטוענת כי אחרי שהבליגה שוב ושוב על התרחבותו מזרחה – כעת הגיע "רגע האמת" והיא נאלצת לסמן קו אדום: ברשימת דרישות שהעבירה בדצמבר לארה"ב, ושעליהן דרשה תשובה בכתב, היא תבעה מוושינגטון שנאט"ו תסיג כוחות ממדינות במזרח היבשת שהיו בעבר חלק מהגוש הקומוניסטי – בהן פולין, רומניה והמדינות הבלטיות ליטא, לטביה ואסטוניה – ושהארגון יתחייב שלא לצרף אליו עוד ממדינות המזרח, ובראשן אוקראינה וגאורגיה. בתמורה הציעה רוסיה צעדים בוני אמון מצדה, כגון צמצום התמרונים שהיא מקיימת והפחתה של פעילותה האווירית בשמי אירופה. ארה"ב ונאט"ו דחו את העסקה בתוקף, והדגישו שאחד מעקרונות היסוד של הברית הצפון-אטלנטית הוא שכל מדינה העומדת בתנאי הסף של הברית רשאית להצטרף אליה.
פיצוץ בשדה תעופה אוקראיני אחרי תחילת הפלישה
25 צפייה בגלריה
טיל רוסי בכביש במזרח אוקראינה. רוסיה הבטיחה תגובה בעלת "אופי צבאי טכני"
(צילום: רויטרס)
אחרי שבועות של הסלמה במתיחות נועדו באמצע ינואר נציגי ארה"ב, נאט"ו ורוסיה בסדרת פגישות בז'נבה ובווינה, אבל הן הסתיימו בלי שום פריצת דרך, ורוסיה הזהירה כי אם לא תקבל תשובה "מועילה" על הצעותיה בתוך זמן קצר – היא תיאלץ לנקוט צעדים בעלי "אופי צבאי טכני" כדי להבטיח את הסרת ה"איום", כלשונה, על ביטחונה הלאומי. כל המגעים שהתנהלו בשבועות הבאים – מגעים שכללו שיחת טלפון בין פוטין לנשיא ארה"ב ביידן וביקורים של קנצלר גרמניה ונשיא צרפת בקרמלין – לא הובילו לתוצאות.
יש לזכור כי ההתרחשויות באות אחרי שבשנים האחרונות המתיחות בין רוסיה למערב הגיעה ממילא לשיא שלא נראה כמותו מאז המלחמה הקרה. ארה"ב ואירופה מאשימות את מוסקבה בשורה ארוכה של פעולות ריגול בוטות, התנקשויות וחיסולים, מתקפות סייבר של צבאות-האקרים וניסיונות לשבש מערכות בחירות בדמוקרטיות המערביות. וושינגטון ובריסל אוכפות זה כמעט עשור סנקציות כבדות על רוסיה, שמצדה מאשימה את המערב בבחישה בענייניה הפנימיים ובמבצע תעמולה והכפשות אנטי-רוסי.
רגע, אז לרוסיה אין בעצם שום בעיה עם אוקראינה עצמה?
יש – ועוד איך. ראשית, נזכיר: בין רוסיה לאוקראינה יש קשרים היסטוריים ותרבותיים עמוקים, ועד צאתה לעצמאות ב-1991 הייתה אוקראינה חלק מברית המועצות – והחברה השנייה בגודלה בה מבחינת מספר התושבים אחרי רוסיה. היחסים בין השתיים עלו על שרטון בשנת 2014: הנשיא הפרו-רוסי של אוקראינה ויקטור ינוקוביץ', בלחץ רוסיה, חזר בו אז מהכוונה לחתום עם האיחוד האירופי על הסכם שהיה מקרב את קייב למערב, ובחר במקום זאת להדק את היחסים בין ארצו למוסקבה. בעקבות זאת פרצה באוקראינה מחאה עממית שהסתיימה בהפיכה שבה הודח ינוקוביץ' ונמלט לרוסיה.
25 צפייה בגלריה
ראשית ימי המהפכה שבה הודח ינוקוביץ' ב-2014: מפגינים בקייב נגד הנשיא הפרו-רוסי
(צילום: AP)
25 צפייה בגלריה
הכיכר החרבה במרכז הבירה האוקראינית לפני 8 שנים, כשהמחאה העממית הפכה להתנגשויות עם כוחות הביטחון
(צילום: AFP)
ההפיכה הובילה לעליית ממשלה פרו-מערבית באוקראינה ולפרוץ מלחמה בין הצבא האוקראיני לבין מורדים פרו-רוסים באזורי לוהנסק ודונייצק שבחבל דונבאס, במזרח המדינה. רוסיה התגייסה לסייע למורדים במזרח אוקראינה בנשק ובחיילים, ובמלחמה שם נהרגו יותר מ-14 אלף איש. המורדים השתלטו על שטחים נרחבים בדונבאס, ובמקביל כבשה רוסיה מידי אוקראינה את חצי האי קרים וסיפחה אותו לעצמה. טענת הקרמלין הייתה כי עליו להגן על האוכלוסייה הרוסית הגדולה שחיה בחצי האי, וכי קרים, כמו אזורים אחרים באוקראינה, הוא שטח רוסי לכל דבר, שנמסר לאוקראינה באופן סמלי בימיה כחברה בברית המועצות והושאר בידיה שלא בצדק אחרי צאתה לעצמאות.
בשנים הבאות הפכו אוקראינה ורוסיה ליריבות מרות: השלטון החדש בקייב המשיך לקרב את ארצו למערב, ואף שהסכמי מינסק הביאו להפסקת אש במזרח המדינה, סבבי לחימה המשיכו לפרוץ שם מעת לעת. ערב הפלישה הרוסית טענה אוקראינה כי בדונבאס פועלים כ-35 אלף מורדים פרו-רוסים וכ-2,000 איש מצבא רוסיה. מוסקבה מצדה הכחישה את הדברים, טענה כי לוחמים רוסים הנמצאים בשטח הם מתנדבים שהתגייסו ללחימה על דעת עצמם, והתעקשה שקייב היא שאינה מכבדת את הסכמי מינסק. רוסיה האשימה גם כי הסיוע הצבאי שמגיש המערב לאוקראינה, בין השאר בדמות תמרונים משותפים, מפיח בממשלה האוקראינית תקווה לכבוש מחדש את אזורי המורדים בדונבאס ומעודד אותה לחתור לכך.
25 צפייה בגלריה
חוגגים בדונייצק את ההכרה הרוסית. מוסקבה חילקה דרכונים רוסיים למאות אלפי תושבים
(צילום: AP)
במערב טוענים שרוסיה השקיעה בשנים האחרונות מאמצים גדולים בחיזוק העילה שלה לפלישה עתידית אל מחוזות הבדלנים: מאז פרוץ המלחמה בדונבאס העניקה מוסקבה דרכונים רוסיים לכחצי מיליון מתושבי החבל, והעובדה שכעת הם אזרחיה שימשה אותה לבסוף, כצפוי, כדי לטעון שיש לה מחויבות להגן עליהם, ושלכן היא שולחת כוחות לשטח האוקראיני. ההחלטה שקיבלו השבוע פוטין והפרלמנט הרוסי להכיר באזורי המורדים בדונבאס כרפובליקות עצמאיות גם אפשרה למוסקבה לטעון כי בפלישתה לשם היא נחלצת לעזור לתושבי "הרפובליקות העצמאיות" הללו להדוף "כוח זר פולש" – צבא אוקראינה. גם כשפלשה לגאורגיה ב-2008 מוסקבה עשתה זאת אחרי שהכירה בעצמאות החבלים הבדלניים הגאורגיים אבחזיה וצפון אוסטיה, ואז היא הציגה את עצמה כמי שמגינה עליהם.
ברקע מזכירים במערב כל העת את הצהרותיו של פוטין לאורך השנים כי הרוסים והאוקראינים הם למעשה עם אחד, וכי קריסת ברית המועצות הייתה האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20. הצהרות אלה נתפסו במערב כהכנת הנימוק ההיסטורי לאיחוד בכוח של המדינות. בנאום שנשא פוטין השבוע ושבו הכריז על הכרה בעצמאותם של מחוזות הבדלנים באוקראינה הוא טען שאוקראינה הייתה תמיד חלק מההיסטוריה הרוסית, פקפק בעצם יכולתה וזכותה להתקיים כמדינה ריבונית – והאשים כי במרוצת השנים היא הפכה לקולוניה אמריקנית המנוהלת על-ידי משטר בובות מערבי.
מהם יחסי הכוחות הצבאיים בין רוסיה לאוקראינה?
בשדה הקרב צבא רוסיה נהנה כמובן מעליונות צבאית מוחלטת על יריבו האוקראיני: בעוד לצבא הרוסי יש כשלושה מיליון חיילי סדיר ומילואים, לאוקראינה יש רק מעט יותר ממיליון, והרוסים חמושים במטוסים, מסוקים, טנקים, משוריינים ותותחים רבים לאין שיעור מהצבא האוקראיני. להשוואה מפורטת של היכולות הצבאיות לחצו כאן.
מה מתכוונות ארה"ב ואירופה לעשות?
דבר אחד היה ברור למן תחילת המשבר: המערב אינו מתכוון לשלוח חיילים לאוקראינה ולהתערב ישירות במלחמה בינה לבין רוסיה. במקום זאת הוא הזרים אליה בחודשים האחרונים כלי נשק רבים ויועצים צבאיים, ונאט"ו שלחה תגבורת של חיילים למדינות במזרח אירופה החברות בברית, כדי לאותת לרוסיה שאם תנסה להרחיב את המתקפה הצבאית שלה אל מדינות אחרות שהיו בעבר חלק מברית המועצות וכעת משתייכות לגוש המערבי – היא תיענה בתגובה צבאית נחרצת.
מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, הזהיר את מוסקבה שוב ושוב בשבועות האחרונים כי אם מטרת הפלישה העתידית שלה לאוקראינה היא לגרום לברית הצפון-אטלנטית לסגת ממזרח היבשת, היא תיענה דווקא בהגדלת כוחותיה של הברית הזו במזרח אירופה ובדרומה. שעות אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה אותת סטולטנברג על מימוש האיום הזה, והודיע כי נאט"ו מתחילה לשלוח תגבורת לאזורים אלה.
האיום הישיר הגדול ביותר של המערב על רוסיה הוא החרפה דרמטית של הסנקציות שהטיל עליה בעשור האחרון בצל סיפוח חצי האי קרים, מעורבותה במלחמה בסוריה ומתקפות הסייבר שביצעה לכאורה נגד מדינות מערביות. ארה"ב ואירופה הכינו חבילות של סנקציות שלטענתן יהיו החריפות ביותר שהוטלו אי-פעם, והודיעו כי נשקלת האפשרות להטיל סנקציות גם על פוטין עצמו ועל אנשי המעגל הקרוב לו. הקרמלין הזהיר כי סנקציות על פוטין יהיו מבחינתו הכרזה על ניתוק היחסים עם רוסיה, ורמז כי בתגובה הוא עשוי לשקול לשלוח כוחות לקובה ולוונצואלה, בעלות בריתו השוכנות קרוב לגבולות ארה"ב.
בוושינגטון שקלו בשבועות האחרונים ברצינות גם את האפשרות לנתק את הבנקים הרוסיים מהמסלקה הבינלאומית SWIFT וכך לבודד את רוסיה מהכלכלה העולמית, אם כי באירופה נלהבים פחות מהאפשרות הזו, הן בשל החשש מפוליטיזציה של SWIFT והן בשל ההערכה שבטווח הארוך רוסיה ממילא תמצא פתרונות לבידוד שכזה. מוסקבה גם עשויה להגיב על ניתוק מ-SWIFT בהפסקת הייצוא של גז ונפט למערב, וכל זאת בימים של משבר אנרגיה חריף באירופה.
אחד הצעדים החריפים ביותר שנקט עד כה המערב נגד רוסיה הוא הודעתה של גרמניה כי היא משעה את קידומו של פרויקט "נורד סטרים 2", הצינור להובלת גז מרוסיה לגרמניה שעובר דרך הים הבלטי ואמור לאפשר למוסקבה לעקוף את נתיב הייצוא האוקראיני, להכפיל את כמות הגז שהיא מייצאת – ולגרוף הכנסות גדולות במיוחד. הקמת הצינור כבר הושלמה, אולם הוא מחכה לאישור רגולטורי, והשבוע עם ההכרה הרוסית בעצמאות המחוזות הבדלניים באוקראינה הודיע קנצלר גרמניה אולף שולץ כי החליט לעצור לחלוטין את תהליך האישור. פרויקט הצינור, יש לציין, עורר מלכתחילה התנגדות עזה מצד מדינות כמו ארה"ב, אוקראינה ופולין, הטוענות שהוא יהפוך את אירופה לתלויה מדי בגז הרוסי.
איך תשפיע הפלישה הרוסית על העולם?
מעבר למחיר הדמים הכבד שישלמו רוסיה ובעיקר אוקראינה, הצעד הנועז הזה, במיוחד אל מול תגובה מערבית שתיתפס כרפה, יוכל לעורר את התיאבון של מוסקבה לפעולות דומות במדינות אחרות במזרח אירופה, כגון אסטוניה, לטביה וליטא. ברחבי העולם פלישה רוסית עשויה לטעת ביטחון במדינות נוספות הנחשבות ליריבות של המערב: כך למשל היא עשויה לגרום לסין לחוש שהבשילו התנאים לפלישה שלה אל האי טייוואן, שבו היא רואה חלק בלתי נפרד ממנה.
המבצע הרוסי והסנקציות האמריקניות והאירופיות שבאות בעקבותיו עשויים להשפיע גם על המשא ומתן המתנהל בווינה בין איראן למעצמות על החייאת הסכם הגרעין. כדי לקדם הסכם שם זקוקה וושינגטון לסיועה של מוסקבה, ושיתוף הפעולה הרוסי עלול לִפחות בעקבות צעדי הענישה המערביים. מעבר לכך למלחמה יהיו כמובן השלכות כלכליות מרחיקות לכת, והיא כבר הביאה לקריסות בבורסות ולזינוק במחירי הנפט.
