אלפים השתתפו אתמול (ראשון) בבית העלמין בנס ציונה בהלווייתו של לוחם סיירת גולני, סמ"ר עידו ברויר, שנפל בקרבות בלבנון בערב חג ראש השנה. עידו בן 21, היה תושב העיר, ולחם בשנה האחרונה בכלל זירות המלחמה לרבות עזה ואיו"ש. בשעה שקדמה למסע ההלוויה המוני אזרחים עמדו בצדי הדרך מבית משפחתו לבית העלמין עם דגלי ישראל.
הלווייתו של סמ"ר עידו ברויר בבית העלמין נס ציונה
האב אודי פנה לקהל ואמר: "התרגשנו עד דמעות לראות את כולם עם הדגלים בצדי הדרך מלווים את עידו בדרכו האחרונה. קשה להאמין שאנחנו מדברים עליו בלשון עבר. עידו נולד בארה"ב. ילד שובב, חייכן, עם עיניים מאירות שמלמדות על העיניים הגדולות שלו. הספורט הייתה אהבתו הגדולה. ריצה, כדורגל, והאימונים בחדר הכושר שלא העז להחמיץ. עוד לפני הגיוס לצבא החל להתאמן, לחזק את עצמו, בכל שעה ובכל מזג אוויר. החתירה הייתה להגיע הכי גבוה לשירות בסיירת גולני. עידו הילד, הפך להיות המדריך הקשוח שהכשיר מאות לוחמים לעתיד של סיירת גולני. עידו לחם בעזה, בין לבין, עם הצוות המקורי שלו, גם בג'נין ועוד מקומות. הדבר שאפיין את עידו, מי שראה את התמונות, הוא היה בנוי לתלפיות, חזק מאד פיזית ומנטלית".
עוד אמר האבא: "מי ינגן לנו בגיטרה? מי יקדש בערב שבת, שהוא כל כך אוהב לעשות את זה? למשפחה שלי: אנחנו נבכה, אנחנו נתאבל, אנחנו ננציח את עידו. אנחנו נמשיך הלאה בכל הכוח במעגלי העשייה, לא נעצור. לקהל הגדול שבא לחלוק כבוד אחרון לעידו - כשאתם חוזרים הביתה אחרי ההלוויה אנחנו רוצים שתהיו גאים. יש הרבה עידואים, הרבה גיבורים בעזה ובלבנון שמוכנים לתת הכל למען הבית. הוא לא היה לבד במסע הזה, הוא היה חלק מדור של אריות".
דודותו, מירב, ספדה לו גם היא: "תודה על הזכות להיות דודה שלך, תודה שביקשת שנפגש בקניון ביקנעם, נתת לנו חיבוק אחרון ואמרת שיקח זמן עד שנוכל להפגש שוב. הלוויה שיכירו את עידודו, האחיין שלי הקונדסון שלנו עם החיוך השובב שכל כך אוהב את סבא וסבתא, היית מושא להערצה. בערבי שישי היית מגיע עם הגיטרה ומכריח אותנו לשבת אתך ולשיר אתך שירים, כולנו שרנו וזייפנו ביחד אבל היה מצחיק. אנחנו מחפשים משהו מנחם והדבר היחיד שאנחנו מוצאים זה שחייך נגדעו במקום שהכי רצית והמוות שלך מוות של גיבורים. אתה בטח יושב ליד אלוהים, כי הוא לוקח את ההכי טובים".
אלון, אח של עידו ספד לו בדמעות: "תכלס היית כועס אם הייתי רק עומד ובוכה עליך. היו לנו 4 ימים ארוכים שהובילו לרגע הזה. כיף לשמוע שהיית בשביל אחרים. הבית מלא חברים והסיפורים לא נגמרים. כל סיפור יותר טוב מהשני. כל אחד מתאר אותך כל כך טוב שזה הזוי. השגעונות שלך, הגאונות שלך, החיוך, כמה שהיית אהוב, כובש משפחות שלמות. נהנתי להשוויץ באחי החתיך, הייתי מראה תמונות שלך לאנשים וכולם היו מתלהבים, והייתי אומר לכולם שזה אח שלי. טנק מהלך עם חיוך כובש".
גם ראש עיריית נס ציונה, שמואל בוקסר, ספד ואמר: "בשברון לב אנו עומדים ליד קהילות בתי הספר ארגמן ובן גוריון, עידו מטובי בניה של ארצנו, לוחם אמיץ בסיירת גולני, סמל לעוז, גבורה ומנהיגותו. בחיוכו הנעים הפיץ שמחת חיים על סביבתו. כשיום הקרב הגיע לא היסס להלחם בעוז. היום ולתמיד נזכור את עידו ואת הערכים הנעלים. נשמור בלבנו את זכרו של מי שנלחם עד הסוף עבור כולנו".
הקבר הצבאי הראשון בניצני עוז: הלוויתו של סרן בן ציון פלח ז"ל
אלפים הגיעו גם לבית העלמין של מושב ניצני עוז ללוות למנוחות עולמים את סרן בן ציון פלח, בן 21, קצין לוחם בגדוד 202, חטיבת הצנחנים, שנפל בקרב בדרום לבנון. בזמן נפילתו אחיו התאום ואחיו הגדול שהו גם בלבנון. השאיר אחריו הורים, שני אחים ובת זוג. הסבא שמתקשה ללכת נשכב על הארון לפני שהורד לקבר. בבית העלמין נכרה הקבר הצבאי הראשון ולהלוויה הגיע יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.
הלווייתו של סרן בן ציון פלח בבית העלמין ניצני עוז-תנובות
ההורים אייל ואלינור ספדו לבנם: "בן בן ילד אהוב ויפה שלנו. לא מאמינים שאנחנו מספידים את החיים שלך, מלאך כמוך. איך אפשר להספיד מישהו שהיה מלא חיים? בנצ'וק שלנו הוא גיבור ישראל. יפה הבלורית והתואר. מגיל צעיר ידעת בדיוק מה אתה רוצה. בגיל 15 הלכת לפנימיה הצבאית. שאלתי אותך למה אתה רוצה לעזוב את הבית ואמרת לי: 'כי זה יעשה אותי אדם טוב יותר'. ואכן הפכת לקצין, לוחם ואדם טוב. בראש השנה לחמת בלבנון במקביל לאחיך התאום ואחיך הגדול. רצת ראשון בקרב. דע לך שבני העוולה שנלחמת בהם חוסלו. היית לוחם אבל גם ידעת לאהוב. היו לך ולרותם חלומות לעתיד. בנצוק ילד אהוב שלנו, בחרנו לקבור אותך בבית העלמין של המושב, בו גדלת ורצית לחיות. רצינו שתהיה לידנו. אני רץ פה כל בוקר ואבוא אליך כל יום. קודם אליך. נוח כל משכבך בשלום גיבור התהילה. נזכור אותך לנצח ונישא עמנו את הכאב. ולכן עם ישראל אנחנו מבקשים לומר: 'נתנו הכל למדינה כדי שנוכל לחיות כאן. זו הארץ היחידה שלנו. תהיו ראויים להם. מצדיעים לך ילד שלנו".
האח התאום יונתן ספד: "בן אחי האהוב. אני לא מוצא את המילים לומר לך כמה אתה חסר לי. השארת לי חלל עצום שלא אצליח למלא לעולם. אתה גיבור ואדם מדהים ולכל מקום שאלך אספר עליך. בלילה הראשון כשנודע לי על הנפילה שלך נכנסתי לחדר שלך, נשכבתי על המיטה שלך ופרצתי בבכי. מעולם לא ידעתי כאב כזה. אני לא יודע איך להמשיך הלאה כי היית כל החיים שלי. אני אוהב אותך כל כך".
האח הגדול עמית סיפר: "בן בן אחי הקטן. כמה אני אוהב אותך ואת החיוך שלך. עלינו על מדים ביחד והבנו שאנחנו במקום שאנחנו רוצים להיות. אתה כ"כ מוכשר וכ"כ מיוחד. אני כ"כ אוהב אותך וגאה בך. לכל מקום שהלכתי סיפרתי עליך בגאווה. אזכור אותך עם החיוך הכובש לבבות. כמה אני שמח גדלתי עם אח כזה. אני מבטיח לך שאשמור על כל המשפחה. אני, כמו כל עם ישראל, מצדיע לך".
בת הזוג רותם: "בן אהובי. אני לא מאמינה שזה אמיתי. אתה שומע אותי? מי ישמור עלי עכשיו? מי יאהב אותי כמוך? אני רוצה אותך פה, רוצה שנגשים את כל החלומות שלנו. את הצעת הנישואים שתכננו ואת החתונה בעוד שנתיים. שנקים בית בניצני עוז כמו שתכננו. הגנת על החיילים שלך בגופך, גיבור שלי. אף אחד לא אהב אותי כמוך. לימדת אותי מה זו אהבה אמיתית וטהורה. יש בך כ"כ הרבה אהבה ואני זכיתי בה. כל דקה איתך שווה הכל, כל חיבוק שלך שווה גל דהר בעולם הזה. לא היינו צריכים לדבר, הבנתי אותך דרך העיניים המדהימות שלך. אמרנו שאני ואתה זה לעד, שנגיע יחד לכל פסגה שנרצה. הבטחת לי שתשמור על עצמך ושתחזור אלי. אני מחכה שתחזור. בבקשה תחזור. אני אוהבת אותך כ"כ ולנצח אוהב אותך".
טל נהרג מפגיעת הכטב"מ: "הפחד הכי גדול שלי היה לאבד אותך"
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים הובא למנוחות טל דרור, מש"ק תקשוב בגדוד 13 של חטיבת גולני. דרור, תושב ירושלים ובן 19 בנופלו, נהרג מפגיעת הכטב"מ ששוגר מעיראק והתפוצץ בצפון רמת הגולן.
הלווייתו של טל דרור בבית העלמין הצבאי בהר הרצל
אורית, אימו: "טלטול, חיים שלנו. ילד שהעולם קיבל במחנה ל-19 שנים. איך אפשר לסכם? איך הלכת מאיתנו ככה בבת אחת, כל כך צעיר ויפה. כל החיים היו לפניך, היו לך שאיפות גדולות להקים משפחה עם מולי (בת זוגו), ללמוד, רצית לעבוד בנאס"א והשמיים לא היו הגבול בשבילך. במהלך חייך הקצרים נגעת בכל כך הרבה אנשים. תמיד היינו גאים בך ונישאר גאים לנצח".
אביו, רמי: "היית הגאווה שלי. אהבת לשמוע שאני גאה בך. הבטחתי לך לאס וגאס – קיבלת הר הרצל. אתה פשוט מושלם מדי לעולם הזה. אני נפרד ממך בידיעה שהיו לך חיים טובים ומושלמים. סליחה שלא שמרנו עליך מספיק אהוב שלי".
מולי, בת זוגו: "בחיים לא דמיינתי שאעמוד ואדבר עליך כשאתה לא פה לידי. אפילו לא חשבתי שאפגוש מישהו כמוך. הפחד הכי גדול שלי היה לאבד אותך וזה מה שקרה. אני לא מאמינה שלא אקום לצדך בבוקר. לא הספקנו כל כך הרבה דברים... אתה תהיה חלק משמעותי וחשוב מהחיים שלי תמיד. אני מתגעגעת אלייך ובחיים לא אשכח אותך. אני אוהב אותך עד החלל בחזקת אין־סוף. תודה שאהבת אותי. היית עושה הכל כדי לחזור כמה ימים אחורה כדי לקבל חיבוק אחרון ממך".
איתי אריאל גיאת נטמן: "מבינה את המשמעות של לב שבור"
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים הובא היום למנוחות סרן איתי אריאל גיאת, קצין ביהל"ם. גיאת, תושב שוהם בן 23 בנופלו, נהרג בקרב בדרום לבנון.
הלווייתו של איתי גיאת בבית העלמין הצבאי בהר הרצל
דגנית, אימו: "מ-7 באוקטובר הרביתי להשתמש במילה שבר בביטוי 'נשבר לי הלב' – על כל חייל שנפל ועל החטופים שנמקים במנהרות בעזה, המשפחות השכולות, כל האנשים שפונו מבתיהם. אבל את המשמעות האמיתית של לב שבור רק עכשיו אני מבינה באמת. בדקתי במילון ושם משתמשים במילים נרדפות לשבר כמו 'ניתוץ', 'ריסוק' ו'ניפוץ לרסיסים'. אין יותר שלם. יש רק הרבה שברים. ככה הלב שלנו התנפץ לרסיסים והוא כבר לא יוכל להיות שלם. עכשיו אני באמת מבינה את המשמעות של לב שבור. אנשים אומרים 'תהיו חזקים, תהיי חזקה', אבל אני לא רוצה להיות חזקה. אני שבורה. איתי שלי איננו. אני רוצה לפנות לקב"ה ולבקש 'תפסיק לקחת את הטובים. קח את הרעים'. יש כל כך הרבה רעים סביבנו... תן לנו לחיות בשקט ושלווה. אל תיקח את ילדינו. אותנו כבר שברת. אל תשבור משפחות אחרות".
ארז, אביו: "איתי אריאל, הגיבור של עם ישראל, מחייך ושמח בכל שנות חייו. גיבור, גיבור שלנו שהכל עשה מאל"ף ועד ת"ו. בצורה מושלמת. עם ישראל חי ואיתי – יהי זכרך ברוך".
נועה, בת זוגו: "איתי שלי, החיים שלי, החבר הכי טוב שלי. אהבת חיי, כל כך התרגשתי מכך שנכנסת לחיי וככל שהזמן עבר הלב שלי התרחב מאהבה אליך יותר ויותר. אתה אהבת חיי לנצח".
לירז ועמית, אחיותיו: "איתי שלנו, אח אהוב שלנו, ילד סנדוויץ' בין שתי בנות. הנסיך של הבית. תמיד נהיה המעריצות שלך. עשינו לך יח"צ בכל מקום שהיינו והתגאינו לומר שאתה אח שלנו, הכי יפה שיש, הכי חכם, הכי חברותי, הכי צנוע. אנחנו דואגות לשלום חבריך הלוחמים שנמצאים בלבנון ובעזה".
עלה מאוקראינה ובחר לשרת בקומנדו: פרידה מנזר איטקין
בבית העלמין הצבאי שבקריית אתא הובא היום למנוחות סמ"ר נזר איטקין ז"ל, לוחם יחידת העילית אגוז שנהרג בקרבות בדרום לבנון ביום רביעי לפנות בוקר, ערב חג ראש השנה. מאות מחבריו ואוהביו קיבלו את פני ארונו שיצא מביתו ברחוב הרצוג ועד לבית העלמין בשעה שרבים מתושבי עירו עמדו לאורך ציר הנסיעה ובידיהם דגלי ישראל.
הלווייתו של סמ"ר נזר איטקין ז"ל בקריית אתא
(צילום: גיל נחושתן )
בהלוויתו נשאו דברים לזכרו חבריו של איטקין, שעלה ארצה מאוקראינה ביחד עם אביו ובחר לשרת ביחידת הקומנדו ולגור בישראל. "אני ידעתי, הגוף שלי שרף. הלב שלי בער, הבטן התהפכה. כולם אמרו לי שאני מגזימה", תיארה נועה פרידמן, אחותו המאמצת של סמ"ר נזר איטקין ז"ל בהספד שקראה לזכרו. היא סיפרה כי "כתבתי לך הודעה והיה וי אחד. ביום רביעי שניים באוקטובר בשעה 02:35 הקצינים הגיעו. בשורה קוראים לזה. ייאמר לזכותך שהכנת אותי טוב לרגע הזה. עכשיו החיים השתנו. השמיים יפים פחות, הדשא ירוק פחות. האוכל טעים פחות והשירים שמחים פחות. אחי הקטן, אתה המשפחה מבחירה שלי. אתה אהוב ליבי".
חבריו מאגוז ספדו לו. אחד מהם אמר כי "הייתי בטוח שגם אם מלאך המוות יעיז לריב איתך, תיתן לו מכה כזאת שהוא לא יוכל לזוז שבועיים. היית גיבור ישראל, זו לא סיסמא". לדבריו, איטקין היה האחרון החיילים שחבריו חששו כי יפול בקרב: "תמיד עוברת המחשבה שאצלי בצוות זה לא יקרה. אנחנו מקצועיים, אחראים ועם תחושת מסוגלות. ניסיון וביטחון שעוזר לך לתפקד בקרב. ואז אתה מבין שזה לא תופס במאה אחוז מהמקרים".
חברה אחרת מהיחידה שלו סיפרה בהספד כי: "לא. זו המילה שצעקתי אחרי שקיבלתי את ההודעה על נפילתך. אין דרך להסביר את הכאב שזרם לי מהרגל ועד לקצה של הראש. כאב שלא מקבלים ממכה. כאב שלא יהיה עוד. לא יהיה לנו אותך. אני לא מאמינה שאני נמצאת פה ומתחילה לספר מי ומה הייתה בשבילי ובשביל כל הסובבים אותך. אעשה הכל בכדי להנציח את שניכם איתי ונזר שלי. לנצח בלב איתכם ושלכם עד שנפגש למעלה".
דגלי ישראל בצד הכביש: דניאל אביב חיים סופר נטמן באשקלון
שרשרת אנושית של דגלים באשקלון: בני נוער ותושבים רבים חלקו כבוד אחרון לבן העיר, סמל דניאל אביב חיים סופר ז"ל, ועמדו בצדי כביש הגישה לבית העלמין הצבאי עם דגלי ישראל שחילקה עיריית אשקלון לבאים. דניאל ז"ל נפל בלחימה בצפון ב-3.10.24 והותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.
הלוויתו של סמל דניאל אביב חיים סופר ז"ל
ליטל אחותו ספדה לו בדמעות: "אני לא מאמינה שאני עומדת כאן. ביום חמישי בשעה 06:00 בבוקר החיים כפי שאנחנו מכירים אותם השתנו. אנחנו לומדים על בשרנו את המילים מוכי צער. אהוב שלנו, היית כל העולם שלנו, הילד הכי טוב שיש".
ארבעה חודשים אחרי שנפצע: ניר חדד נפטר
מאות ליוו הערב (ראשון) למנוחות את רב סמל במיל' ניר חדד ז"ל בן ה-28 מפתח תקווה לבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה לאחר שנפטר מפצעיו ארבעה חודשים אחרי שנפצע קשה בעזה. חדד הותיר אחריו את אשתו חן, שתי ילדות תאומות בנות 4, אם ואחים.
הלווייתו של רס"ל ניר חדד בבית העלמין הצבאי בסגולה
אימו צביה ספדה לו: "נירוש בן יקר שלי, עברת ילדות לא פשוטה ומאתגרת וצלחת אותה. ידעת למצוא את הדרך שלך בכל מקום. היה לך חוש כיוון מדויק להתחבר לטובים ביותר והפכת לאיש שאתה: רגיש, חכם, אכפתי, מפרגן, מאוד אוהב. בשנים האחרונות מצאת את מקומך גם בתחום המקצועי. המלחמה הארורה קטעה את חלומך ונפצעת לפני ארבעה חודשים בריאות. תמיד קיווינו והתפללנו שתחלים והריאות יחזרו לתפקד. גם הצוות הרופאי האמין שתצא מזה בשתי רגליים. היה לנו ברור שאנחנו יוצאים איתך הביתה. לתוצאה הזו לא ציפינו. השארת אותנו מרוסקים. ברור לי לגמרי שהיה לך קשה לעזוב. רצית להמשיך להיות אבא. היו לך הרבה חלומות שלא יתגשמו. הפסדנו בקרב. כשלנו ואנחנו המומים. נירוש שלנו חיכה להשתלת ריאות, חיכה יותר מדי. אני רוצה להאמין שלא היה מצב שהיו ריאות מתאימות לניר ופשוט אנשים יעדיפו לקבור אותם עם הריאות ולא להציל חיים. זה הזמן לחתום על כרטיסי אדי, זה מציל חיים. היה שלום ילד יפה שלי. תן לנו כוח לחיות ולהמשיך. אוהבת אותך לנצח".
חן אישתו ספדה לו: ״נירוש שלי אהבה שלי, את יום ההולדת האחרון שלך חגגת בעזה. כתבתי לך ברכה שכל שנה ביום הזה אני בעיקר אסירת תודה עליך, על החיים שלך שזכיתי שהם יפגשו עם חיי שלי. מודה על כל רגע שלך לצידי ומעריכה אותך בלי סוף. כמה טוב אתה לעולם. איזה מזל שנולדת. ענית לי בחזרה 'תודה על כל רגע, על כל צעד ביחד, כל ארוחת ערב וכל ריב שמחדד מי אנחנו אחד לשניה'. אני אוהבת אותך ומודה לך על שש שנים מדהימות ושתי אוצרות. מבטיחה לך שאגדל אותן כמו שתמיד רצינו ואתן להן מה שה צריכות תמיד. אני אוהבת אותך ושלך לנצח".
אחותו ספדה לו: "האדמה פתחה את פיה לכבודך ושמה אותך שם צועקת ובוכה. תחזירו לי אותו זה בכלל לא הזמן שלו. נירוש אחי הגדול, לב יפה הטוהר, איך מסכמים את 28 שנות חייך. הלב והראש מסרבים להאמין. איך הגענו לפה ניר? כתבתי לך בכלל למסיבת הודיה. איך מסכמים לעולם את האדם הגדול שהוא פספס".
אחיו יניב ספד לו: "נירוש אחי האהוב, אני כותב ולא מאמין שאני צריך לכתוב. זה לא הגיוני בשום צורה. לא הגיוני לדבר עליך בלשון עבר ושלא נזכה לדבר פנים מול פנים. לצערי היה לי מלא זמן לחשוב מה לספר עליך. נעשה הכל על מנת לשמור על הבנות שלך".
