"בצהרים היה שיעור של ראש הישיבה. בסיומו התארגנו בכמה מכוניות לירידה בחזרה לשבי שומרון. נכנסתי למכונית שלי ויהודה אמר לי 'אני אבוא איתך'. הוא נכנס למכונית והתחלנו לנסוע. יצאנו מחומש בשיירת מכוניות וידענו שיש גיבוי מאחורינו, שיש אברכים עם נשק. אני הייתי ראשון בשיירה". כך, בקול רועד, כשהוא עדיין מתקשה לעכל את החוויה הקשה שעבר, שיחזר נריה פלדמן (24), את הנסיעה ביום חמישי בערב מהישיבה בחומש, שהסתיימה בפיגוע הירי שבו נרצח חברו יהודה דימנטמן (25) ז"ל. האזינו לשיחה שביצע פלדמן למוקד מד"א, שניות לאחר הירי.
פלדמן, שמתגורר בשבי שומרון, הוא נשוי ואב לילדה בת שלושה חודשים. "ביציאה מחומש הגענו לצומת שבו חייבים לעצור כדי לפנות שמאלה. עצרתי והתחלתי לגלוש לכביש כדי לראות שאני יכול להשתלב, כשלפתע שמעתי 'בום, בום, בום' וקלטתי בזווית העין פלאשים כאלה. בשבריר שנייה ניסיתי להבין מה זה יכול להיות, בקת"בים, זיקוקים או אבנים, ואז שמעתי פגיעות בכל מיני דברים במכונית והבנתי – זה ירי".
פלדמן לא היסס. "באותו רגע, כדי לצאת מטווח הירי, פשוט פרצתי לצומת. תוך כדי שמעתי צרור יריות. הבנתי שזה פיגוע. היינו ארבעה במכונית. שאלתי את החבר'ה 'מה המצב?'. אני אמרתי להם שאני בסדר, אביה שישב לידי קיבל משהו ביד ואמר 'בסדר', יהודה סמוטריץ' שישב מאחור אמר 'לא קיבלתי כלום', ויהודה דימנטמן ז"ל שישב לידו מאחור ענה לי: 'קיבלתי כדור בצוואר, קיבלתי כדור בצוואר'".
"סמוטריץ' שישב לידו ניסה לטפל בו. תוך כדי ראיתי שכל הנורות ברכב נדלקות לי. הכול מהבהב. הגלגלים, הברקס, הכול. מיד אחרי הצומת יש עיקול. רציתי לבלום ואז גיליתי שאין לי ברקסים. הבלם מגיב לי מאוד חלש, כנראה נפגע מקליע. ברגע שיהודה אמר שהוא נפגע, הבנו שהוא נפגע קשה. תוך כדי הנסיעה בעיקולים, כמעט בלי ברקסים, אני רק לוחץ גז, גז, גז ומתמרן עם ההגה. הבנתי שכדור בצוואר זה עניין של חיים ומוות. אין אפשרות אחרת. זה חיים של חבר שלך, אתה לא עושה חשבון, אלא קופץ למים".
ברגע זה קיבל פלדמן החלטה משמעותית: הוא שינה את נתיב הנסיעה והחליט לנסוע לשער האחורי של שבי שומרון, מסלול שקצר בחמישה קילומטרים מהדרך המקורית. תוך כדי הנסיעה המטורפת, בקור רוח מדהים, הוא גם התקשר והחל להזעיק את כוחות ההצלה. "ירו עלינו בכניסה לחומש", נשמע פלדמן אומר למוקדנית, "יש לנו פצוע ברכב. זריז אמבולנס לשבי שומרון. ירו עלינו ירי חי, שלחו מהר כוחות".
"התקשרתי לרבש"ץ של שבי שומרון ואמרתי לו שיפתח את השער האחורי ושהיה פיגוע", הוא מספר. "ואז בכפר בורקא זרקו עלינו בקת"ב תוך כדי הנסיעה, שלמרבה המזל לא פגע בנו. יהודה בשלב זה עוד היה בהכרה ודיבר איתנו. אני דאגתי באמצעות סמוטריץ' שישאיר אותו בהכרה. בשלב כלשהו באמצע הדרך יהודה התחיל לחרחר. היה לו מאוד קשה לנשום. דיברתי אליו והוא לא הגיב".
"לפני כן, באזור בורקא כבר הרגשת שאני נוסע על הג'אנטים. המכונית התחילה פשוט לשייט על הכביש בלי אחיזה טובה. ואז 4-3 קילומטרים משבי שומרון יהודה כבר איבד הכרה לגמרי. כולנו צעקנו אליו, ניסינו לשמור עליו חי. אני הייתי גם עם הכוחות בטלפון, כך שכשהגענו לשבי שומרון כבר חיכו לנו כוננים מהיישוב, והם התחילו לטפל ביהודה. לי לא היה לי אומץ לראות את יהודה".
"הנהג גיבור. אלמלא פעולותיו הפיגוע היה מסתיים עם 4 הרוגים"
בתום תחקור ראשוני של הפיגוע אמר גורם בכיר באוגדת איו"ש: "זה אירוע קשה, שאלמלא פעולותיו של הנהג היה מסתיים עם ארבעה הרוגים. הוא הציל את חיי חבריו. הוא גיבור".
פלדמן נבוך. "אני לא מרגיש גיבור. היה לי חשוב לברר עם הפרמדיקים האם אם יהודה היה מגיע קודם, היה סיכוי להצילו. הם אמרו לי שבמצבו זה היה כמעט בלתי אפשרי. אני מרגיש שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכוחות לעשות מה שצריך. זה אינסטינקט של חיים, כשאתה מבין שיורים עליך. אני לא חושב שאני גיבור".
"כשהגיעו הכוחות לקחו אותנו לאמבולנס, ורק אז ראיתי שיש לי רסיס בחזה וחוץ מזה כלום. ואז ואני ואביה שנפצע ראינו את סמוטריץ', שישב מאחור ליד יהודה ז"ל, יוצא מהמכונית בשוק ויושב. הבטנו בו ואז שמענו את המילה 'הרדוף' (מילת הקוד בקשר להרוג) באמבולנס. אביה סימן לי עם הראש ועשה קריעה, ואני אחריו. יהודה היה חבר מאוד טוב שלי. וברור שהצוואה שלו היא שנחזור לישיבה והדבר שהכי יחזק אותו בשמיים זה שחומש תיבנה בלי הצקות מאף גורם".
מיד מרגע הפיגוע בחמישי בערב פתחו כוחות הביטחון במצוד אחרי המחבלים האחראים לו. הלילה, שלושה ימים לאחר הפיגוע, צה"ל ושב"כ לכדו את המחבלים בכפר סילת אל חרתיה ללא התנגדות או ירי. בצה"ל עדכנו כי בסך הכל נעצרו שישה-שבעה חשודים, בהם שניים-שלושה סייענים. בשב"כ הוסיפו כי במסגרת המעצרים נתפס גם הנשק ששימש את המחבלים לביצוע הירי - שני רובים מסוג M16 ונשק אחד מסוג קרלו. החשודים הועברו להמשך חקירת שב"כ.
השתתפו בהכנת הידיעה: יואב זיתון, מאיר תורג'מן ואליאור לוי