הצעדה לזכר החיילות והחיילים שנהרגו במוצב נחל עוז
(צילום: הרצל יוסף, עריכה: חן מרקוביץ')
הן מביטות בך מכל פינה: משלטי הענק שהכינו המשפחות, ממסכי הטלפונים של ההורים, מהחולצות שעליהן הדפיסו את קלסתר פניהן הצעירות. פנים של נערות שכל עתידן לפניהן. במדים או על אזרחי. בשיער גולש או ברעמת תלתלים. והזמן יחלוף, והחודשים יהפכו לשנים, אבל הן יישארו בנות 19 או 20. והמקום המקולל הזה, והיום הארור ההוא, יישארו צרובים בליבם ובבשרם של האימהות והאבות, של האחים והאחיות, של הסבים והסבתות, של החברים והחברות. מוצב נחל עוז, 7 באוקטובר 2023.
וכמו תמונותיהן המחויכות ומלאות האופטימיות, כך גם תמונת הנוף שבו התקיימה שלשום (שישי) הצעדה לזכרן. טור ארוך מתפתל בשביל שבין עלומים לצומת סעד. שמיים בהירים של בוקר חורפי נעים. שדות חיטה מאופק לאופק. בקרוב יבשילו השיבולים ויגיע זמן קציר. "אני רואה את כל הירוק הזה ועצוב לי שהדר לא הספיקה לחוות את התקופה היפה הזאת בעוטף", אמרה אילנית, אמה של התצפיתנית הדר מרים כהן. ורק האנדרטה הצנועה שמשקיפה אל גיא ההריגה היא תזכורת למה שאירע כאן: "אתר הנצחה לזכרם של חיילי וחיילות חיל הגנת הגבולות שנפלו בקרב בבסיס נחל עוז".
ההורים אינם זקוקים לתזכורת, הם זקוקים לנחמה - וזו ממאנת להגיע. "הדר נהרגה במיגונית שלא מיגנה, בצבא ההגנה שלא הגן", אמר אביה, יגאל. אמה הוסיפה: "חיכינו בסבלנות בגלל הלחימה אבל אי-אפשר לחכות יותר. כל מי שאחראי למחדל צריך לתת את הדין. אחרי האסון אחיינית של יגאל התגייסה. אמרתי לה: 'בשביל מה את מתגייסת? הצבא לא שווה את זה. הפוליטיקאים לא שווים את זה'. מצד שני, אנחנו חיים פה במדינה, ואם כבר לעשות שירות, אז שיהיה משמעותי".
6 צפייה בגלריה
"צועדים כדי להנציח אותה". ברק וצמרת - אחיה ואמה של שיראל חיים פור ז"ל
(צילום: יובל חן)
ארוכה שורת הנופלות והנופלים, וכל אחד מהם הוא הבטחה שלא מומשה. למשל אושר שמחה ברזילי, סמב"צית בנחל עוז. "כבר בתיכון למדה את חקר המוח במכון דוידסון; חלמה להיות מנתחת מוח. התנדבה במד"א, ניגנה בפסנתר וגיטרה", סיפר אביה ליאור. "עוד יחקרו לעומק את המחדל הנורא, אבל כרגע אני מעדיף לתעל את הכאב כדי להנציח את אושר ולהעלות על נס את ההישגיות ואת הערכים שלה. ילדה שחיה 19 שנה ודחסה לתוכן חיים שלמים".
כמה לוחמים של יחידת רוכב שמיים האזינו לשיחה. ליאור פנה אליהם: "אני מצדיע לכל חייל וחייל. בעזרת השם תחזרו בריאים הביתה. ההורים שלכם אוהבים אתכם ודואגים לכם מאוד. אני אדם דתי, ואין לכם מושג כמה מתפללים למענכם בבתי הכנסת. עם ישראל מאוחד ועומד מאחוריכם". הלוחמים האלה הם חבריה ליחידה של סרן עדן נימרי, מפקדת צוות רוכב שמיים. "אנחנו כאן כדי שאף אחד לא ישכח את מה שעדן עשתה", אומרת אמה שרון. "איך יצאה עם נשק, בלי אפוד מגן, בפיג'מה בלבד, ונלחמה בגבורה במפלצות חמאס. חלק מהחיילות שהיו במיגונית ניצלו בזכותה. היינו רוצים שהבנות האלה ידברו איתנו, יבקרו אותנו, יחבקו אותנו".
הדר, אחותה הגדולה של עדן, מתקשה עדיין לעכל את האובדן. "כשאני עומדת כאן, מול נחל עוז, אני מרגישה כאילו עוד רגע עדן תופיע ויתברר שהכל היה חלום רע. אני אומרת לעצמי: 'למה אני צריכה לצעוד לזכר אחותי? הרי עוד רגע נתראה'. אבל זה לא יקרה".
חבורת צעירים עברה בשביל, ידו של אחד מהם חבושה. זהו נתנאל קלה, לוחם בגדוד 13 של גולני, שנפצע קשה בקרב על נחל עוז. "מחבל שחרר צרור ושני כדורים פגעו לי ביד ועוד אחד באגן", סיפר. "רק אחרי ארבע שעות חילצו אותנו, וכל הזמן הזה החובש הפלוגתי יוני דוידוביץ' טיפל בי". נתנאל פונה במסוק להדסה עין כרם ורק לאחרונה סיים את השיקום בשיבא. עכשיו הגיע לצעוד לזכר 18 חבריו לפלוגת "זאבי הדממה" שנפלו באותו יום.
בין הצועדים היו גם משפחותיהם של שבעת הבלונאים שנהרגו. אחד מהם הוא סמ"ר נטע בר עם, מפקד צוות בלון תצפית. "אנחנו כבר במרץ, החיים נמשכים, אבל אני עדיין תקועה באוקטובר", אמרה אחותו הקטנה יערה. בקרוב היא תתחיל שנת שירות, ואחר כך תתגייס לצה"ל. "אני רוצה להיות לוחמת עוקץ", שיתפה. "חתמנו לה על הסכמה שתלך למיונים", סיפר האב השכול ליעד. "כשיבוא יום החתימה הסופית, אני מקווה שנעמוד בלחץ הנפשי ונאפשר לה להגשים את עצמה. ככה חינכנו את הילדים שלנו".
בשביל רוב הישראלים, החיים אכן ממשיכים. בזמן ש-134 חטופים וחטופות עדיין בשבי, חיילי צה"ל עוד נלחמים בעזה ותושבי העוטף וגבול הצפון עדיין מפונים מבתיהם, נדמה שכל השאר מתחילים לחזור לשגרה. מבחינת ברק, אחיה של הסמב"צית שיראל חיים פור, זה תהליך טבעי ונורמלי. "הרי אם לא נפגעת ישירות, אתה לא תבין את זה אף פעם. אנחנו צועדים היום כדי להנציח את שיראל ברוח המשפט: 'כל עוד זוכרים אותי, אני חיה'".
תיעוד מההתפרצות של אייל אשל לעבר המג"ד
(צילום: יואב קרן, הרצל יוסף)
בתום הצעדה נערך טקס זיכרון. כשקצינת הנפגעים של חיל הגנת הגבולות הזמינה את מג"ד 414 לשאת נאום, התפרץ לעברו אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל. "לא, לא, לא. אתה לא תגיד מילה. אתה אחד מהאנשים שאחראים לאסון הזה. הבנות נשרפו בגללך. ארדוף אותך עד יומך האחרון. אתה לא ראוי ללבוש מדים", אמר.
"הוא צודק", צעקה מישהי מהקהל, אבל היו הורים שלא הרגישו בנוח עם הסיטואציה. יש לציין כי מפקד הגדוד סא"ל אופיר אברם נכנס לתפקידו שלושה שבועות בלבד לפני 7 באוקטובר. "המלחמה הבאה לפנינו", הזהיר בטקס החלפת הפיקוד. ארז, אביה של נועה פרייס, נאם בשם המשפחות. "אני מדמיין שנועה והחברות שלה נמצאות איתנו, רואות אותנו, שמחות שהן לא היו צריכות ללכת את כל זה ברגל", אמר - ופנה להנהגה: "אנו קוראים להקמה של ועדת חקירה ממלכתית ולמיצוי הדין עם האחראים למחדל הנורא. וכפי שאמר מפקד אוגדה 98: 'עליכם להיות ראויים ללוחמים וללוחמות שקיפחו את חייהם'".
דובר צה"ל מסר: "צה״ל, וגדוד 414 בפרט, עוטף את המשפחות השכולות, מלווה אותן וכך יוסיף לעשות. מתוך כבוד לבקשת המשפחות, מפקדי הגדוד לקחו חלק בצעדה לזכר הנופלים שנערכה ביום שישי האחרון. מפקד הגדוד הוא קצין ערכי שפועל למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, מוביל את הגדוד בלחימה בעזה וזוכה על כך להערכה רבה. לצד המשך המלחמה, צה"ל החל בתחקיר אירועי 7 באוקטובר. בסיומו יוצגו הממצאים למשפחות השכולות ולאחר מכן לציבור".
