הרשויות באיסלנד הודיעו היום (א') כי הן ממשיכות בפעילות מאומצת במטרה לתקן את הנזק שנגרם במהלך התפרצות הר געש בדרום-מערב האי. הלבה, בהתפרצות השלישית באותו אזור מאז דצמבר, כבר הפסיקה לזרום בסוף השבוע – אבל הותירה אחריה שובל של הרס לכבישים ולצינורות, וכ-20,000 תושבים בחצי האי רייקיאנס נותקו ממים חמים, בימים שבהם הטמפרטורות באיסלנד מגיעות למינוס 8 מעלות.
בהודעת חברת האנרגיה HS Orka נאמר כי במהלך הלילה האחרון המשיכו צוותיה לפעול לתיקון הנזק לצינורות ולכבישים, אבל זרם המים החמים טרם חודש גם שלושה ימים מאז ההתפרצות. היא החלה ביום חמישי האחרון, ולשונות של לבה זינקו במהלכה לגובה של עד 80 מטרים – לאורך סדק באדמה באורך של שלושה קילומטרים. ביום שישי כמות הלבה הלכה ופחתה, ונראה שהפרק הנוכחי בהתפרצות הגעשית כבר הסתיים.
לפי השירות המטאורולוגי של איסלנד, רק בשבע השעות הראשונות של ההתפרצות בקעה ממעמקי האדמה כמות של כ-15 מיליון קוב. הלבה זרמה לאורך 4.5 ק"מ מערבית לאזור ההתפרצות – והגיעה למרחק של 500 מטרים בלבד מהלגונה הכחולה, אתר מרחצאות גיאותרמיים שנחשב לאחת האטרקציות התיירותיות המפורסמות ביותר באיסלנד. האתר, סמוך לעיירה גרינדוויק שפונתה מתושביה בעקבות ההתפרצויות האחרונות, נסגר למבקרים כיוון שהלבה כיסתה את כביש הגישה אליו.
גם בתי ספר, מוזיאונים ומוסדות ציבוריים נוספים נסגרו בסוף השבוע באזור שנפגע, עקב הנזק לצינורות המים. "זו סיטואציה ממש גרועה שאין מים חמים באזור הזה, אבל יש חשמל ויש מים ניידים", אמרה ביום שישי ראש ממשלת איסלנד קתרין יקובסדוטיר. הרשויות קיוו תחילה לחדש את זרם המים החמים בתוך זמן קצר, אבל נראה שהתנאים בשטח לא אפשרו זאת – והעבודות נמשכו כאמור גם ביממה האחרונה.
זו כאמור ההתפרצות השלישית בחצי האי רייקיאנס בחודשים האחרונים, והשישית בסך הכול מאז 2021, אחרי 800 שנים שבהן האזור הזה לא היה פעיל וולקנית. כעת המדענים חוששים שה"התעוררות" תביא להתפרצויות נוספות לאורך עשרות שנים. כדי להגן על בתי התושבים באזור, הרשויות הקימו סוללות בסמוך להר הגעש, ובהתפרצות הקודמת בחודש שעבר קו הביצורים סייע לחסום את רוב הלבה – בתים בודדים בלבד עלו אז באש בגרינדוויק, עיירה בת כ-4,000 תושבים השוכנת כ-40 קילומטרים מהבירה רייקיאוויק.
בהתפרצות הנוכחית הלבה לא איימה על גרינדוויק, אף שהייתה סמוכה אליה, אבל הרשויות טרם אפשרו לתושביה לחזור לבתיהם. הם פונו כבר בנובמבר, אז החלה פעילות סיסמולוגית מוגברת שבישרה על ההתפרצות בדצמבר ועל שתי ההתפרצויות הנוספות מאז. אלפי תושבי העיירה פוזרו ביישובים ברחבי איסלנד, והרשויות טרם הודיעו מתי יורשו לחזור הביתה. הם מתמודדים כעת עם נטל כלכלי הולך וגדל, ולצד תסכול מסיוע ממשלתי שאינו מספק לטענת חלקם, הם גם חוששים שההתפרצויות הגעשיות רק ימשיכו – באופן שימנע אי-פעם חזרה לגרינדוויק.
אחת מהתושבים שפונו, ברינדיס גונלוגסדוטיר, אף אמרה במפגש בין התושבים בחודש שעבר כי היא מקווה שהלבה תבלע את ביתה. "אני רוצה שהבית שלי יהיה תחת הלבה – בגלל שאז יהיה סוף לאי-הוודאות. אני אקבל פיצויים ואוכל לבנות חיים חדשים", הסבירה בשיחה עם רשת BBC. "אני מרגישה שהמון תושבים מגרינדוויק מסכימים שאי-הוודאות היא האויב כעת". לדבריה, "כבר 80 יום שלתושבי גרינדוויק אין בית. הקהילה שלנו סובלת, ואין לנו מושג מה צופן לנו העתיד".
תושב נוסף שפונה מהעיירה, סיגונדור אנוקסון, אמר כי ההתפרצות האחרונה עלולה להתברר כקש ששבר את גב הגמל. "זה עשה את זה. אני חושב שהפסדנו בקרב", אמר אמש ל"גרדיאן" הבריטי. "אחרי 29 שנים שבהן הייתה לי מאפייה בעיירה, אני חושב שזה הסוף. אני חושב שלא נחזור לגרינדוויק". הוא הביע חשש שהעיירה לעולם לא תהיה בטוחה שוב: "היא מלאה בסדקים, בכל מקום. היא נבנתה על לבה שכעת נפתחה. זה קרה גם לפני 800 שנה. אנחנו לא שולטים בזה. אי-אפשר להתעסק עם הטבע".
אנוקסון ציין כי לאורך השנים שבהן הפעיל את העסק שלו לא היו לו חובות, אבל כעת עתידו לוט בערפל. "השאלה היא אם הממשלה תשלם לנו. הם עושים את המיטב, אבל זה איטי. לאלו שבתיהם נהרסו לגמרי יש מזל, כי הם קיבלו פיצוי". ראש הממשלה יקובסדוטיר העריכה, עוד לפני ההתפרצות האחרונה, כי הסיכוי של תושבי גרינדוויק לחזור לבתיהם בזמן הקרוב נמוך מאוד – ואמרה כי הרשויות בוחנות אפשרות להלאים את הרכוש של התושבים המפונים, ולפצותם.
התפרצויות געשיות, ראוי להדגיש, אינן דבר חריג באיסלנד. האי הוא אחד האזורים הפעילים ביותר מבחינה וולקנית בעולם, והדבר נובע משתי סיבות: איסלנד שוכנת מעל ל"נקודה חמה" בצפון האוקיינוס האטלנטי, שבה הלבה זורמת ממעמקי כדור הארץ אל פני השטח; בנוסף, איסלנד שוכנת בגבול בין שני לוחות טקטוניים – הלוח האירואסייתי והלוח הצפון-אמריקני – שמתרחקים זה מזה ויוצרים בקע שגם דרכו זורמת לבה.
באיסלנד ישנם יותר מ-100 הרי געש, מתוכם כ-30 פעילים, אבל בחצי האי רייקיאנס הפעילות הגעשית הייתה כאמור שקטה במאות השנים האחרונות. לפי BBC, הפרק הגעשי הקודם באזור הזה החל כנראה בסביבות המאות השמינית או התשיעית לספירה, ונמשך עד שנת 1240. פרופ' תמסין מאטר, מאוניברסיטת אוקספורד, הסביר לרשת הבריטית כי עוצמת הפעילות מושפעת בין היתר מהמהירות שבה מתרחקים זה מזה הלוחות הטקטוניים שנפגשים באיסלנד. לדבריו, הם מתרחקים זה מזה מרחק של סנטימטרים בודדים מדי שנה – אבל בתקופות מסוימות הפעילות שם אינטנסיבית יותר. "זה כנראה מה שאנחנו רואים כעת ברייקיאנס", אמר.