ד"ר אל"מ אולגה פוליאקוב פיקדה תחת אש כרופאה קרבית על עשרות אירועים מרובי נפגעים בפיגועים רצחניים ברצועת עזה שלפני ההתנתקות. היא הוזנקה לתקריות דמים בגבול לבנון וטיפלה בפצועים סורים, בהם ילדים, מונתה לקצינת הרפואה הראשונה של פיקוד העורף והובילה את המאבק של כוחות החירום בשיא הקורונה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אך זה לא היה שיא הקריירה המפוארת של הקצינה, שעלתה מאוקראינה בגיל 28 ישירות להתנדבות בצה"ל. אל"מ פוליאקוב היא גם האישה הראשונה המכהנת כנספחת צבאית של צה"ל בגרמניה, והאישה השנייה בתולדות צה"ל בתפקיד נספחת בחו"ל. בחודשים האחרונים היא מפקדת על אחת מנציגויות צה"ל הגדולות והחשובות בעולם, ומספרת מדוע מארחיה בגרמניה הופתעו ממינויה ולמה עדיין צריך נספח בחו"ל בעידן הווידאו קונפרנס.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בגיל 27, כשהיא בשיא חייה כצעירה יהודייה בעיר זפוריז'יה שבאוקראינה, החלה ד"ר אולגה פוליאקוב קריירה מבטיחה ככירורגית-אונקולוגית לאחר שסיימה בהצטיינות את לימודי הרפואה. באותם ימים ביססה מערכת יחסים זוגית והחלה לחשוב על הקמת משפחה. החלטה שקיבלה באותם ימים, בשנת 2000, הפכה את חייה לכיוון שמעולם לא דמיינה.
במקום לנתח ולהסיר גידולים סרטניים בבתי חולים במולדתה, היא מצאה עצמה תוך חודשים ספורים על תקן עולה חדשה בישראל, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, מגויסת בהתנדבות לצה"ל ומשמשת כרופאה גדודית ובהמשך גם חטיבתית. לוחמת קרבית שנמצאת בגיל 30 הרחק מאזורי הנוחות שבהם יכלה להישאר, ומטפלת במאות פצועים מפיגועים גדולים בתוך רצועת עזה שלפני ההתנתקות.
עם השנים הפכה ד"ר פוליאקוב לאחד מגורמי הרפואה הצבאיים עם הרזומה הכי קרבי, רזומה שאספה במהלך 17 שנים של רפואת שטח בצבא. בעזה היא פיקדה בזמנו על זירות אירועים רבי נפגעים תחת אש מחבלים, בפיגועים טראומטיים כמו ליד כפר דרום, נווה דקלים ובמוצב גירית, שבהם הצילה בניתוחי שטח מורכבים עשרות לוחמים ואזרחים שנפצעו קשה.
בהמשך שברה תקרות זכוכית כשמונתה לראשונה כקצינה לרופאה של אוגדות בפיקוד הצפון, ובתפקידים אלה טיפלה במאות פצועים סורים שקלטה בקו הגבול ברמת הגולן, באמצע העשור הקודם, בהם עשרות ילדים עם פציעות מחרידות. חייהם של חלקם ניצלו ממש בידיה. בשנים האחרונות היא חצתה גבול נוסף כשכיהנה כקצינת הרפואה הראשונה של פיקוד העורף, בשיאה של מגפת הקורונה לפני כשנתיים, והייתה ממובילות המאמץ הרפואי של כוחות החירום וההצלה שסייעו לבתי החולים בשיאי התחלואה.
אז, כאשר הבינה שמול תרחישי קיצון בעורף כמו פנדמיה קטלנית וחובקת עולם, או טיפול וחילוץ לכודים מאתרי הרס, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי וידע שחולקים עם מדינות זרות - נדלק בה הניצוץ לשלב הבא בקריירה, יעד שגם אותו כבשה בשנה האחרונה: נספחת ההגנה הראשונה של ישראל בגרמניה, והאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד זה.
בגיל 49, אלוף-משנה וד"ר פוליאקוב מביטה מחלון משרדה בשגרירות הישראלית בברלין, בשעת אחר צהריים מוקדמת, כיצד החשיכה יורדת ומקדירה את השמיים האפורים בבירת גרמניה. היא כאן כבר חצי שנה, מובילה את אחת משלוש הנספחויות הצה"ליות הגדולות והמשמעותיות של ישראל בעולם, אחרי הנספחויות בוושינגטון ובניו דלהי.
בעסקת הצוללות שנחתמה לפני כשבועיים תחת עננים שחורים של שחיתות היא לא טיפלה או נגעה, לשמחתה או למזלה, מאחר שבסוגיות הרכש עוסקים רק גורמי משרד הביטחון. אבל לוח הזמנים המלא שלה מלמד עד כמה החיבור עם הגרמנים עמוק. "בהסכם הקואליציוני שהוביל להקמת הממשלה החדשה כאן לאחרונה נקבע סעיף מיוחד שמגדיר את המשך חיזוק הקשר עם ישראל, ובו הסיוע הביטחוני, כאבן יסוד בקשרים בין המדינות. זה ממש לא מובן מאליו בעיניי", היא הסבירה.
עם מינויה לתפקיד היא עזבה את ביתה ביישוב הקטן קדמת צבי ברמת הגולן ועברה לברלין עם בעלה אלכס, מהנדס במקצועו בחברת תרופות, ובתם בת ה-11. בעוד שהבעל מסייע בגידול הבת ובסידורי הרילוקיישן באמצע החיים, אולגה עסוקה בלמידת התפקיד והשגת ההצלחה בו, לקראת כהונה של כשלוש שנים לפחות.
"הגרמנים הופתעו שאין לי רקע בדיפלומטיה ושבאתי מתחום הרפואה הצבאית", היא תיארה. "הם לא מפסיקים לשאול אותי על זה, כי נספח צבאי בהרבה מדינות בעולם, גם כאן, זה מקצוע לכל דבר שרק בו עוסקים. עשיתי קורס בנושא קשרי חוץ של מספר שבועות לפני המעבר הנה, שבו השתתף גם בעלי, וגם למדתי שנה במכללה לביטחון לאומי".
הרמות הגבות נמשכו כשמארחיה הגרמנים ועמיתיה מרחבי העולם הופתעו לגלות כמה שפות היא דוברת, ובעיקר את מוצאה הלא ישראלי. "הם היו בהלם כאשר שמעו שלא נולדתי ולא גדלתי בארץ שאותה אני מייצגת כאן. אני מספרת בגאווה על הקריירה שלי, כיצד בחלוף 15 שנים מגיוסי הגעתי לדרגת אל"מ בשירות מאוד קשה ומורכב".
ספק אם עמיתיה המקומיים סוחבים רקורד רפואי-צבאי כמו שלה, שיכול להוות גם משקולת נפשית כבדה לאורך השנים. לדבריה, "בעזה היו לנו המון נפגעים והרוגים ממחבלים מתאבדים. מאוד אהבתי את השירות שם, ובהמשך הקריירה טיפלתי גם בפצועים ובהרוגים שלנו לצערי בזירות כמו 'שמש חורפית' בגבול לבנון (ירי טילי הנ"ט של חיזבאללה שהרגו שני לוחמי גבעתי ופצעו נוספים בעלייה להר דב בינואר 2015).
"גם רופאים בחדר מיון בבית חולים, שאתה קורא לו מקום סטרילי, חווים שדה קרב משל עצמם, וגם שם קשה ועמוס, ועשיתי תורנויות בבתי חולים", היא סיפרה. "תפעלתי את האר"נים (אירועים רבי נפגעים), שהם אירועים שכלל לא פשוט לפקד עליהם ולנהל אותם כרופאה בת 45-35, אבל אני חושבת בעיקר על הצעירים יותר שהיו שם איתי, פרמדיקים וחובשים שראו איתי תינוקות סורים פצועים קשה, ונסענו איתם בנסיעות ארוכות עד לבית החולים.
"כל אחד בוחר במקצוע שלו, ומקצוע הרפואה זה לא דבר פשוט - צריך לאהוב, לרצות ולהשלים איתו. אחרי אר"נים רבים שהיו לי וכללו ילדים פצועים, חשבתי עליהם רבות, אבל למדתי פשוט לחיות עם זה. יש צדדים טובים לתחום הזה כאשר אני יודעת שהצלתי חיים, ויש גם את המוות, וזה חלק מהחוויה לצערי".
בעידן דיוני הווידאו קונפרנס ומרחקי הטיסות הקצרים עולה השאלה לגבי נחיצותו של תפקיד הדיפלומט שנוכח באופן קבוע במדינה זרה, ובפרט כנספח צבאי. הצצה ללו"ז של אל"מ פוליאקוב מראה שמבחינתה יש לה הרבה מטלות ויעדים, בין היתר כדי לעבות את שיתופי הפעולה הביטחוניים בין שתי המדינות: אימונים משותפים לחילות האוויר כמו תרגיל הבלו-פלאג ותרגילים להגנה אווירית, בניין כוח הדדי בעולמות המודיעין, כנסים צבאיים הדדיים וגם קורס מ"פים משותף שייערך על ידי שני הצבאות בשנה הקרובה.
גם שיט צבאי עם חילות הים של גרמניה וישראל נמצא על הכוונת של הנספחת פוליאקוב, ואימונים משותפים של כוחות יבשה בשטח הבנוי, בדומה לתרגיל הצנחנים ההיסטורי על אדמת גרמניה לפני כארבע שנים. "יש לנו אתגרים דומים, והגרמנים מדברים איתנו הרבה גם על היציאה והלחימה שלהם באפגניסטן", אמרה פוליאקוב. "יש למשרד ההגנה הגרמני תוכנית מלאה לשיתוף הפעולה איתנו. אני מרצה כאן רבות לקהילה היהודית, ובצבא הגרמני מתעניינים כמונו כיצד לגדל ולחזק את דור העתיד של הקצינים. ההשפעה היא דו-כיוונית, וצה"ל נתפס כאן כצבא מאוד מתקדם עם יכולות אדירות של טרנספורמציה דיגיטלית בין הכוחות".
בשבועות האחרונים ד"ר פוליאקוב דנה רבות עם מארחיה הגרמנים על המעורבות והסיוע הצה"לי בכל הנוגע למגפת הקורונה. "הם לומדים הרבה מאיתנו כיצד להתמודד עם הגל החמישי כעת, ואומרים שישראל היא הדוגמה הכי טובה בעולם למאבק במגפה. חלק מההמלצות וההחלטות שלנו עולות להחלטות בקבינט בברלין, והם שואלים המון על השפעת הבוסטר, שישראל הייתה מהראשונות שנתנה לאזרחיה".
המקום שבו ביקרה פוליאקוב יותר מכל מקום אחר בברלין מאז שנכנסה לתפקידה הוא "רציף 17" הידוע לשמצה, ממנו הובלו יהודים ברכבות אל השמדתם במלחמת העולם השנייה. "עד לפני כמה שנים התחנה הזו הייתה פעילה, ולאחר בקשות רבות ודיונים שנערכו בגרמניה הוחלט להפסיק את השימוש בה, למרות שזו תחנה גדולה בברלין, ולהפוך אותה לאתר הנצחה עם ציון השמות הרבים שנשלחו מרציף 17 אל מותם", היא תיארה.
"אני מגיעה לשם גם באופן בלתי פורמלי, עם הבת שלי או עם הצוות שלי", המשיכה. "הגרמנים שתלו שם גם עצים לצד גלעד עם שמות הנספים. נדהמתי לגלות שהגרמנים יודעים בדיוק כמה יהודים נשלחו אל מותם משם. זה מקום עוצר נשימה".
מתברר שהגרמנים פתוחים עם הדיפלומטים הישראלים בנושא טראומת השואה, והקצינה הבכירה שמייצגת את צה"ל על אדמת המדינה שחוללה את רצח העם הגדול באנושות לא מהססת לחשוף בפניהם את עברה המשפחתי שהפך לניצחונה האישי. סבא רבא וסבתא שלה נרצחו על ידי הנאצים לאחר שהולידו את אביה בתחילת המלחמה. הם נורו ברחוב, רק כי היו יהודים.
פורסם לראשונה: 08:30, 07.02.22
