התגובה הרפה והעלובה למטחי הרקטות הניתכו השבוע על ישראל, מעלה שאלות: בְּמָה עדיפה הממשלה הזו בענייני ביטחון על קודמתה? האם היא שיפרה במשהו את ההרתעה? זה אולי החטא החמור שלה - היא הפכה את הממשלה עם האחים המוסלמים למשהו נורמלי. ממשלת ה"ימין על מלא" מפקירה את הציבור אולי אפילו יותר. על החולשה הזאת אנחנו משלמים, ועוד עלולים לשלם, מחיר כבד. חיות הטרף בג'ונגל סביבנו מריחות חולשה.
אפשר להביא לשקט, ואפשר לייצר הרתעה אפקטיבית מול עזה, אבל זה מחייב שינוי בתפיסה שהתקבעה. זה מחייב גישה שונה. עזה היא מקרה מיוחד שבו יש לנו כלים רבים כדי להפעיל לחץ מכריע עוד לפני שבכלל הפעלנו נשק.
הדבר הראשון שצריך לקרות הוא הבנה שמולנו יש למעשה מדינת אויב, גם אם לא באופן רשמי (להלן מדינת עזה). יש לה גבול יבשתי עם מצרים, והכי חשוב: אנחנו לא אחראים על המדינה הזאת ולא חייבים לה שום דבר. שני מיליון העזתים הם לא יותר בני ערובה בידי דיקטטורה מאשר אזרחי סוריה, ירדן, סעודיה, מצרים או כל מדינה ערבית אחרת. וכמו שלא נהיה אחראים לסבלם של אזרחי לבנון, כשתשתיות המים והחשמל שלהם יימחקו אם תפרוץ מלחמה, כך בדיוק אנחנו לא אחראים לסבלם של העזתים בשעת עימות.
התגובה להתקפות מעזה לא צריכה להיות שונה מהתגובה להתקפה מכל מדינת אויב אחרת. התנהלות הממשלה מול עזה היא מופקרת, חלשה ולא רציונלית. מופקרת ביחס לתושבי העוטף שסבלם לא מדיר שינה מחברי הממשלה. חלשה ולא רציונלית כלפי חמאס, כיוון שבגלל התלות של הארגון בישראל, ובגלל הפער העצום ביכולות ובכוח, אפשר להשיג הרבה יותר ביטחון ושקט ממה שמושג כעת. דמיינו פרחח קטן וחלש, שאוכל מיד שכנו העשיר והחזק, ותוך כדי כך נושך ללא הרף את היד המאכילה אותו.
כך צריך לנהוג: נורתה רקטה מעזה? 17 אלף הפועלים שבאים כל בוקר לעבוד בישראל לא יוכלו להיכנס במשך חודש. הלך חודש של כסף שמוכנס לרצועה. לא דחיית התשלום אלא אובדן. שיבינו - יש מחיר לטרור. ואם היה פיגוע במקום אחר בארץ וראשי מדינת עזה (חמאס) בירכו עליו, אז הפועלים העזתים יישארו כמה ימים בבית. אם אתם חוגגים את אסוננו, אל תבואו אלינו. ובעת לחימה אין מים, ואין חשמל ולא דלק ולא אוכל ולא כלום. אתם רוצים לירות עלינו ושבאותו הזמן נמשיך להאכיל אתכם? עזה לא תחת מצור, יש לכם גבול עם מצרים, ואם אתם כל כך שונאים אותנו, שיהיה לכם טיפת כבוד עצמי ותפסיקו לאכול לנו מהיד.
מילא שלהם אין כבוד עצמי, אבל מה עם קצת שכל אצל מנהיגינו? מה עובר בראשיהם של חברי ממשלת ישראל? אתם מכירים מדינה אחת בעולם שמתספקת את האויב בשעת מלחמה? ומה פתאום יש חסינות למחבלים העזתים? איזה היגיון מעוות הביא את ממשלת ישראל לאפשר מצב שבמסגרתו כל תושב שדרות יהיה מאוים, אבל למחבלים בעזה יש תעודת ביטוח? סיכולים ממוקדים הם כלי יעיל, וגם רקטה אחת מצדיקה את השימוש בו, ולא כמו השבוע שאפילו עשרות רקטות לא הביאו לשליחתו של אף מחבל השמיימה. גם המחבלים רוצים לחיות, וכשאין מחיר לטרור אז הם גם יורים וגם חיים. אי אפשר גם וגם, צריך לאלץ אותם לבחור.
בעזה מתקיימים המאפיינים של מדינה – שטח מוגדר, שלטון מרכזי, כוחות מזוינים ומוסדות שלטון. לכן לא צריך לעניין אותנו מי מבין כל המחבלים החיים במדמנת הטרור הזאת הוא שירה עלינו, ולא חשוב לאיזה ארגון הוא שייך. המחבל וכל שרשרת הפיקוד שלו הם בני מוות, ושאר האוכלוסייה תסבול כמו שאזרחים סובלים במלחמה, ושישמחו שאנחנו לא רוסיה.
כרגע אנחנו מאפשרים לעובדים להיכנס לישראל, לכסף קטארי להיכנס לרצועה, מספקים כל מה שנדרש כדי לחיות וכל זה בתקווה שלא יירו עלינו. וכשהם יורים אנחנו מטילים אמנם טונות של תחמושת, אבל מקפידים שאף מחבל לא ייפגע ועושים כל מאמץ כדי שהכול יסתיים במהרה. כשזו לא מערכה של ממש אין באמת מחיר לאלימות כלפינו, ולכן אין לחמאס אינטרס לשמור על שקט. צריך להעביר את הדילמה לצד השני: כל הטוב הזה שאתם מקבלים מאיתנו הוא לא זכות מוקנית. זה לא משהו שמגיע לכם או שאנחנו חייבים לכם. אתם צריכים להרוויח אותו, ואתם יכולים לאבד אותו – תחליטו בעצמכם.
בין אם מישהו תמך ביציאה מעזה ובין אם לאו, הירי עלינו הוא לא גזרת גורל ואנחנו לא חייבים לשבת בעזה כדי למנוע אותו. מספיקה הרתעה. תראו כמה הסורים נזהרים מירי על ישראל, וזה בלי שאנחנו יושבים בסוריה. הם נזהרים כי הם יודעים שלירי יהיה מחיר כבד. הם מורתעים. לא כך בעזה – אין הרתעה כי אין לטרור מחיר.
"על כל טיל 50 מחבלים הרוגים בעזה!", התחייב איתמר בן גביר. לפי החשבון היו צריכות להיערם בעזה גופותיהם של אלפי מחבלים, אבל אפילו אחת אין. נניח לליצן הנ"ל, זה אדם לא רציני ולא ראוי, אבל איפה כל האנשים שלנו, הליכודניקים? איך אתם נותנים לאוזלת היד הזאת להימשך? השמיעו את קולכם בכנסת ובממשלה, תעשו בלגן. זה לא מה שהבטחנו, זו לא המדיניות שלנו וזה עוול כבד לאזרחי ישראל.
גלעד שרון הוא חבר ליכוד