דווקא בעידן של מתח חברתי חסר תקדים לכאורה, מהשבוע תחסר לי האופטימיות של ההיסטוריון ד"ר צבי צמרת, שהיה נוהג להרגיע אותי ולומר: "אל תדאג, היו לנו תקופות קשות יותר מהיום. כמו אז, גם היום יש לנו כוחות להתגבר". זו תקופה של קיטוב פוליטי חריף ואנו זקוקים לאנשים ממלכתיים כאלה שיכולים לדבר עם כל המחנות ולשמש גשר בין הצדדים. אבל זה כבר לא יקרה. לא איתו.
צבי צמרת, שהלך השבוע לעולמו בגיל 78, היה מבכירי החוקרים, המחנכים והאקטיביסטיים. איש "מפעם". לא סקטוריאלי. אחד שחיפש כל הזמן את האינטרס הלאומי המשותף. לכך התווספה העובדה שהיה חוקר וכותב פורה, מעיין נובע של חוכמה וידע, אחד שכל ההיסטוריה הציונית הייתה פרוסה לפניו. למזלנו, הוא לא היה כבול לכללי האקדמיה של היום, המכתיבה לחוקרים צעירים לכתוב בעיקר באנגלית על מנת לזכות בקידום. בזכות העצמאות שממנה נהנה הוא העשיר את המחקר הישראלי, כמחבר וכעורך, בעשרות ספרים ומאמרים על תולדות ישראל והמפעל הציוני. רק לפני כמה חודשים זכינו שהוציא לאור את הספר האחרון שערך על העשור החמישי (1998-1988) במסגרת הסדרה על ימיה של ישראל.
צבי האקדמאי לא היסס להבליט את מחויבותו היהודית והאידיאולוגיה הציונית שלו, וצבי ההיסטוריון הבין היטב את משמעותה העמוקה של מדינת ישראל בתולדות העם היהודי. הוא לא ראה סתירה בין מחקר לבין עבודה בתפקידים ממלכתיים וציבוריים כמו יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ראש הוועדה הציבורית להסדרת התחבורה בשבת ברחוב בר אילן בירושלים ("ועדת צמרת"), חברות באגודת ידידי המכינות הקדם צבאיות ועוד.
היה לו מצפן יהודי וציוני ברור, ועם זאת הוא לא ראה עצמו שייך למחנה פוליטי מסוים. להפך. הייתה לו היכולת המופלאה להקשיב ולהזדהות עם כל אחד מהמגזרים ולחפש ביניהם שביל זהב. הפרסים הרבים שקיבל מגופים ומעמותות - מימין ומשמאל - מעידים על כך שניתן להיות גם וגם. גם יהודי גאה וגם אוהב כל אדם. גם ממלכתי וגם מכיר בייחודיות ובצרכים של כל אחד מהשבטים המרכיבים את הפסיפס הישראלי.
מעל הכול צבי צמרת היה איש חינוך ואת ראשית דרכו עשה כמנהל בפריפריה, בשדה בוקר ובקריית שמונה. הוא הקים את מכוני מלי"ץ לחינוך ציוני ובמשך שנים ארוכות ניהל את יד בן-צבי, שם טיפח מאות חוקרים, מדריכים ומורים שגדלו על ברכיו. גם בשנותיו האחרונות הניצוץ היה נדלק בעיניו כשהיה מלמד אנשים מכל גיל ומכל מגזר.
ד"ר נתנאל פישרצילום: אורן סננסזכינו וצבי לימד אצלנו שנים ארוכות בבית הספר למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. חרף הקריירה המפוארת ואף שהגיע לצמרת ההישגים והתפקידים, לא גבה ליבו. רבים מהתלמידים ראו בו חבר טוב. ולא רק הם: בסדנה שהעביר פעם בשערי משפט השתתפו בכירי המשק, הפוליטיקאים והחוקרים בישראל. כל אלה באו פשוט כי צבי ביקש. להלוויה שלו הגיעו תלמידיו בני ה-60 מקרית שמונה ותלמידיו בני ה-20 משערי מדע ומשפט.
אנו זקוקים למחנכים כמו צמרת, שמבינים שזוהי השליחות החשובה ביותר. בזמן שבו מדינת ישראל הופכת למשהו מובן מאליו, אנו צריכים את מי שיזכיר לנו עד כמה עלינו להודות שזכינו לחיות בתקופה זו ועד כמה עלינו להשקיע בחיבור בינינו כדי להיות ראויים לכך. צבי היקר הלך לעולמו בטרם עת ואנחנו כבר מתגעגעים. דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום. יש להבטיח ללכת בדרכו.
- ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
