בחודשים האחרונים הפכנו כולנו למומחים בתהליך בחירת שופטים בישראל, אבל מעטים בלבד יודעים כיצד נבחרים הרבנים הראשיים. וזה תמוה, משום שמרבית היהודים בארץ יפגשו במהלך חייהם, בין אם ירצו בכך ובין אם לאו, ברבנות הראשית ובשליחיה. מפגשים אלו מתרחשים בעיקר בנקודות רגישות ומשמעותיות במעגל החיים - נישואים, גירושים ומוות - שלא-אחת מסתיימות במפח נפש. כתוצאה מכך הרוויחה הרבנות הראשית ביושר תחושות קשות של מיאוס וניכור. לכן אמור להיות עניין בקרב כל חלקי הציבור היהודי במנגנון של תהליך הבחירות, בעצם קיומן ובהיכרות עם המועמדים השונים ומשנתם. אבל זה לא קורה.
באוגוסט ייערכו הבחירות לרבנות הראשית לישראל, שבמסגרתן ייבחרו שני רבנים חדשים, אשכנזי וספרדי. תבחר אותם אספה המונה 150 איש: 80 רבנים ו-70 נציגי ציבור. נציגי הציבור כוללים בין השאר 35 ראשי ערים ומועצות מקומיות, חמישה ח"כים "שתבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך" (לשון החוק), ועשרה אנשי ציבור שימונו על ידי שר הדתות "בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל ובאישור הממשלה".
זהו גוף זר ומוזר במבנהו ובמנגנוני הפעולה שלו: מספר שרירותי של בוחרים; היעדר-במכוון של גיוון וייצוג הולמים; מחסור מובהק בנשים ותהליך בלתי-שקוף של כינון האספה. כל אלו יוצרים כר פורה לעסקאות פוליטיות עלומות המנוגדות לאינטרס של הרוב ומהווים פגיעה מהותית בדמוקרטיה וביהדות. אך יש להדגיש: על אף ההטיות הבעייתיות ביותר שבפורום זה – שאין לו אח ורע במבנהו, במספר החברים בו ובדרך הרכבתו – יש בו נציגוּת ליברלית בעלת פוטנציאל השפעה על תוצאות הבחירות.
הרבנים הראשיים שייבחרו יזכו לכהונה בת עשר שנים (!), ותהיה להם השפעה מכרעת על עיצוב היהדות הישראלית (הם יכולים לשלול כשרות ממוסד, הם יכולים לקבוע מי יכול לערוך נישואים, והרב ראשי הוא גם נשיא בתי הדין הרבניים, ויש לו שליטה על כל ישראלי או ישראלית שמתגרשים). בנקודה זו נראה שישנן שתי אפשרויות לציבור הליברלי ולנציגיו באספה הבוחרת: האחת להיכנע לדילים החרדיים והחרדים-לאומיים ולאפשר בחירה של רבנים שאינם סובלניים לסגנונות חיים לא-דתיים; והשנייה לנסות להשפיע על תהליך הבחירה ועל אופי הרבנות בטווח הבינוני לפחות (לצד מאבק לשינוי מהותי באופיהּ ואולי אף לפירוקה בטווח הרחוק).
הרבנות הראשית כבר שנים לא מייצגת את הקהל הישראלי. היא משרתת אינטרסים צרים ובלתי-סובלניים למגוון היהודי במדינה, ומעמיקה את השסע סביב סוגיות של זהות והתנהלות במרחב הישראלי עמוס הקונפליקטים. הרבנות הראשית כגוף גם רווּיה בבעיות מבניות ותפקודיות. כך למשל, אחד מן הרבנים הראשיים משמש גם כנשיא בית הדין הרבני, זאת ללא תלות בכושרו לעשות זאת. זהו מצב ביזארי, שאותו ניתן לדמות לכך שימונה לנשיא בית המשפט העליון אדם חסר כל הכשרה לשיפוט.
בנוסף, בשנים האחרונות התגלתה שחיתות עמוקה במוסד זה, עד כדי הרשעה בשוחד של הבכירים ביותר (יונה מצגר ואליהו בקשי דורון ז"ל). בנוסף, רבנים ראשיים מחליפים בתפקיד את אבותיהם או אחיהם כבמשטר מלוכני – רק ללא נשים, כמובן – והציבור הישראלי הולך ומאבד אמון במוסד ובראשיו.
כדי להבטיח את פעולת הרבנים הראשיים למען כל היהודים בישראל, יש לעשות מאמץ עילאי ולבחור רבנים בעלי תחושת מחויבות ל'כלל ישראל', המכירים במדינת ישראל כבית הלאומי של היהודים כולם, ומחויבים לחוקיה, לערכיה ולכלל אזרחיה; רבנים בעלי תפישת עולם פלורליסטית, המכירים בשונות הישראלית, רגישים להבחנות מגדריות וזהותיות ובעלי גישה אוהדת לכלל הזרמים.
גלעד רובינשטייןתמר עבאדיעניין זה איננו תיאורטי אלא מעשי ביותר. זוהי קריאה לכלל חברי האספה, ובייחוד לראשי הערים ולנציגי הציבור השונים: יצגו באופן כן והוגן את האינטרסים של שולחיכם. מי שמובילים קהלים חילוניים ומסורתיים צריכים לבטא בבחירתם לתפקיד הרב הראשי את הרצונות ותפישות העולם של אלו שבחרו בהם. עליהם לשקול היטב איזה רב יהיה אמפתי לאתגריו של יהודי חילוני ומי יעשה כל מאמץ להתיר אישה מעגינותה וינחה את בתי הדין הרבניים לפעול בהתאם.
לצד זאת, יש לצמצם ככל הניתן דילים הנסגרים בחדרי חדרים המבטאים אינטרסים פוליטיים צרים ובאים על חשבון הרצונות העמוקים של הציבור הרחב לגווניו. לשם כך ניתן לדרוש מהנציגים השונים לחשוף במי בכוונתם לתמוך ולהפעיל לחץ מצד כל קהילה על נציגהּ לבטא את האינטרסים שלה. נדרשים בדחיפות צעדים מרחיקי-לכת שיביאו להבראת הרבנות ולהפיכתה לגוף ממלכתי באמת. זוהי הזדמנות של אחת לעשור לתיקון מסוים בממסד זה. חברות וחברי הכנסת, שרי הממשלה ונציגי הציבור השונים – הבו לנו רבנים המבכרים גישת בית הלל על פני זו של בית שמאי.
- גלעד רובינשטיין הוא ראש תחום יהדות, חברה ומדינה במרכז מנור מבית יוזמת המאה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
