מיכל אנסקי, יעל בר זוהר, שי מיקה ואחרות – קבוצת נשים בדרגות סלבריטאיות משתנה - השתתפו לאחרונה בקמפיין אינטרנטי ותקשורתי של אשת העסקים החרדית רותי לבייב-יליזרוב, שבמסגרתו העבירו "מסרים אוהדים" על שמירת נידה וטבילה במקווה. נו, שוין. בסך הכול מסורת יהודית של כמה אלפי שנים. יש מי שמאמין, יש מי שלא, יש מי ששומרת ויש מי שלא. עד כאן אין חדש תחת השמש. אלא שאז הגיע הטוויסט.
בתוכנית של גיא פינס נחשף ששלוש הנשים הללו גם קיבלו תשלום על השתתפותן בקמפיין, ואבוי, העזו לא לדווח על כך לציבור הצופים משל רימו את מס הכנסה. העובדה הזאת זיכתה אותן במטח פומבי של אש וגופרית – כולל במדור הזה - מעדת טהרנים, גברים ונשים, לגמרי במקרה רובם אזרחי מדינת תל אביב, שהזדעזעו מכך שיש מי שמסכימות לדבר בשבחי מצוות הלכתיות שאותן מקיימות מיליוני יהודיות ברחבי העולם, ולא עלינו גם להתפרנס מכך.
חייזר לו נחת בישראל עלול היה לחשוב שמישהו חשף את אנסקי, בר זוהר ומיקה בקלונן. איזה סוד הן הסתירו, שלא נדע. סלבס מקבלים כסף על פרסומות וקמפיינים, וחלקם אפילו לא מזדהים לחלוטין עם המסר או "המוצר". מהר מאוד, וכצפוי במחוזותינו, נלוו למתקפות גם שמות התואר המוכרים "חשוכות", "פרימיטיביות", "ימי הביניים", והיו מי שתהו מתי הן יתגייסו גם לקמפיין מילת נשים. עד כדי כך. כאילו שיש ניגוד מובנה בין מוסריות ואנושיות לבין אמונה דתית.
אתם יודעים מה, נניח לעליהום המתוזמר והצפוי ונניח לדברי ההבל. נניח לפטרונות ולחוצפה להיכנס לחיי האישות ולסדינים של נשים שהחליטו בדעה צלולה ובאופן חופשי לחיות לפי ההלכה היהודית, או לפי המסורת או אפילו לפי רק חלק מהן. ורק אשאל: מה אכפת לכם ולכן מה אישה רוצה לעשות או לא לעשות עם גופה או עם בן זוגה? ומי שמכן לקבוע אם מותר לה להמליץ לנשים אחרות לעשות כמוה? למה זה מרתיח אתכן כל כך?
ד"ר שלמה צדוקהרי מדובר בסך הכול בקמפיין רשת, ולא בהצעת חוק של פוליטיקאי מזוקן ושוביניסט. אין כאן פסק הלכה חדש ומחייב או כזה המאיים על חופש הבחירה של נשים, אין כאן כפייה ואין איום של אייתוללות במגבעות לחסל את הקדמה והנאורות (עאלק) של החילוניות הישראלית. מדובר בסך הכול בכמה נשים שפונות - בנימוס - לנשים אחרות. על מה יצא הקצף שלכם? על פרסומת?
ואולי כמו כל דבר אחר אצלנו, מקור העליהום הגס הזה נעוץ בפוליטיקה הישראלית. לא חלילה פוליטיקה מהותית העוסקת במאבק בין ערכים, אלא במובן הפשוט והפשטני של המילה: אנחנו והם. יש הקוראים לזה ימין מול שמאל, או הגוש האמוני מול המחנה הליברלי, או "יהודים" מול "ישראלים", או שמרנים מול פרוגרסיבים, או ישראל הראשונה מול השנייה או "רק ביבי" מול "רק-לא-ביבי". ובמקרה שלנו, מצד אחד עומד קהל היעד של הקמפיין המעודד שמירת נידה (בעלות זיקה מסורתית דתית ובסבירות גבוהה יותר מצביעות ימין), ומצד שני המחנה שמיהר להתנפל עליו. חומר למחשבה. בינתיים הקמפיין נמשך והשיירה עוברת.
- ד"ר שלמה צדוק הוא סוציולוג פוליטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
