במשך שמונה חודשים חיכה סיני אליהו (64) לרגע שבו ישוב שכנו וקרוב משפחתו שלומי זיו (40) שנחטף בידי חמאס ממתחם מסיבת הנובה שברעים. הוא קיווה כי בשיחתם יוכל שלומי לשפוך עוד מעט אור על הדקות האחרונות בחייו של בנו אביב, מנהל הביטחון במסיבה שנהרג כשהציל אלפי מבלים בשעה שמנע מהם לברוח לעבר נחילי המחבלים שהגיעו משטח רצועת עזה.
2 צפייה בגלריה
גם ברגעים האחרונים בחייו הוא ניסה להציל כמה שיותר אנשים". אליהו ותמונת בנו אביב
(צילום: אפי שריר)
עם צאת השבת הוא שוחח עם זיו ששמע לראשונה על מות חברו במסיבה שבה עבדו יחד, וסיפר על שיחתם האחרונה. "בשעה 07:53 דיבר אביב עם אתי אשתי וביקש להרגיע אותה שהכול בסדר. בתיעוד האחרון שהגיע אלינו, רואים את אביב נלחם במחבלים עד הכדור האחרון וטיפת דמו האחרונה בשעה 08:11, ואז חוטף שני טילי RPG ונהרג. בין הדקות האלו לא ידענו מה היה שם", תיאר אליהו.
כשהתקשר זיו בשיחת וידאו מבית החולים שיבא, השלימו השניים את הפאזל. "שלומי סיפר לנו כי בשעה 08:05 הוא התקשר לאביב ואמר שהוא יורד לעזור לו, אבל אביב הפציר בו שלא לרדת אל הכביש ממתחם הנובה כי הוא לא יוכל לעזור במאבק במחבלים מכיוון שאין לו נשק - וביקש שיברח לצד השני. גם ברגעים האחרונים בחייו, כשידע שמהקרב הזה כנראה לא יצא בחיים הוא ניסה להציל כמה שיותר אנשים", הסביר אליהו.
בהמשך הבוקר יגיעו מאות המחבלים למתחם המסיבה זרוע גופות המבלים ויעשו בהם מעשי סדום ואלימות קשה. 44 מהם ייחטפו לעזה, בהם גם זיו שלא ידע עד שחרורו מהשבי כי אביב, קרוב משפחתה של אשתו מירן, נהרג באותו בוקר. אחיו הצעיר של אביב, ינאי, שגם היה עם השניים, ניצל. זיו ואשתו גרים במושב אלקוש שבגליל המערבי, בשכנות לאביב שהותיר אחריו שני ילדים, והיה להם קשר מיוחד.
2 צפייה בגלריה
"אביב היה מחובר לשוטרים יותר מקשר של אחים". אליהו בתחנת המשטרה במעלות
(צילום: אפי שריר)
ברחבי אלקוש וביישובי הסביבה מוכר אליהו, מוותיקי שוטרי מעלות ששירת כבקר רישוי ואבטחה. הוא החליט כעת, בעקבות הרצחו של בנו אביב, לפרוש מהמשטרה אחרי 42 שנות שירות ולהתמסר לגידול נכדיו, עדי בן שמונה ונבו בן שנתיים. "אני זה שנתתי לאביב את הערכים האלו של לתת לזולת כמה שיותר ולהגן עליו, ובזמן אמת הוא מסר את חייו והציל אלפים כשהרחיק אותם מהמחבלים ונשאר מאחור להילחם", אמר אליהו בכאב, תוך שניסה לעצור את דמעותיו. "אין לי ברירה אלא לשאת במחיר ולפרוש כעת מהמשטרה ולהתמסר לגידול הנכדים שהותיר בני".
במשטרת מעלות תרשיחא שבה משרת אליהו אין שוטר שלא הכיר את אביב, שהיה חלק בלתי נפרד מחיי התחנה. "אביב היה מחובר לשוטרים יותר מקשר של אחים. הוא כל כך אהב את המשטרה וכולם מאוד העריכו אותו כמנהל אבטחה", סיפר אליהו. "אמרתי לו כל הזמן שתפקיד של שוטר היה מתאים לו, אבל הוא אהב את העבודה שלו באבטחה ולא רצה לעזוב. בסוף הוא נפל כמו שוטר. הוא נלחם וירה ושיפר עמדות כמו כל השוטרים שם, לא פחות מהם, ונהרג לצידם".
אליהו היה אמור לצאת לפנסיה כבר לפני עשור, אך בשל תפקידו המשמעותי וההערכה הרבה שזכה לה הצליחו חבריו לתחנה לדחות שוב ושוב את פרישתו. בשנה שעברה כשביקשה ממנו מפקדת התחנה סגן-ניצב גלית וינוגרד לחתום על הארכת שירותו, כמו תמיד היה בנו שותף למסכת הלחצים על האב המסור.
כעת, כשנפל הבן, לא היה מי שמסוגל להשאיר את אליהו בשורות המשטרה. "אין הרבה שוטרים שבגיל כזה נלחמים עליהם כדי שיישארו במערכת", סיפרה בהערכה סנ"צ וינוגרד. רק לפני כמה חודשים קיבל אליהו אות הצטיינות על שירותו. "אני אוהבת אותו ואת אתי רעייתו אהבת נפש, ומבינה שכעת בפניהם אתגר חדש למען אביב שהיה כאן בן בית בתחנה, ועבד לצידנו כמנהל ביטחון באירועים. כל מפקד רוצה שוטר כמו סיני, ולא מפתיע שמאבא כזה יצא בן שנפל כגיבור גדול ושילם בחייו להצלת רבים".
