"בדרך אני קשרתי לו את העיניים עם סמרטוט כדי שלא יראה לאן אנחנו נוסעים. בבית הקברות הכנסתי את רסמי לתוך הקבר הגדול... ושם אני חנקתי אותו בכפיה שהייתה אצלי... אחרי שחנקתי אותו, עטפתי אותו בבד לבן ואז יצאתי וסגרתי את הקבר...", כך העיד יחיא סינוואר איך הוציא להורג פלסטיני שחשד בו ששיתף פעולה עם ישראל לפני כמה עשרות שנים.
בשנת 1989, במסגרת עתירה לבג"ץ, עלו הפרוטוקולים שמתארים כיצד סינוואר, כיום מנהיג חמאס, שאחראי לטבח הנורא ב-7 באוקטובר, הודה אז בביצוע שורה של מעשי רצח אכזריים של פלסטינים שנחשדו על ידיו בשיתוף פעולה עם שלטונות הביטחון הישראליים. עדויותיו כאמור מתארות את המעשים.
השופט המנוח מאיר שמגר תיאר בפסק הדין את מעשיו אז של סינוואר והסיבות לכליאתו בישראל: "יחיא עצור מאז חודש פברואר 1988, אולם לאחרונה נתגלו ראיות לכאורה, העולות מהודעות חדשות שמסר בחקירתו במשטרה, לפיהן ביצע שורה של מעשי רצח של אנשים, שנחשדו על ידיו בשיתוף פעולה עם שלטונות הביטחון הישראליים".
חקירות מחבלי חמאס: הארגון משתמש באוכלוסייה האזרחית כמטרות טרור
(צילום: תקשורת שב״כ)
הכותרת
מי באמת אחראי להשיב את החטופים הביתה?
23:39
"במהלך שנת 1987 הצטרף יחיא לארגון המג'ד, אשר מטרתו הייתה ועודנה לפעול בדרכים אלימות נגד החשודים בשיתוף פעולה עם שלטונות הצבא ונגד כופרים בעקרונות האיסלאם. במסגרת חברותו בארגון זה, הוא השתתף בחודשים אוקטובר-דצמבר 1987, בשריפתן של ארבע חנויות בערים עזה וחאן-יונס. במהלך דצמבר 1987, זרק, לשם ניסיון, מטען חבלה אשר קיבל באמצעות ארגון המג'ד, ליד בית חולים שיפא בעיר עזה. מטען החבלה התפוצץ. בנוסף, במהלך אותה השנה, יחיא העביר והטמין מטעני חבלה נוספים בנקודות מסוימות, בהתאם להנחיות שקיבל. הוגש נגדו כתב אישום בשל מעשים אלה".
לדברי שמגר: "אבל לאחרונה, בחודשים מאי-יוני 1989, התברר כי יחיא, יחד עם שניים אחרים, הוא שהקים את ארגון המג'ד, שנועד לשמש מנגנון ביטחון של ארגון חמאס, ושהציב לעצמו כמטרה לאסוף מידע על משתפי פעולה של השלטונות וכופרים באיסלאם ולנקוט פעולות אלימות נגדם. במסגרת פעילותו האמורה ארגן את הגוף האמור, גייס אליו אנשים, ועיקרו של דבר, רצח במו ידיו ארבעה אנשים.
במהלך שנת 1987 הגיע לידי סינוואר מידע כי אדם בשם רסמי סלים "כופר בדת האיסלאם". הוא פנה בנושא זה אל מנהיג חמאס דאז - השייח אחמד יאסין, על מנת לקבל אישור לרציחתו של רסמי. בעקבות זאת, עקבו סינוואר ופעילים נוספים אחרי רסמי סלים, במשך מספר ימים, ולאחר מכן חטפו אותו באיומי סכין.
רסמי סלים נחקר על ידי סינוואר באמצעים אלימים ו"הודה" לכאורה בפניו על קיום קשרים עם גורמי הביטחון הישראלים, וכן בפעילות נגד עקרונות הדת. לאור "הודאתו" זו, החליטו הוא ושותפיו להוציא אותו להורג.
גורלו של פלסטיני שני היה דומה. שמו היה עדנאן עספור, וסינוואר ושותפיו החליטו לפגוע בו. הם חטפו אותו באיומי אקדח והביאו אותו לחקירה, שבמהלכה "הודה" בקשרים עם המודיעין הישראלי. בתום החקירה חזרו סינוואר ושותפיו על מעשה הרצח, כשגם הפעם הוא חנק את הקורבן במו ידיו.
כך העיד סינוואר: "ואני ורווחי חקרנו את עדנאן הרבצנו לו ודיברנו איתו, ואז הוא הודה שהוא קשור למודיעין הישראלי... ואז החלטנו, אני ורווחי, להרוג אותו... ושם אני חנקתי את עדנאן בכפיה, חפרנו בור במקום, קברנו אותו והלכנו כל אחד לביתו...".
בהמשך סינוואר מתאר בהודעתו כיצד קיבלו "אינפורמציה על פלסטיני שלישי בשם פתחי עיסא ממחנה הפליטים אל-בריג', שחשדו כי הוא "משתף פעולה עם השלטונות". הם עקבו אחריו, חטפו אותו והביאו אותו ל"חקירה" בפרדס. לדברי סינוואר: "אני נשארתי איתו והתחלתי לחקור אותו. תפסתי לו ביד אחת את הגרון והתחלתי לחנוק אותו וביד השנייה נתתי לו אגרופים בבטן, ואז פתאום הוא קיבל התקף לב ומת". את גופתו שמו במכוניתו של סינוואר ויחד עם אחד מחבריו חפרו קבר לפתחי וקברו אותו.
סינוואר תיאר כי הוא וחברו חטפו פלסטיני רביעי, את חסין אל-סיר מחאן-יונס, "אחרי שקיבלנו עליו אינפורמציה". תוך כדי שאיימו על אל-סיר במהלך חטיפתו, סיפר סינוואר: "איך שהוא התחיל לרדת מהמכונית, הוא החל להתנגד. לחצתי את האקדח לצוואר שלו כדי שיעלה למכונית שלנו, ואז נפלט לי כדור ופגע בחסין". סינוואר וחבריו חטפו את גופתו של אל-סיר וזרקו אותה.
