ראש המוסד דדי ברנע הגדיר את הסכם הגרעין המתגבש בין ארה"ב לאיראן כתקלה אסטרטגית. הוא צודק, אבל לא במובן הפשטני שבו מרבית הפרשנים, הפוליטיקאים וקובעי המדיניות מתייחסים לאיום מטהרן. את האמת הפשוטה צריך להניח על השולחן: האיום מאיראן גרעינית לא טמון באפשרות של מתקפה גרעינית על ישראל. החשש אמנם מובן, אבל ההיסטריה רועשת ומיותרת. התרחיש הזה איננו סביר כי ממנו לא תהיה תקומה, גם עבור איראן, ואת זה יודעים גם בחלונות הגבוהים בטהרן.
האיום האיראני האסטרטגי נובע פחות מהגרעין עצמו ויותר מתופעת הלוואי שלו. איראן מייצגת רעיון, ולמעשה סדר יום אחר במזרח התיכון, המבוסס כולו על התנגדות ותכלית של ערעור הסטטוס-קוו. לסדר היום הזה שותפים גורמים נוספים, לרבות אלה הסמוכים על גבולה של ישראל, כמו חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי.
המשמעות המקופלת במציאות של איראן גרעינית או מדינת סף גרעינית היא שינוי בעוצמת המאבק הכולל המתנהל במזרח התיכון בין מחנה ההתנגדות (המגדיר את עצמו באמצעות מונחי קצה אידיאולוגיים) לבין המחנה המתחרה (המגדיר את עצמו באמצעות מונחי אמצע כלכליים). במסגרת השינוי הזה תתרחב היכולת של איראן להעניק כיפת ברזל אסטרטגית לשותפיה, שיחושו משוחררים יותר לפעול בתנאים חדשים שבהם ראש השבט מחזיק ביכולות גרעיניות.
אבל זו לא כל התמונה, כיוון שאין די ביכולות צבאיות גרעיניות או אחרות כדי לשנות לגמרי את כללי המשחק. צפון קוריאה היא דוגמא נהדרת: מדובר במדינה המחזיקה ביכולת גרעינית אבל תנאי הבידוד הבינלאומי החלים עליה ומצבה הכלכלי העגום הופכים אותה ליישות שאמנם מפחידה על הנייר, אבל בפועל משוללת יכולת היזק אמיתית. כדי שצפון קוריאה תהיה מעצמה של ממש שבאפשרותה להשפיע על הפוליטיקה והאסטרטגיה בדרום מזרח אסיה, נדרש סנכרון בין יכולת צבאית לבין יכולות כלכליות, טכנולוגיות ונוספות שלא נמצאות ברשותה בגלל הבידוד שלה.
ראש הממשלה יאיר לפיד על הסכם הגרעין
(מתוך עמוד הפייסבוק יש עתיד)
להבדיל מצפון קוריאה, ההסכם המתגבש עם איראן יאפשר לה להסיר את משטר הסנקציות מעליה ולהגיע מהר מאוד למצב של סנכרון בין יכולות סף צבאיות-גרעיניות לבין יכולות נוספות שיקנו לטהרן מחדש את מעמדה כמעצמה אזורית. וזה סיפור חדש לחלוטין מבחינת ישראל ושותפותיה באזור.
ד"ר דורון מצאהרושם הוא שאת העניין הזה הבין היטב נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שלמרות הבוז הכללי שנושב בהקשרו תפס את המזרח התיכון במונחים מדויקים יותר מהפרשנים המלעיזים. יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין הייתה הדרך האולטימטיבית לנתק את החיבור שאליו חותרת איראן בין יכולות סף גרעיניות לבין עוצמות כלכליות ומעמד של מעצמה. טראמפ הבין שגם אם יהיה לאיראן נשק גרעיני, הרי ששימורה כמדינה ענייה, מבודדת ודחויה במודל צפון קוריאה ינטרל לפחות בחלקו את האיום הפוטנציאלי הנשקף ממנה.
ההסכם הנוכחי המתגבש הולך לעשות את ההיפך. הוא יאפשר לאיראן לחבר בין קוטב הפלוס לבין קוטב המינוס של הסוללה כדי לייצר סינרגיה מעצמתית. ואלו חדשות רעות עבור ישראל, שמעמדה האזורי ומערכת יחסיה עם המדינות העשירות של האזור מבוסס על היכולת להציע "סחורה" שבעוד שנים אחדות, תחת רישומו של הסכם הגרעין החדש, כבר לא תהיה נחלתה הבלעדית. במציאות הזו תגדל היכולת של איראן לחולל תמורה אסטרטגית באזור מכוח מעמדה הצבאי והכלכלי, לפורר את יסודות "הסכמי אברהם" ולמעשה את עמודי התווך של קיר הברזל המדיני-אזורי מול טהרן.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה וחוקר בכיר במחלקת המחקר של "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
