בית הדין למשמעת של עובדי המדינה גזר נזיפה חמורה, הורדה בדרגת שכר אחת למשך שנה והפקעת משכורת קבועה אחת על רויטל רביבו, עובדת משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים בתל אביב, שהורשעה בהתבטאויות גזעניות כלפי יוצאי העדה האתיופית, והתנהגות חסרת נימוס כלפי חבריה לעבודה.
לפי גזר הדין, במהלך השנים 2019–2020, נהגה רביבו להשמיע בכמה הזדמנויות הערות גזעניות כלפי יוצאי העדה האתיופית שהועסקו כמאבטחים בכניסה למשרדיה. באחד המקרים, שהתרחש בחנוכה 2019, שוחח מאבטח יוצא אתיופיה עם עובד אחר של המשרד, ורביבו, שעברה במקום, הוזמנה על ידי העובד להצטרף להדלקת הנרות. בתגובה, ובנוכחות המאבטח, השיבה רביבו: "אתה חושב שיש פה עוד יהודים?", ועזבה.
1 צפייה בגלריה
הנאשמת טענה: הייתי במצב קשה, אין לי דבר נגד בני העדה. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
כמו כן, בשתי הזדמנויות שונות בשנת 2020, רביבו התבטאה בנוכחות אחראי האבטחה במשרד: "עוד פעם מאבטח אתיופי. כמה מאבטחים אתיופים יש פה?". בהזדמנות אחרת, רביבו עברה סמוך לעמדת האבטחה ואמרה לאדם מסוים בנוכחות איינאו: "אני לא יודעת מי נתן לו להיות אחראי פה, עוד אתיופי מנהל פה".
בנוסף, בחודש יוני 2020, יצאה הנאשמת ממעלית המשרד עם עובדת נוספת לקומה שבה נמצאת עמדת האבטחה. בהגיעה לשם, אמרה רביבו: "אני מקווה שהאתיופי הקטנצ'יק הזה לא חסם אותי בחניה. אם הוא חסם – צריך להחזיר אותו לאדיס אבבה". איינאו שאל אותה: "על איזה אתיופי את מדברת?", והנאשמת השיבה: "האתיופי הנמוך מקומה 7", ועזבה את המקום.
"התייחסות לאדם בשל צבע עורו היא משפילה"
התביעה עתרה להטלת אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, הורדה בדרגת שכר אחת למשך שנתיים והפקעת משכורת קבועה אחת. לטענתה, "האמירות שהשמיעה הנאשמת ראויות לכל גנאי – התייחסות לאדם בשל מוצאו או צבע עורו היא משפילה, ואין לקבלה בחברה מתוקנת – קל וחומר במקום עבודה ובשירות הציבורי". עוד טענה התביעה כי "הכינויים שהשמיעה הנאשמת עלובים וגזעניים, ויש בהם ביטוי לכוחניות מול הקורבנות. אמירותיה של הנאשמת לא היו חד פעמיים – זו הייתה דרך הדיבור השגורה על לשונה".
מנגד, רביבו אמרה בדיון כי באותה תקופה הייתה שרויה במצב קשה, עת נזקקה להגיע בתכיפות לבית החולים – שם אושפזה בתה במצב קשה. לטענתה, דבריה נאמרו לחלל הפתוח ולא כוונו ישירות לאיש, ואין לה דבר כלפי יוצאי העדה האתיופית. בנוסף, היא התנצלה על מעשיה והביעה חרטה עמוקה.
בית הדין קבע שהאמירות שהשמיעה הנאשמת הן אמירות קשות, הראויות לכל גנאי ומפרות נורמות התנהגות בסיסיות המחייבות את עובדי השירות הציבורי: "התבטאויותיה חמורות בשל אופיין המעליב והגזעני, ויש בהן לפגוע בערך של כבוד האדם הקבוע בחוק יסוד – כבוד האדם וחירותו. התייחסות לאדם על רקע השתייכותו לעדה מסוימת, פוגעת בגרעין הקשה של כבוד האדם ויש בה מן ההשפלה והביזוי. עלינו לעקור אותה מהשורש".
בית הדין הוסיף כי "מול חומרת העבירות שקלנו את מצבה המשפחתי והכלכלי של הנאשמת. לא נעלם מעינינו מצבה הרגשי בעת השמעת אמירותיה, הגם שלא ניתן להיתלות בו כגורם שיש בו להצדיק השמעת הערות כה מעליבות ומתנשאות". לבסוף, קיבל בית הדין את דרישת התביעה, אך קיצר את התקופה בה תורד הנאשמת בדרגת שכר לשנה אחת.
