כשהייתי נערה צעירה, מלאת מוטיבציה, רגע לפני גיוס, לא יכולתי אפילו לחלום על קורס טיס. זה בכלל לא היה במודעות שלנו, אולי גרמו לנו לחלום על טייסים. לכולם היה ברור אז, כמו היום, שלהיות טייס זה כרטיס הכניסה הטוב ביותר לעולם המבוגרים בישראל. כרטיס הכניסה שהיה שמור בזמנו רק לגברים.
שנה אחרי שהשתחררתי מצה"ל זה כבר לא היה רק בגדר חלום. בשנת 1995 אליס מילר פרצה לנו את הדרך לאחר שהתקבלה העתירה שהגישה בג"ץ. עבורי ועבור חברותי זה היה מאוחר מדי. השבוע פגשתי נערות בכיתה יב', אחת מהן אמרה בפשטות: אני רוצה להיות טייסת. וזה אפשרי, כי אליס מילר ראתה עוול שלטוני, ויחד עם שדולת הנשים והאגודה לזכויות האזרח פנתה לבג"ץ ותיקנה אותו.
זו רק אחת משורת החלטות שקיבל בג"ץ שהביא לשינוי מציאות עבור נשים בישראל. והנה בימים אלו, תחת הכותרת: "רפורמה במערכת המשפט", האפשרות של נשים להגן על עצמן הולכת ומצטמצמת עם שורה של שינויים דרקוניים שמבקשת הממשלה החדשה לעשות במערכת המשפט.
מערכת המשפט הישראלית רחוקה מלהיות מושלמת. יש הרבה דברים שאפשר לתקן כדי שהיא תעבוד טוב יותר עבור האזרחים והאזרחיות. פעמים רבות אנחנו כועסות על הענישה הקלה לעברייני מין, על טחנות הצדק שטוחנות לאט מדי, על גברים אלימים שמסתובבים חופשי ונשים שמתחבאות במקלטים.
אבל עיון מעמיק ב"רפורמה" המוצעת על ידי שר המשפטים יריב לוין מגלה כי אין בה כלל עיסוק בנושאים שמטרידים אותנו, הנשים; אין טיפול באף אחת מהבעיות הללו, הנובעות בין היתר מחקיקה מקלה, מעומס רב על מערכת המשפט ועל המשטרה, מחוסר מקום בבתי הכלא וממחסור בתקציב לתוכניות טיפול ושיקום.
עיון מעמיק ב"רפורמה" המוצעת על ידי שר המשפטים יריב לוין מגלה כי אין בה כלל עיסוק בנושאים שמטרידים אותנו, הנשים;
כל מה שיש ברפורמה המוצעת הוא ניטרול- ולמעשה ביטול, של בג"ץ - אותו גוף שתפקידו הוא אך ורק להגן עלינו. לא טיפול מערכתי; לא עדכון ושיפור מערכת המשפט; רק חיזוק כוחה של המערכת הפוליטית והכפפת המערכת המשפטית בכללותה ובג"ץ בפרט, לפוליטיקאים תאבי כוח. הדבר ייעשה דרך בחירת שופטים על ידי הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים ללא מתן ייצוג הולם לנשים.
ביטול עילת הסבירות שנותנת לבית המשפט יכולת להגדיר החלטה פשוטה כ"לא סבירה"; הכפפת בתי המשפט האזרחיים לדין התורה. ויש גם את הסעיף הקטן הזה- "פסקת ההתגברות". על פי הסעיף המוצע, אם בג"ץ יחשוב שחוק מסויים אינו סביר או שיש לפסול אותו מכל סיבה שהיא (הדבר קורה בעיקר על רקע פגיעה בזכויות אזרח)- הכנסת תוכל לחוקק את אותו החוק ברוב של 61 ח"כים- רוב של כל קואליציה. כלומר פסקת ההתגברות מבטלת למעשה את היכולת של בג"ץ להגיד "עד כאן". הנה דוגמה שקשורה אלינו, הנשים, וכבר נמצאת על סדר היום, כפי שלמדנו מההסכמים הקואליציוניים ומהתבטאויותיהם של ח"כים כגון שמחה רוטמן ואורית סטרוק: ביטול האיסור על אפליה. על פי ההצעה שכבר נשמעה, ניתן יהיה להפלות אדם אם הדבר נוגד את אמונתו של נותן השירות. כלומר, אם נהג אמבולנס מחליט לא להעלות אישה לאמבולנס בגלל הלבוש שלה - כפי שכבר קרה בעבר, אי אפשר יהיה להלחם נגד מעשהו.
בג"ץ הוא לא רק בית משפט; הוא המקום שאליו אנחנו, האזרחים והאזרחיות, פונים להגנה מעוולות השלטון. נכון, השלטון נבחר בבחירות דמוקרטיות על ידי הרוב אבל זה לא נותן לו את המנדט לפגוע בציבורים שלמים. גם אלו שבחרו בו. כמו נשים בישראל. ולשם כך הוקם בג"צ- בית הדין הגבוה לצדק- לדון בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים ציבוריים.
במהלך השנים בג"ץ נתן לנשים הישגים רבים: ביניהם פתיחת היחידות המיוחדות בצה"ל לנשים (בג"ץ אליס מילר לדוגמה), הבטחת חלוקת רכוש הוגנת בעת גירושין (בבג"ץ הבגידה), איסור על הפרדה בין נשים לגברים בתחבורה ציבורית (בג"ץ נעמי רגן), הבטחת ייצוג לנשים (בג"ץ הדירקטוריונים שפתח לנשים את הדרך לשמש כדירקטוריות בחברות ממשלתיות), ועוד. הוא פתח לנו דלתות שהשלטון ניסה לסגור בפנינו והיום אלו החלטות שנראות לנו ברורות מאליו. הן לא היו.
הדס דניאלי ילין, מנכלית שדולת הנשים בישראלצלמת: דנה בר אוןהעניין עם הרפורמה המשפטית שהכל נראה בה מסובך, חוקים, שינויים, ועדות, שופטים. למי יש זמן להעמיק כשצריך לצאת ולפרנס, לסגור את החודש? מי שתקרא את האותיות הקטנות תבין שהמהלך הזה לשינוי שיטת המשטר בישראל הוא מסוכן עבורנו הנשים. הרפורמה המשפטית לא מבחינה בין דתיות לחילוניות, בין יהודיות לערביות או בין שמאלניות לימניות. היא משאירה את הכוח בידי פוליטיקאים שיכולים באבחה אחת להחליט מה טוב בשבילנו או עבורנו, בטח בממשלה שאין בה כמעט ייצוג לנשים. להשאיר את הכוח לפוליטקאים זה לוותר על עצמנו. ראינו לא מזמן מה קרה בארה"ב בנושא ההפלות. זה נראה לנו רחוק, אבל אם הרפורמה הזאת תעבור כמו שהיא זה יכול לקרות פה ברגע. ובשביל זה, ובשביל הבנות שלנו, אנחנו צריכות לעמוד יחד אל מול הרפורמה המשפטית ולהגיד שאנחנו- לא חוזרות אחורה.
הדס דניאלי ילין היא מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
