דניק ראק נהנה מלרכוב על אופניים, מלשחק כדורגל ומהרגעים הפשוטים והשקטים עם בני משפחתו ועם הכלב ושני החתולים שלהם. אבל בגיל 12 בלבד, ילדותו נקטעה באבחה אחת. בית המשפחה נהרס ואמו נפצעה קשות כאשר צבא רוסיה הפגיז את פרברי קייב ואת האזורים הסמוכים, בניסיון הכושל שלו לכבוש את בירת אוקראינה.
22 צפייה בגלריה
דניק בן ה-12 עומד על חורבות ביתו, שנהרס בהפגזה רוסית. אבא חייל, סבא היה חייל, הוא רוצה להיות טייס
(צילום: AP )
חצי שנה למלחמה באוקראינה: רון בן ישי והפרשן יאיר נבות באולפן ynet
(צילום: סטס קופולו)
שישה חודשים בדיוק חלפו מאז תחילת הפלישה הרוסית, וכשברקע לא נראה שיש באופק סוף כלשהו לקרבות, צוות של סוכנות הידיעות AP ביקר מחדש את דניק ואוקראינים נוספים שחייהם התהפכו מקצה לקצה – אך למרות הסבל האדיר ומראות הזוועה שחוו, אלו ממשיכים להביע את נחישותם להיאבק למען ארצם, שהיום מציינת במקביל 31 שנה לעצמאותה מברית המועצות.
אבי חייל, סבי היה חייל, גם אני אהיה
דמעות זולגות מעיניו של דניק כשאמו, לודמילה, משחזרת בשיחה עם AP את האופן שבו חולצה מההריסות, מכוסה בדם, אחרי שרסיס מתכת חדר את גופה ומחץ את כף רגלה הימנית. 22 שבועות חלפו מאז שנפצעה, והאם עדיין מחכה שהרופאים יקטעו את כף הרגל ויחליפו אותה בפרוטזה. את הרסיס שפגע ושהוסר מרגלה, באחד מהניתוחים הרבים שעברה, היא שומרת כמזכרת.
22 צפייה בגלריה
דניק עם אמו לודמילה, שנפצעה קשה בהפגזה שבה נחרב הבית באזור צ'רניהיב. מחכה כבר 22 שבועות לכריתת כף הרגל שלה
(צילום: AP )
22 צפייה בגלריה
בן ה-12 מוכר חלב מהפרה המשפחתית כדי לכלכל את המשפחה. "אני צריך לעזור גם לסבתא, יש לה בעיות בלב"
(צילום: AP )
דניק חי עם אמו ועם סבתו ביישוב הסמוך לעיר צ'רניהיב ליד הגבול עם בלארוס, כ-140 ק"מ צפונית לקייב, ובבית שבו הם מתגוררים כעת יריעת ברזנט מכסה את החלון השבור בחדר האמבטיה. כדי לסייע בפרנסת המשפחה, הוא מוכר חלב מפרה שרועה בשדות הסמוכים, ובשלט שנתלה בשערי המקום נכתב בכתב יד: "בבקשה קנו חלב, כדי לעזור לאמי שנפצעה".
"אמא שלי צריכה ניתוח וזו הסיבה שאני צריך לעזור לה. אני צריך גם לעזור לסבתא שלי בגלל שיש לה בעיות בלב", מספר דניק. רגע לפני שחלק מבתי הספר באוקראינה ייפתחו מחדש ב-1 בספטמבר – רבים מהם לא יעשו זאת בעקבות המשך הלחימה באזורים מסוימים – דניק וסבתו הצטרפו למתנדבים אחרים וסייעו לפנות הריסות מבתים שנחרבו או ניזוקו בהפגזות על צ'רניהיב.
22 צפייה בגלריה
דניק ומתנדבים אחרים מסייעים בפינוי הריסות מבית הרוס באחד הכפרים באזור צ'רניהיב
(צילום: AP)
בדרך לפינוי ההריסות הוא עצר בבית הישן שלו, שרובו נחרב עד היסוד. "זה היה חדר השינה שלי", הוא אומר כשהוא עומד בסמוך למזרן קפיצים חרוך שמבצבץ מבין ערימת ההריסות. בקול שקט ומנומס מספר דניק כי אביו הביולוגי וגם אביו החורג לוחמים כעת נגד הפולשים הרוסים, והוא מבטיח שגם הוא יצטרף בעתיד לצבא. "אבא שלי חייל, הדודים שלי חיילים וגם סבא שלי היה חייל. האבא החורג שלי חייל, וגם אני אהיה חייל", הוא מבטיח כשמבט של נחישות על פניו. "אני רוצה להיות טייס בחיל האוויר".
הגשר מהגיהינום
לפני שהכוחות הרוסיים נסוגו מפרברי קייב ומאזורים אחרים בעומק אוקראינה בסוף חודש מרץ, היישובים בפרברי הבירה הסמוכים הותקפו ללא הרף ברקטות, באש ארטילרית ובהפצצות אוויריות, במסגרת הניסיון הרוסי אז לשבור את קווי ההגנה האוקראיניים ולהפיל את השלטון הפרו-מערבי בקייב. אחת הערים שנפגעו יותר מכל במתקפות הללו הינה אירפין, השוכנת כ-20 ק"מ בלבד צפונית-מערבית לקייב, ורחובות שלמים בה הוחרבו לחלוטין בהפגזות הרוסיות.
22 צפייה בגלריה
השוטר האוקראיני רוסלאן חוסיינוב מסייע לפנות מאירפין ילדה, בחודש מרץ. "זה היה גשר מהגיהנום"
(צילום: AP )
קצין המשטרה רוסלאן חוסיינוב מסייר בקביעות בציר שמחבר בין אירפין לקייב, כביש שכמה מהתמונות הדרמטיות ביותר של המלחמה בשלביה הראשונים הגיעו ממנו: אלפי פליטים נמלטו אז מאירפין לעבר קייב ונאלצו לחצות גשר בכביש המהיר לבירה – שקרס ממש מעל הנהר שמעליו הוא עובר. במשך 16 ימים סייע אז חוסיינוב לפליטים לחצות את הגשר ההרוס. רבים מהם היו קשישים שחולצו על גבי מריצות או אפילו על גבי עגלות קניות.
גם כעת ניתן לראות במקום את גושי הבטון הענקיים ואת מוטות הברזל החשופים באזור שבו קרס הגשר, אם כי העבודות לשיקומו כבר החלו. גם בגדים ונעליים שנותרו מאחור במהלך אותם רגעי כאוס לפני חצי שנה עדיין ניתן לראות שם. "הגשר היה הדרך מהגיהינום", אומר חוסיינוב, בן 34, בזמן שהוא עומד ליד רכב מסחרי שהתהפך ועדיין תקוע מתחת לגוש בטון מרוסק. "הוצאנו את האנשים מאירפין בגלל שהתנאים שם היו נוראיים – עם הפצצות והפגזות", הוא נזכר. "האנשים היו ממש מפוחדים בגלל שהם איבדו את ילדיהם, את בני משפחותיהם, את האחים שלהם ואת האחיות שלהם".
22 צפייה בגלריה
הפינוי מעל הנהר בגשר ההרוס. הגשרים המאולתרים מקורות העץ הושארו שם כאות כבוד למאמץ להציל חיים
(צילום: AFP )
22 צפייה בגלריה
המוני פליטים מסתתרים במרץ מתחת לגשר ההרוס באירפין, באחת התמונות המפורסמות ביותר של המלחמה באוקראינה
(צילום: AP)
דיווח דרמטי של שליחנו דאז לאוקראינה, רון בן ישי, מהגשר ההרוס באירפין
(צילום: נדיה שבצ'נקו)
גשרי העץ המאולתרים שנבנו על מנת לאפשר לפליטים לחצות את הנהר נותרו גם הם במקום, לדברי חוסיינוב כאות כבוד עבור המאמץ להצלת חיים וכאות זיכרון עבור אלו שנספו. "כל העולם היה עד לסולידריות שלנו", מוסיף חוסיינוב, שגדל בגרמניה ואומר שכעת לעולם לא ייקח את הדברים הטובים בחייו כמובנים מאליהם. "עבורי, הכול השתנה. הערכים של חיי. עכשיו אני מבין מה יש לנו להפסיד".
למה? עדיין אין תשובה
רצפתה של כנסיית אנדראס הקדוש רוצפה מחדש באריחים, והחורים בקירות מהירי במקום נסתמו ונצבעו מחדש – אבל האימה של מה שהתרחש שם בחודש מרץ עדיין טמונה מתחת לקרקע, מטרים ספורים משם: קבר האחים הגדול ביותר בבוצ'ה – העיירה בפרברי קייב שהפכה לסמל האכזריות של הפלישה הרוסית – שוכן בחצר האחורית של הכנסייה.
22 צפייה בגלריה
הכומר אנדריי מתפלל לזכרם של קורבנות לא-מזוהים שנקברו ליד הכנסייה שלו בבוצ'ה. "הגופות נזרקו ברחובות וחיות פרא גילו אותן, משהו היה חייב להיעשות"
(צילום: AP )
"הקבר הזה כלל 116 בני אדם, בהם 30 נשים ושני ילדים", מספר הכומר אנדריי, שערך כמה וכמה הלוויות עבור אזרחים שנורו למוות או נהרגו בהפגזות במהלך התקופה שבה העיירה הייתה נתונה לכיבוש רוסי. תהליך הזיהוי של הגופות עדיין לא נגמר, וחלקן מזוהות כעת רק לפי מספר. אנדריי מציין כי רבות מהגופות אותרו עוד לפני שהרוסים נסוגו מהעיירה, נסיגה שבעקבותיה התפרסמו בעולם תמונות הזוועה של גופות הפזורות ברחובותיה, חלקן של אנשים שידיהם נקשרו ונורו מטווח אפס בראשם.
"לא יכולנו לקבור את כל האנשים בבית הקברות בגלל שהוא נמצא בפרברי העיירה. הם השאירו אנשים, אנשים מתים, זרוקים ברחובות. אנשים מתים נמצאו במכוניות שלהם. הם ניסו לעזוב, אבל הרוסים הפגיזו אותם", אמר הכומר. "המצב נמשך שבועיים, והרשויות המקומיות החלו למצוא פתרונות על מנת לעזור לקרובים (של ההרוגים). מזג האוויר היה רע וחיות פרא גילו את הגופות. אז משהו היה חייב להיעשות".
22 צפייה בגלריה
פינוי הגופות מקבר האחים בחצר הכנסייה בבוצ'ה, אחרי נסיגת הרוסים משם בסוף מרץ
(צילום: רויטרס )
22 צפייה בגלריה
פינוי גופות מרחובות בוצ'ה. העיירה שבפרברי קייב הפכה לסמל האכזריות של הפלישה הרוסית
(צילום: AFP)
הוא החליט לטמון את הגופות בחצר הכנסייה. רבים בעיירה, הוא אומר, עדיין מתמודדים עם ההשלכת הנפשיות הקשות של החוויות המזעזעות מאותה תקופה. "אני חושב שלא אני ולא אף אחד אחר שחי באוקראינה, שהיה עד למלחמה, מצליח להבין למה זה קרה", הוא מוסיף. "לפני המלחמה, אלו היו חיים אחרים". אנדריי מביע חשש מההשלכות העתידיות שמהן תסבול ארצו עם שוך הקרבות: "נכון לעכשיו אנחנו חיים על אדרנלין. אבל אני חושש שההשלכות יורגשו במשך עשרות שנים. יהיה קשה להשאיר את זה מאחור ולעבור לדף חדש. לומר שאנחנו סולחים זה לא קשה. אבל להגיד את זה מהלב – נכון לעכשיו, זה בלתי אפשרי".
