אביה של בת ה-10 בריאיון לאולפן ynet
(צילום: נוויל האריס)
בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פרסם בצהריים (חמישי) את תקציר גזר הדין שבו גם הנימוקים המלאים לעונש חמש שנות המאסר שהוטל על הצעיר הבדואי שתקף מינית ילדה בת 10 בביתה בנגב. "תיאור המעשה הוא התגשמות סיוטיו של כל הורה. לא יכול להיות ספק כי מעשים מעין אלו שבוצעו במקום שאמור להיות המקום הבטוח של המשפחה, יטביעו חותם עמוק בקטינה, בהוריה ובאחיה לשנים רבות", קבעו השופטים בגזר הדין.
2 צפייה בגלריה
התוקף ואביה של הילדה. "מעשים מעין אלו יטביעו חותם עמוק בקטינה, בהוריה ובאחיה לשנים רבות"
(צילום: חיים הורנשטיין)
בפתח דבריהם ציינו השופטים כי "אין צורך להכביר מילים על חומרת עבירות המין שביצע הנאשם בקטינה, ולפגיעה הטמונה בהן לערכים המוגנים; זאת בעיקר כשמדובר בעבירות מין המבוצעות כלפי קטינים. אמנם גם הנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה, אך עדיין פערי הגילים והכוחות בינו לבין הקטינה היו גדולים ומשמעותיים, בהיותו נער בוגר כבן 17 וחצי כשמולו עמדה הקטינה, ילדה כבת 10 ו-4 חודשים".
על עבירת הפריצה לבית אמרו השופטים שאי אפשר לכנותה רק כעבירת רכוש, "שכן מעבר לפגיעה בקניינו של אדם, הן טומנות בחובן גם פגיעה באיכות חייו של האזרח ובתחושת הביטחון שלו, וגורמות לו לחוש שמבצרו האחרון - ביתו, חולל, וזאת בנוסף לפוטנציאל הגלום בעבירות אלו לגלישה מהירה לביצוע עבירות אלימות, בעיקר במקרה בו, כמו בענייננו, בוצעה ההתפרצות באישון לילה, כשבני הבית ישנים".
השופטים הדגישו כי כשמדובר בנאשם קטין, חוק הנוער מורה כי על בית המשפט לתת משקל משמעותי לשיקולי שיקומו, וכי אף בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי היותו של נאשם קטין מהווה נסיבה מקלה בעת גזירת עונשו. לצד זאת, ציינו השופטים כי "קטינות אינה מהווה חסינות", והוסיפו כי היא לא מאיינת את שיקולי הענישה האחרים.
"התקשה בלקיחת אחריות על עבירות המין"
השופטים ציינו בגזר הדין כי חלק מהשיקולים פועלים לטובתו של הצעיר הבדואי, וחלק לחומרתו. "בעת ביצוע העבירות היה הנאשם כבן 17 וחצי וכיום הוא בגיר. אין מדובר בקטין צעיר מאוד, אלא במי שהיה קרוב מאוד לגיל בגירות במעמד האירוע", קבעו השופטים.
הם הוסיפו כי מהתסקירים בעניינו עולה כי "התקשה בלקיחת אחריות של ממש על עבירות המין שביצע, התקשה לשתף בנסיבות ביצוען, מזער אותן, והתקשה לגלות אמפתיה לסבלה של הקטינה". בעניינה של עבירת ההתפרצות לבית, שבה הודה הצעיר וגם נטל עליה אחריות, כתבו השופטים כי "ניכר כי הוא השליך את האחריות או האשמה להשתתפותו בהן על חבריו".
יחד עם זאת, השופטים ציינו כי "במהלך הזמן ועם ההעמקה בטיפול, חל שינוי בהתייחסותו, הגם שדובר בתהליך איטי יחסית: הוא שיתף באופן מלא לגבי התנהלותו והלך רוחו ביום האירוע; הודה בכך שבעת ביצוע המעשים פעל תחת כוונה ודחף מיניים; ביטא תחושות צער ובושה על מעשיו; והחל להכיר בפגיעתו בקטינה, הגם שבתחום זה נדרשת עבודה נוספת במסגרת ההליך הטיפולי, ועד היום למעשה הנאשם לא הצליח להעמיק ולגלות אמפתיה לסבלה של הקטינה באירוע.
הדיון בבית המשפט, אתמול
(צילום: רועי עידן)
"עוד ראוי לציין, כי להודאתו של הנאשם בעבירות בשלב מוקדם יחסית של ההליך המשפטי יש חשיבות רבה, מעבר לנטילת האחריות ולהכרה בחומרת מעשיו, שכן היא חסכה את הצורך בעדות הקטינה, שהייתה ילדה כבת 11 בעת הצגת הסדר הטיעון, ואשר חוקרת ילדים התירה את עדותה בבית המשפט. משכך, יש לתת משקל רב לזכותו של הנאשם לייתור הצורך בעדות הקטינה, ומניעת הנזק הרב הנוסף שיכול היה להגרם לה לו הייתה נדרשת להעיד, בעיקר נוכח גילה הצעיר".
בגזר הדין תואר כי נגד הנאשם מתנהל הליך משפטי נוסף, בגין ריבוי עבירות רכוש. "במשך תקופה של כשבועיים הנאשם ואחרים יצאו ליישובים שונים וגזלו רכושם של קורבנות שונים באופן דומה לאופן בו בוצעה עבירת ההתפרצות בענייננו, שלמרבה הצער הסלימה והתפתחה לעבירה חמורה הרבה יותר בתוככי הבית לו פרץ", תואר.
"העבירות אותן ביצע הנאשם הן עבירות חמורות ביותר, גם מבחינת סוג העבירות, אך בעיקר מבחינת נסיבות ביצוען. הנאשם ביחד עם שותפיו תכננו מבעוד מועד לפרוץ לבית ולגנוב ממנו רכוש, ולשם כך הצטיידו ברכב ונסעו ממקום מגוריהם ליישוב בו מתגוררת משפחת הקטינה; הם חילקו ביניהם תפקידים, כאשר הנאשם ושותף נוסף (גם הוא קטין) נכנסו לבית המשפחה כדי לגנוב, והשותף הנוסף (בגיר) המתין להם ברכבו; הנאשם ושותפו החלו להסתובב בבית המשפחה, באישון לילה כשבני המשפחה ישנים במיטותיהם, ובתעוזה רבה וללא כל מורא תרו אחר שלל, כשהם לא מהססים אף להיכנס לחדרים בהם ישנו בני הבית".
"כששאלה למעשיו - השיב שלא תדאג"
השופטים הדגישו את חומרת מעשיו: "אם לא די בכך, בעת כניסתו של הנאשם לחדר בו ישנו הקטינה ושלושה מאחיה, וכאשר הנאשם ראה שהקטינה ערה, במקום לברוח מהמקום ולהסתפק בשלל שמצא, גבר עליו יצרו, והוא החליט לגשת למיטתה של הקטינה, התיישב לידה, נשק בחוזקה על לחיה ושאל אותה לשמה; כל זאת כשמדובר בילדה קטנה כבת 10 בלבד, שהתעוררה משינה ויש להניח שהייתה מבולבלת ומפוחדת; וכאשר הנאשם לא נרתע מנוכחותם של אחיה שישנו במיטות לידה ומנוכחות הוריה בחדר סמוך. גם כשהקטינה שאלה את הנאשם לפשר מעשיו, במקום להתעשת ולעזוב את המקום, הוא השיב לה שלא תדאג והתיישב לידה".
השופטים ציינו כי מעשיו בוצעו בקור רוח מזעזע, ונקודת הזכות היחידה שניתן לזקוף לזכותו, לדבריהם, היא שלאחר שהכאיב לה הוא התעשת - הפסיק את מעשיו ויצא מן החדר, עוד בטרם הילדה קראה לאביה.
"נראה כי לא יהיה זה מוגזם לומר שתיאור המעשה הוא התגשמות סיוטיו של כל הורה, אשר בתוככי ביתו, במקום בו ילדיו אמורים להיות מוגנים מכל, כשהוא ישן במרחק מטרים ספורים, בתו נפגעת פגיעה כה קשה ורעה, ואין מושיע. לא יכול להיות ספק בכך כי מעשים מעין אלו, שבוצעו במקום שאמור להיות המקום הבטוח של המשפחה, מפלט ומגן מהרוע שבחוץ, יטביעו חותם עמוק בקטינה, בהוריה ובאחיה לשנים רבות; והנזק הרב שנגרם לנפשה ולשלומה של הקטינה, תחושות האימה והבדידות, והפגיעה האנושה בתחושת הבטחון שלה ושל כל בני משפחתה, עולים ומהדהדים מתסקיר נפגעת העבירה", קבעו.
לצד הדברים שצוינו לחומרתו של הצעיר, השופטים כתבו בגזר הדין שהצוות במעון שבו הוא שוהה במסגרת מעון נעול, ממנו יצא לחופשות מעטות, מביע שביעות רצון מהתנהלותו. הם הדגישו כי לא ניתן להתעלם משיקולי השיקום שלו, תפקודו במעון, ומהעובדה שלקח אחריות וחסך את הצורך בשמיעת עדות הקורבן, לצד רצונו לקיים אורח חיים נורמטיבי.
במקביל לפרסום גזר הדין, פרסמה הנהלת בתי המשפט תגובה בניסיון להדוף את הביקורת שהוטחה בה בעקבות גזר הדין. "פרסומים שונים כללו ביקורת אישית כלפי הרכב השופטים והעומדת בראשו. בתי המשפט פוסקים בתיקים בהתאם לדין, לאחר שמיעת הצדדים ובשים לב לראיות והנסיבות בכל תיק לגופו", נמסר. "הכרעות שיפוטיות אינן חסינות מביקורת, וזו לגיטימית ובלבד שתהיה עניינית ומנומקת ותתמקד בהכרעה השיפוטית בעובדות ובמסקנות של אותה הכרעה".
