דבריו של עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו, שפתחו את פרשת ההגנה במשפט ההיסטורי של ראש הממשלה, נמשכו כשעה ו-20 דקות - ובמהלכם הרבה לתקוף את המשטרה והפרקליטות, ולהשתמש גם בניסוחים פוליטיים. כך, למשל, טען שלפרקליטות ולחוקרים הייתה "מוטיבציית יתר" להגיש כתב אישום נגד נתניהו, שהתבטא למשל בלחצים פסולים על עדים. חדד הציג את קו ההגנה בשלושת התיקים, שבו על נתניהו לדבוק במהלך עדותו:
תיק 4000: האישום - נתניהו העניק הטבות רגולטוריות לבעל השליטה בבזק שאול אלוביץ', תמורת קבלת סיקור חיובי באתר וואלה
באשר לתיק 4000 (בזק-וואלה), שבו מואשם נתניהו בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אמר חדד שראש הממשלה לא נשאל כלל בחקירתו על הגדרת "היענות חריגה בסיקור" כשוחד, כי לטענתו הדבר נבנה רק אחרי החקירה. חדד טען בנוסף כי נתניהו לא יכול היה לדעת מה חריג או לא חריג, ושמהזווית שלו אתר וואלה נחשב לאתר עוין ושמרבית בקשותיו כלל לא נענו על ידו. חדד כיוון למודעות של ראש הממשלה למעשה הפלילי, שכן הוכחת מודעות הנאשם נצרכת להוכחת עבירת השוחד - אך לא לעבירת הפרת האמונים.
נתניהו נכנס לאולם בית המשפט, היום
(צילום: קונטקט / לע"מ)
חדד טען כי היו מחדלי חקירה שביצעה המשטרה והפרקליטות בתיק, כמו גם "מוטיבציה מוגברת" כדי להפליל את נתניהו - וכינה את פעולות החוקרים "אנטי דמוקרטיות". מבחינה משפטית, לטענות על מחדלי חקירה יש לרוב השפעה נמוכה על תוצאות ההליך הפלילי, והן נדונות לרוב כחלק מטענות "הגנה מן הצדק". על השופטים לערוך מבחן האם ככל שהיו הפרות בחקירה, אם הן בעוצמה כזאת שיש בגינן לבטל את האישום. העילות להגנה מן הצדק הן אכיפה בררנית, שימוש בסוכן מדיח, הליך פגום ופגיעה ביכולת הנאשם להגן על עצמו.
ב-2022 הגישו סנגוריו של שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק לשעבר שבבעלותו היה גם אתר וואלה, בקשה להגנה מן הצדק שמפורטת על פני 220 עמודים. סנגורי נתניהו הודיעו כי הם מצטרפים אליה, אך לא הגישו בקשה נפרדת מטעם ראש הממשלה. שופטים נוטים לקבל בצמצום טענות להגנה מן הצדק ולקבוע מחדלי חקירה. בספרו המפורסם "הגנה מן הצדק" של ד"ר ישגב נקדימון, הוא מתח ביקורת על מדיניותם המצמצמת של השופטים בנושא.
בנוסף, עו"ד חדד טען כי לא רק שאין בעיה לנסות להשפיע על כלי תקשורת כחלק מיחסים לגיטימיים בין מסקר ומסוקר, הרי שגם ראשי מערכת האכיפה בעצמם עשו זאת. חדד מכוון לכך שהמגעים בין נתניהו לאלוביץ' ולמו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס (בעניין תיק 2000) מקובלים. הוא הוסיף כי כדי להוכיח שנתניהו קיבל משהו, צריך להראות שהסיקור בכללותו באתר היה חריג - כלומר שוואלה הפך מאתר עוין לאתר בלתי עוין. לתפיסת הפרקליטות, לא נדרש להוכיח הטייה מוחלטת של אתר וואלה, אלא די להוכיח שנתניהו קיבל סיקור הודות למאמצים וההיענות מיוחדת של הבעלים של וואלה לבקשותיו.
חדד הזכיר גם כי כתב האישום הוגש ללא הפירוט שביקש לגבי הסיקור האוהד של אתר וואלה, וציין כי "מדובר בשוחד תקדימי שהוגש באופן חסר". בסופו של דבר גיבשה הפרקליטות מסמך כזה, עם 315 סעיפים, אלא שחדד טוען כי "התברר שאין שם שום דבר, אלה פריטים ריקים, ונרחיב גם בזה. קרוב למחצית מהרשימה הזו בכלל לא הייתה בידיעת ראש הממשלה".
לסיכום, הסנגור טען כי אתר וואלה היה בפועל אתר עוין לראש הממשלה, והסיקור בו לא היה אוהד. לדבריו, בחקירתו במשטרה נשאל נתניהו על עשרה מקרים בלבד של "סיקור חיובי" ו"היענות חריגה" לבקשותיו, ורק לאחר בקשת הסנגוריה הציגה התביעה 315 מקרים כאלה כביכול - שרובם לדבריו "פריטים ריקים". גם בתיק זה וגם בתיק 2000, טוען עו"ד חדד, הגשת כתב אישום בגין "סיקור חיובי" היא תקדימית - ושהפרקליטות והמשטרה לא הצליחו להוכיח כי ראש הממשלה אכן עבר עבירות פליליות בהקשר זה.
תיק 2000: האישום - נתניהו הציע למו"ל "ידיעות אחרונות" להגביל את תפוצת "ישראל היום", תמורת שינוי באופן הסיקור כלפיו
האישום נגד נתניהו בהפרת אמונים בתיק 2000 (פגישות נתניהו-מוזס) מנוסח כך: "נתניהו לא סירב להצעת השוחד ולא הפסיק בעטייה את השיחה עם מוזס, והגם שלא התכוון לקדם את הצעת החוק, המשיך לנהל עם מוזס שיחה ארוכה ומפורטת על מרכיבי ההצעה והציג בפניו מצג לפיו יש אפשרות של ממש שיעשה שימוש בכוחו השלטוני על מנת לקדם חקיקה המיטיבה עם מוזס".
באשר לתיק זה, הציג חדד שתי טענות. הראשונה היא שנתניהו סירב לקחת את השוחד שהציע לו לכאורה מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, אז מדוע את השוחד של אלוביץ' בוואלה כן הסכים לקחת? המסקנה לפי חדד היא שבשני המקרים לא היה ולא הוצע שוחד. הטענה השנייה היא שבתיק 2000 נאשם נתניהו בהפרת אמונים מאחר ש"נטע במוזס" את האפשרות לעסקת שוחד ולא סירב לה, אף שבפועל לא התקיימה עסקה. חדד טוען כי מדובר בטענה תקדימית ובלתי קבילה.
עוד טען חדד בקשר לתיק 2000 כי האישום בגין עבירת הפרת אמונים נגד נתניהו הוא מעין "פשרה מפא"יניקית", כלשונו, בפרקליטות - שלא הצליחה להגיע להסכמות אם להאשים את נתניהו בשוחד או לא. לדבריו, גם נוני מוזס לא היה צריך להיות מואשם בפרשה. חדד טען כי ישנם "כשלים בסיסיים" בתיק, ושלנתניהו כלל לא הוצע שוחד - והוא גם לא הבין זאת כך בזמן אמת.
עו"ד חדד טען, כאמור, כי גם האישום נגד נתניהו בתיק 2000 - בהפרת אמונים - הוא "מופרך". לדבריו, "פעם אחת הטענה היא שראש הממשלה מואשם כי לא עצר את השיח עם נוני מוזס, ובפעם השנייה נטען שהוא נטע את המחשבה בלב של מוזס, ובשלישית - שביצע עבירה בכך שהמשיך את השיח כדי לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורו בידיעות אחרונות. בפרשת ההגנה נטען שכל החלופות האלו לא נכונות, יש פה כשלים בסיסיים".
תיק 1000: האישום - נתניהו קיבל טובות הנאה מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר
לגבי תיק 1000 (תיק המתנות), טען הסנגור חדד כי ראש הממשלה היה זכאי לקבל מתנות מחברים - כל עוד אלה לא נעשו בזיקה לתפקידו. הוא טען לאכיפה בררנית כלפיו, וציין בין השאר את ראש הממשלה לשעבר אהוד אהוד אולמרט ופרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד, שלדבריו זוכו מקבלת מתנות בנסיבות אלה.
חדד טען כי לפרקליטות הייתה מוטיבציה להפיל את ראש הממשלה, ובין השאר נעשו בהליך החקירה נגדו עבירות פליליות של הטרדת עד ולחצים על עד להרשיע את ראש הממשלה. לטענתו, העבירות הללו לא נאכפו, מאחר שהועילו כביכול לתביעה.
לדבריו, "כתב האישום בתיק 1000 לא פחות ממדהים - טוענים למשל שבשנת 2011 ראש הממשלה קיבל ממילצ'ן סיגרים ב-7,567 שקלים. מי שיקרא את זה יניח שיש לתביעה קורפוס ראייתי יוצא דופן. מי טוען טענות כאלה בלי ראיות? ואז מגיעים ומתברר שאלו עדויות סברה, שעומדות בסתירה אובייקטיבית לעדויות בזמן אמת".
