כמעט שלושה עשורים הוא חי במנוסה. מי שהוגדר "איל קאפו דיי קאפי" - בוס הבוסים של המאפיה האיטלקית, ה"קוזה נוסטרה", וחיית טרף אכזרית, שרצח במו ידיו או היה מעורב ברציחתם של מאות בני אדם - נלכד סוף-סוף. בשעה 8:30 בבוקר עצרו שתי ניידות משטרה בעיר הציורית פלרמו שבסיציליה מכונית סיטרואן, שבה ישבו נהג ונוסע. הם ביקשו מהנוסע להזדהות. השוטרים ידעו היטב כי תעודת הזהות שמוגשת להם על ידי הנוסע מזויפת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
למעשה, אף שהיה במשך שנים אחד מעשרת האנשים המבוקשים ביותר בעולם, הוא הסתובב ברחבי פלרמו וניהל משם את עסקי המאפיה באין מפריע. אבל איש לא היה מוכן להעיד שראה אותו. כולם ידעו שאם רק יזכירו את שמו, ייחשב הדבר כחתימה על צוואתם, וכך הוא הפך למעין רוח רפאים מפחידה ומאיימת. הוא נשפט שלא בפניו לכמה מאסרי עולם, אבל במקביל הצליח להקים "סניפים" למאפיה הסיציליאנית במדינות נוספות, בראשן ארצות הברית, ואפילו להתחתן ולהביא לעולם ארבעה ילדים, כשבידי המשטרה האיטלקית רק תמונה ישנה שלו.
אבל באותו יום שישי, כאמור, המצוד הסתיים. באמצעות מומחים בינלאומיים וטכנולוגיה חדישה הצליחה המשטרה להרכיב קלסתרון עדכני שלו, והוא נעצר. בשעות הצהריים נשמע קולו הרועד של קריין החדשות, כשהכריז: "המשטרה לכדה את 'איל קאפו דיי קאפי דלה קוזה נוסטרה!". הפרלמנט האיטלקי קם על רגליו ומחא כפיים; האזרחים עלזו; מומחי הפשע דיברו על "יום היסטורי במלחמה במאפיה" ואפילו כתב "ידיעות אחרונות" ברומא, יוסי באר, דיווח בהרחבה על המעצר המתוקשר בעיתון הישראלי.
6 צפייה בגלריה
סלבטורה ריינה, ראש הקוזה נוסטרה הקודם, לאחר מעצרו. הפרלמנט האיטלקי מחא כפיים
(צילום: AP)
רק בעיירה הסיציליאנית הקטנה קורליאונה, מבצרם של הבוס ושל כנופייתו, לא התרגשו. "לא שמענו עליו", היתממו התושבים שם בפני העיתונאים שביקשו לראיין אותם. כולם הבינו שהבוס הגדול אומנם נלכד, אבל "התמנון", המאפיה האיטלקית ששולחת זרועותיה לכל חלקה טובה של שלטון החוק, עוד רחוקה מהכנעה. בדבר אחד כולם היו בטוחים: לכידתו של ראש המאפיה תפתח מלחמה עקובה מדם על תפקיד היורש.
כל הדרמה הזאת התרחשה ב-16 בינואר 1993. שמו של העצור המפורסם היה סלבטורה "טוטו" ריינה. 30 שנה אחרי פחות יום, ביום שני בתחילת השבוע, נעצר סוף-סוף יורשו, "הסנדק האחרון" של המאפיה הסיציליאנית, מתיאו מסינה דנארו. לא רק באותו תאריך פחות יום, אלא שגם הוא נעצר בדיוק באותה שעה של היום ובאותו מקום – העיר פלרמו. האם מדובר בצירוף מקרים מצמרר או במבצע מתוכנן היטב ומתוזמן באופן סמלי של ה"קרביניירי" – כוח המשטרה הצבאי של איטליה? הפרטים של המעצר הדרמטי הולכים ומתבהרים ככל שהשעות נוקפות.
לא הרבה השתנה ב-30 השנים הללו. גם כיום איש לא משלה את עצמו שהקוזה נוסטרה הגיעה לסוף דרכה. כפי שאומר הציטוט המפורסם מסדרת המופת "הסופרנוס", "יש שני תחומי עסק שחסינים מבחינה היסטורית לשינויים: היבטים מסוימים של עולם הבידור (הכוונה, ככל הנראה, למופעי חשפנות) והעניין הזה שלנו". כל עוד למין האנושי יש צורך בדברים כמו סמים, זנות, כוח ושליטה – עסקי הפשע המאורגן ישגשגו.
מיהו אותו מתיאו מסינה דנארו, חובב המותגים ושעוני היוקרה שמעולם לא ראה בית כלא מבפנים, ושמדינה אירופית שלמה עצרה את נשימתה כשהתקבלה ההודעה על מעצרו? איך ייתכן שהוא חי במשך 30 שנה מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק באיטליה ובעולם, כשהוא מבוקש בגין פשעים מחרידים שכוללים שבי, עינויים ורצח של ילד, ועשרות רבות של גופות של עיתונאים, שופטים, אנשי חוק, כמרים וסתם אזרחים תמימים שנקלעו לקו האש? דון קורליאונה, גרסת המציאות.
בין מאות ואולי אלפי התגובות, הפוסטים, הציוצים, הראיונות וגילויי השמחה על מעצרו של דנארו ביום שני האחרון, בלט קול אחד מעל כולם. קול שכשהוא נשמע, הזכיר לכולם לרגע שלא מדובר בסרט הוליוודי או בסדרה מצליחה, לא בדמויות פיקטיביות ובעלילות שכתבו תסריטאים כדי לבדר את הקהל ולגרוף שיעורי צפייה. האדם הזה הוא בשר ודם, והאימה, הסבל והכאב שהוא הסב לאחרים אמיתיים וקשים.
"אנחנו שמחים על המעצר, מה שהוא עשה הוא בלתי נסלח. הוא עשה דבר לא אנושי", אמר לאתר החדשות הקנדי La Presse ניקולה דה-מתיאו, אחיו של ג'וזפה "הקטן", כפי שהוא מכונה בכלי התקשורת, על משקל "הבן של כולנו". ג'וזפה הקטן הוא מסמלי הטראומה האיטלקית במאבקה המתמשך והמדמם מול הקוזה נוסטרה.
ג'וזפה דה-מתיאו היה רק בן 12 כשנפל לידיה של המאפיה הסיציליאנית ב-1993. כמה מחבריה עצרו לידו ברחוב כשהם מחופשים לשוטרים, ואמרו לו כי הם לוקחים אותו לפגוש את אביו, סנטינו דה-מתיאו, חברם לארגון שסרח והיה באותה עת בידי שוטרים אמיתיים, ממתין להעיד נגד דנארו ואנשיו. למרבה הצער, אותם שוטרים לא היו חכמים מספיק כדי להציב שמירה גם על בני משפחתו של העד שלהם.
במשך כמעט 800 ימים, בין 1993 ל-1996, החזיקה המאפיה בילד שכל חטאו היה להיוולד לאב מאפיונר ומלשן. האב נעצר זמן קצר קודם לכן, בחשד למעורבות ברצח השופט והלוחם בפשע המאורגן ג'ובאני פאלקונה, שמצא את מותו בפלרמו בפיצוץ מטען שהוטמן ברכבו. בתמורה לחסינות הסכים להעיד נגד חבריו. מטרת חוטפיו של ג'וזפה הקטן, שנשלחו על ידי דנארו ועמיתו ג'ובאני ברוסקה, רוצח אכזרי שכינויו היה "השוחט" ו"החזיר", הייתה להניא את אביו מלחזור בבית המשפט על העדות שמסר במשטרה בתיק פאלקונה.
והם לא הראו כל חמלה כלפי הילד חסר הישע. הם החזיקו אותו בכלוב, הכו, עינו והרעיבו אותו. הם אף שלחו לאביו תמונה שלו, חבול ומדמם. לבסוף, יותר משנתיים אחרי שנחטף, נתן ברוסקה הוראה לשוביו של ג'וזפה "להיפטר מהכלבלב". אחד החוטפים חנק למוות את הילד, שהיה כה תשוש וחלש עד כי לא ניסה להתנגד. לאחר מכן הם ביצעו lupara bianca – מונח של המאפיה האיטלקית שפירושו העלמת הגופה. במקרה של ג'וזפה הקטן, המעשה הזה כלל חומצה שממיסה כל חומר שעימו היא באה במגע. הרצח האכזרי הזה הוא שזיכה את דנארו בכינוי "Diabolik ("שטני"), על שמה של דמות רצחנית מקומיקס איטלקי.
ג'ובאני "השוחט" ברוסקה, הרוצח האכזר בעל הבייבי-פייס, נעצר במאי 1996, ונידון לכמה מאסרי עולם (שמהם הספיק להשתחרר ב-2021, למורת רוחם של האיטלקים). בתמורה לשיתוף הפעולה שלו שוחרר דה-מתיאו האב מהכלא ב-2002. בריאיון לטלוויזיה האיטלקית, שפורסם ב-2018 במלאת 25 שנה לרצח האכזרי, הוא אמר כי לעולם לא יסלח לעצמו בגלל מה שקרה לבנו. "אני חושב עליו בכל יום. איך יכולים בני אדם להיות אכזריים כל כך?", שאל בכאב.
"תמיד חשבתי שג'וזפה יישאר מחוץ למעגל המאפיה. הוא אהב בעלי חיים וחלם להיות וטרינר, אבל אחרי שהוא נחטף ידעתי, עמוק בתוכי, שהוא לעולם לא ישוב הביתה". באותה שנה פסק בית המשפט פיצויים לטובת משפחת דה-מתיאו בסכום של 2.2 מיליון אירו. הרצח של ג'וזפה הקטן נחשב עד היום לאכזרי ביותר שביצעה הקוזה נוסטרה. האירוע היה מנוגד לתפיסה שרווחה בציבור, שהמאפיה מחזיקה ב"קוד של כבוד", שלפיו נשים וילדים אינם נפגעים. הציבור האיטלקי רק חיכה ליום שבו יבוא חשבון עם דנארו השטני.
כדי להבין כיצד הקוזה נוסטרה צמחה לכדי ארגון המפלצתי, חובק-עולם ומגלגל מיליארדים שהשחית כמעט כל חלקה אפשרית במסדרונות הממשל האיטלקי וחדר עד לתרבות העולמית - ויש מי שאומרים שעיצב את אופיו של העם האיטלקי - צריך להבין באיזו אווירה חברתית הוא נולד.
לקוזה נוסטרה, "העניין שלנו" בתרגום מאיטלקית, יש היסטוריה ארוכה בארץ המגף. "מאז ומתמיד סיציליה נשלטה על ידי מושלים זרים: יוונים, פיניקים, רומאים, ערבים, גרמנים ועוד", מציין ד"ר גילי חסקין, מדריך טיולים בארץ ובעולם. "מאז ומתמיד ליוותה את הסיציליאני התחושה של 'אנחנו והם'. המאפיה צמחה תחילה בעידודם של בעלי האחוזות, שבהעדר שלטון מרכזי יעיל ותקיף נאלצו להפקיד את השמירה על אחוזותיהם בידי בריונים תקיפים יותר. עם הזמן הפילו אותם בריונים חיתתם על האיכרים, ואחר כך גם על בעלי האחוזות עצמם".
על פי ד"ר חסקין, "במרוצת הזמן התארגנו בריונים אלה מאחוזות שונות, ובארגונם התגבשו כללי התנהגות נוקשים, אומרטה (Omareta), שעיקרם נאמנות מוחלטת לארגון ושמירת סודיות קפדנית. המפירים כללים אלה נענשים קשה, והעונש היחיד על הלשנה הוא מוות. כשנוצרה המדינה האיטלקית ב-1860, הייתה סיציליה - בעיקר מערבה - אזור לא שקט. מאות שנות הזנחה יצרו אווירה של אי אמון כלפי השלטונות ומסורת של לקיחת החוק לידיים. ציות לחוק נחשב לפחדנות. האומרטה הפך לשתיקה מול הרשויות. פתגם סיציליאני אופייני אומר: 'המדבר הרבה לא אומר הרבה, האומר מעט הוא החכם'".
חסקין, שמרבה להדריך טיולים לסיציליה, מוסיף כי "אי האמון בין השלטון לאוכלוסייה והנטייה ליצור מעין משטר עצמי באי עם נורמות משלו נשענים על אי צדק כלכלי. סיציליה הייתה אזור עני, ובמדינה התגבשה ההכרה שיש לטפח את הצפון המתועש ולהעדיף אותו על פני הדרום הנחשל, דבר שטיפח את הניכור בין האוכלוסייה לשלטון. נקמת דם, למשל, נחשבה לרצח בעיני השלטון ולמעשה לגיטימי בעיני האוכלוסייה. עדות שקר בבית המשפט נחשבת ללגיטימית, עובדה המקשה כמובן על תפקוד המערכת המשפטית.
"המשבר הכלכלי שלאחר 1973 פגע מאוד בסיציליה. בשנת 1984, כ-15% מכוח העבודה היה מובטל ומחציתם של המובטלים לא עבדו מעולם. משכנות העוני התרבו, והמאבק הכלכלי הבלתי חוקי הלך והחריף. האלימות גברה וכוונה לפקידי הממשל, השופטים ומפקחי המשטרה, על אף השמירה הקפדנית שנלוותה אליהם והמשטרה שהופעלה בכוחות גדולים כדי לבער את הנגע.
"מאות אנשים נאסרו ודומה היה שהפשע יחוסל, אבל התקווה הייתה מוקדמת מדי. לפשע שורשים חברתיים וכלכליים. האבטלה בסיציליה עלתה, וההגירה צפונה, כמשחררת לחץ, מוגבלת בגלל אבטלה גם באזורים הצפוניים. פעולות החקירה הולכות ומשתכללות, אבל נראה שהמאפיה תמשיך לשכון בסיציליה גם בהמשך".
בלב המאפליה הזאת, או יותר נכון בלב המאפיה, גדל מתיאו מסינה דנארו. "נולד להרוג", מתארים אותו כלי התקשורת באיטליה. הוא נולד ב-26 באפריל 1962, בעיר קסטלווטראנו שבדרום איטליה, מולדת זן הזיתים הסיציליאניים הגדולים והבוהקים. מלבד חמוצים ראה דנארו הרבה פשע בילדותו, מאחר שהיה בנו של "דון סיסיו", הסנדק של השבט המקומי של המאפיה. מספרים שדנארו למד להשתמש באקדח כבר כשהיה בן 14.
הדרך למעמדו כרוצח המונים החלה כשלקח חלק פעיל ביותר במלחמת חיסולים עקובה מדם בין שני שבטי מאפיה מקומיים בסוף שנות ה-80. מספרים שכבר בגיל 18 הוא עשה את הבכורה שלו, כשלקח חלק בחיסול, בהוראת אביו, של ארבעה יריבים של המשפחה. גופותיהם, אגב, הומסו בחומצה ונעלמו כלא היו.
אבל הרציחות שזעזעו את איטליה, והקנו לדנארו שם עולמי של רוצח אכזר שלא בוחל בדבר, אירעו בתחילת שנות ה-90. ב-19 ביולי 1992 החריד פיצוץ עז את רחוב וייה ד'אמליו בפלרמו. השופט פאולו בורסלינו, לוחם אמיץ בפשע המאורגן, נרצח באמצעות מטען שהוצמד למכוניתו. גם חמישה שוטרים ששמרו עליו מצאו את מותם באירוע. החיסול לא בא במפתיע. חודשיים קודם לכן נרצח באופן דומה חברו הטוב של בורסלינו, השופט והלוחם בפשיעה ובשחיתות ג'ובאני פאלקונה.
אחרי מעצרו של הבוס הגדול, טוטו ריינה, נרשמו על שמו של דנארו שורת פיגועים מחרידים שבוצעו ברומא, בפירנצה ובמילאנו וגבו את חייהם של עשרה בני אדם - כל זה בניסיון להרתיע את הרשויות ואת הציבור האיטלקי מלשפוט את ריינה. אבל כל זה לא עזר. גם לא החטיפה והרצח המזעזע של ג'וזפה הקטן. ריינה נשפט לכמה מאסרי עולם ובילה את שארית חייו מאחורי סורג ובריח, עד שמת בכלא ב-2018.
דנארו, שהפך בעקבות הסתלקותו של ריינה ל"קאפו דיי קאפי", נמצא מאז מתחת לרדאר של השלטונות, זאת על אף שלא הרחיק הרבה ממקום הולדתו, ניהל ביד רמה את עסקי הקוזה נוסטרה ונהג להיפגש מדי שבוע עם עשרות בני אדם. וכך במשך שלושה עשורים, בזמן שהפך לאחד הפושעים המבוקשים בעולם, דנארו חי היטב. הוא גילה חיבה רבה לבגדי מעצבים, נהג לענוד שעוני רולקס ונחשב פלייבוי לא קטן. כלי התקשורת האיטלקיים לא נמנעו מתיאורים על אביזרי מין וכדורי אונות שנמצאו אחרי מעצרו בדירה שבה התגורר.
במהלך השנים הוא נצפה לכאורה במקומות כמו ברזיל, ספרד, אנגליה ואוסטריה, וזאת על אף שצוטט כמי שאמר שבני האדם שרצח "יכולים למלא בית קברות שלם". מה ששמר עליו כל השנים היה אותה אומרטה – קשר השתיקה וחוסר שיתוף הפעולה עם השלטונות מצד כל מי שסבב אותו. או שמא היה זה הפחד שהניא אותם מלומר אי פעם שראו אותו?
במשפט שנערך שלא בנוכחותו נגזרו על דנארו כמה עונשי מאסר עולם. במצוד חובק העולם אחריו השתתפו מאות שוטרים, בעוד הוא המשיך לעמוד בראש המאפיה הסיציליאנית בעיר טרפאני, שנחשבה למעוז שלו, לא הרחק ממקום הולדתו. בעשור שעבר תיארו החוקרים כיצד הוא נעזר בשיטות מתוחכמות על מנת להעביר פקודות, תוך שהוא מתנזר מתקשורת אלקטרונית: במקום זאת נטען אז כי הוא הסתמך על פתקים בכתב יד שנארזו, נעטפו בסרט – והוחבאו תחת סלעים או בתוך האדמה עד שאנשיו מצאו אותם.
בניגוד למרבית חברי המאפיה שנעצרו לפחות פעם אחת, אפילו בילדותם על איזו שטות, דנארו מעולם לא היה בידי הרשויות, כך שלא היו להם טביעות אצבעות שלו, דנ"א או אפילו תמונה מעודכנת - למעט אחת, שבה צולם והופיע בשער מגזין איטלקי, עם משקפי שמש כהים וחזות של רוקסטאר. למזלם של השוטרים שבאו לעצור אותו השבוע, כשפגש בהם הודה כמעט מיד: "אני מתיאו מסינה דנארו".
גם הבוס הגדול והמאיים ביותר הוא רק בן אדם. "בריאות היא אחת הסיבות הנפוצות לכך שבמוקדם או במאוחר, אנשים בבריחה יוצאים ממחבואם", הסביר ביום שני האחרון הגנרל פסקוואלה אנגלוסנטו מהקרביניירי במסיבת עיתונאים שנערכה בפלרמו, שעות לאחר המעצר ההיסטורי. "בתקופה האחרונה מיקדנו את החקירה במצב הבריאותי שלו. ידענו שהוא חולה. בימים האחרונים קיבלנו מידע, שלפיו אדם שדומה לקלסתרון שהיה לנו של הבוס עמד לפקוד את המרפאה הזאת".
בשעה 8:30 בבוקר, חובש כובע צמר לבן ועם משקפיים כהים ומעיל חום מעור כבש, על ידו שעון בשווי 38 אלף אירו, נכנס אדם רזה וחיוור, ששמו רשום כאנדריאה בונאפדה, לקליניקה פרטית לטיפול במחלת הסרטן בפאתי פלרמו. בידיו החזיק מסמך שנושא תוצאה שלילית של בדיקת קורונה. כששוטרים פרצו לבניין דנארו ניסה להימלט, אבל מהר מאוד הבין שהוא מוקף. המשטרה חסמה מבעוד מועד את כל הכניסות והיציאות למרפאה וגם את הדרכים שמסביב לה. כשהבינו מיהו האדם שנעצר, הנוכחים במקום מחאו כפיים, הניפו אגרופים באוויר והריעו לכוחות.
6 צפייה בגלריה
ראשת ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני בפגישה עם התובע של פלרמו אחרי המעצר. ''ניצחון גדול למדינה''
(צילום: AP)
מאז, איטליה באופוריה. התגובות לא מפסיקות לזרום. ראשת ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, מסרה כי "זהו ניצחון גדול למדינה שהוכיחה כי היא אינה נכנעת בפני המאפיה"; נשיאת הפרלמנט האירופי, רוברטה מצולה, צייצה: "העולם מעט בטוח יותר היום"; "המאפיה תמיד מפסידה בסוף", הוסיף בסיפוק אנריקו לטה, ראש ממשלת איטליה לשעבר, ושר החוץ האיטלקי, אנטוניו רג'אני, אולי העתיק קצת מלטה כשאמר: "המדינה תמיד מנצחת".
והאח ניקולה דה-מתיאו, שהביע שמחה על מעצרו של דנארו בשם בני משפחתו של ג'וזפה הקטן, הוסיף: "שמעתי שהוא חולה. אני לא מאחל לו מוות. אני מאחל לו שנים ארוכות של סבל, אותו סבל שהוא גרם לאחי. לקח קצת זמן, אבל המדינה הוכיחה את עצמה. אימי? היא שמחה על החדשות, אבל הכאב בתוכה יישאר בליבה עד סוף חייה. זאת שמחה מהולה בעצב".
