חולצות, נעליים, גיטרות, תיקים, צעיפים, שרשראות ותמונות: רצפת הכנסת התמלאה הבוקר (שני) בחפצים של נרצחי המסיבות ברעים, כחלק ממיצג שנערך במסגרת השדולה לזכר נרצחי המסיבות ביוזמתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, אפרת רייטן ויצחק פינדרוס. "התבקשנו להביא חפץ, אז הבאתי איתי שרשרת מתכת כבדה שמעולם לא ירדה מצווארו של קשת", אמרה בדיון נטליה, אימו של קשת קסרוטי ז"ל. "קיבלתי אותה עם שאר חפציו האחרונים מלהב 433 מגואלת בדם הקדוש של בני".
"זכיתי לגדל מלאך במשך 21 שנה", היא הוסיפה. "הוא היה מגדל של אור עבור כל כך הרבה אנשים. 7 באוקטובר הוא אחד מאירועי הטרור הגדולים בעולם כולו, והגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל מיום היווסדה. מחויבותנו יחד איתכם לעשות הכל בכדי שלעולם לא ישכחו את זוועות היום הזה. שלעולם לא ישכחו מה קדם ליום הזה הן בפוליטיקה, הן ברחובות והן בצבא. שלעולם לא ישכחו את מחדלי היום ההוא. המילה מחדל קטנה מכדי לתאר אך לא מצאתי מילה מתאימה יותר בשפה העברית. שלעולם לא ישכחו את הפנים והשמות. של אנשי הקיבוצים, החיילים, הפזורה וילדי המסיבות".
משפחות נרצחי המסיבות ברעים בישיבת השדולה
(צילום: ערוץ כנסת)
בדבריה הדגישה קסרוטי שהמדינה צריכה לקחת אחריות על הנצחת הנרצחים. "הם לא סגדו לבודהה. הם סגדו לחיים, לאהבה, למוזיקה - ואת כל זה חובה להנציח. על המדינה לערב ולשתף, להתייעץ ולהקים יחד איתנו מערך הנצחה. לאנשי העוטף יש מנהלת תקומה, לנו ההורים ובני המשפחות אין שום גוף שמאגד ומאחד אותנו. אנו מבקשים מכם שהמדינה תפנה משאבים לנושא, הן בתקציבים והן בכוח אדם ראוי ומקצועי. ההנצחה לא צריכה להיות רק של המשפחות. אנו מצפים לראות ובעיקר להרגיש שאתם לא שוכחים את הנרצחים. בשביעי בכל חודש, כבר שלושה חודשים, אנו מקיימים טקס או צעדה לזכרם. זה לא בגולן או בערבה, זה בדרך כלל פה בירושלים או בת"א. ולמעט קארין אלהרר ואפרת רייטן איש מהכנסת לא טרח לבוא. לא טרח להטות אוזן ולחבק את בני המשפחות השבורות".
במהלך הדיון הסבירה ח"כ קארין אלהרר שמטרת המיצג הייתה לנסות ולהעביר את הזעזוע, את החיים שהיו ושאינם עוד ואת הכאוס שנשאר אחרי: "התכנסנו כאן היום כדי להנציח את זכרם של הנרצחים והנרצחות במסיבות ברעים בטבח ה-7 באוקטובר. 399 פרחים שנקטפו בטרם עת, 399 נפשות שרק רצו לרקוד וחייהם נגדעו באכזריות בידי הרוע בהתגלמותו. מטרת השדולה היא לפעול להנצחה ראויה ורשמית מטעם המדינה, שתכבד את יקיריכם ותהיה הולמת לגודל הטרגדיה".
"אנחנו כאן כדי לנסות לקחת חלק מהכאב שלכם", הוסיפה ח"כ אפרת רייטן. "אנחנו חלק מכם, נפעל וניאבק עבורכם בוועדות חקירה, בהנצחה, בפיצויים, ונעשה הכל כדי שאסונות כאלו לא יחזרו. מדינת ישראל צריכה למנוע אסונות, אבל לא פחות חשוב גם לדעת להתייצב וללוות את נפגעי האסונות, את המשפחות, כדי לסייע להם לעבור את הטרגדיות הקשות האלו".
אורין גנץ, אמה של עדן זכריה ז"ל שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס דיברה גם היא בדיון. "מאז ההלוויה של הבת שלי אני עושה לילות כימים כדי להנציח אותה ואת שאר הנרצחים כי מגיע להם, מגיע להם שינציחו אותם, מגיע לנו שינציחו את היקרים שלנו. עד ה-12.12 היינו משפחה של חטופה. היחס אלינו היה בלתי רגיל, אבל מאז שהסטטוס השתנה והפכנו למשפחה שכולה, היחס אלינו לצערי השתנה. נשארנו כמעט לבד במערכה, מעט האנשים שהמשיכו איתנו את הדרך".
לדבריה, הפער המשמעותי ביותר בסיוע למשפחות הוא במענים עבור האחים השכולים. "הם לא שקופים, להפך, יש להם צבעים מדהימים. הבן שלי איבד את אחותו, אין לו עוד אחים. עכשיו הוא בן יחיד. הוא איבד את החברה הכי טובה שלו, את אשת סודו, את האמא השנייה שלו. הוא נושא על כתפיו גם את העצב והכאב שלי ושל אבא של עדן. נציגי הממשלה פנו למשפחות והסבירו שהם מעולם לא התמודדו עם סיטואציה כזו כמו הטבח של ה-7.10 והם ישמחו לשמוע אם יש לנו רעיונות לשיפור. כולנו מבינים שאנחנו לא אותה מדינה מאז, שהמדינה עברה שינוי רציני ואנחנו צריכים להתאים את החוקים ואת עצמנו בהתאם למציאות החדשה. תחשבו רגע, האחים השכולים אין להם שום זכויות, למה? זה הגיוני? זה הזמן לעשות שינוי למעננו המשפחות השכולות, עבור אלו שחיים".
את הדיון פתח יו"ר הכנסת אמיר אוחנה שאמר: "אלו צעירים שכל חטאם היה זהותם – יהודים, ישראלים. הם ביקשו לחגוג את החיים, לרקוד ולממש את החופש שלהם לחיות ולהיות מי שהם. השתתפנו בלוויות רבות בימי חיינו אבל הקושי הגדול ביותר הוא של הורים שקוברים את ילדיהם יחד עם התוכניות והחלומות שכבר לא יתממשו. אין מזור מהכאב שניאלץ לחיות אותו לעד גם כפרטים וגם כאומה. הכנס הזה בא להביע את עומק הצער הקולקטיבי של כולנו".
