ליל אמש היה שסוע בין שני קטבים: מצד אחד פסגת הנגב - כינוס חסר תקדים של שרי חוץ ערבים ביחד עם מזכיר המדינה האמריקני על אדמת ישראל, שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין ישראל ומדינות האזור ולקדם התמודדות עם אתגרים משותפים, ומהצד השני - הפיגוע הקשה בחדרה שמצטרף לפיגוע מהשבוע שעבר בבאר שבע, ומעיד על אתגר פנימי מחריף. כך, בעוד מצבה האסטרטגי של ישראל במרחב האזורי משתפר, בזירה הפנימית שלה - האיומים מתעצמים.
לגבי פסגת הנגב - לצד התצלומים החגיגיים, החיוכים והנאומים שנישאו באירוע, גלומים בו גם צללים קודרים. הגדול שבהם הוא זה האיראני. מזכיר המדינה האמריקני בלינקן מגיע לפסגה כשדימויה של וושינגטון מצוי בשפל בעיני הערבים, נוכח מה שנתפס כרפיסות גוברת, קושי לשמש משענת אסטרטגית וכמיהה חשודה להידבר עם אויבי העולם הערבי, ובראשן איראן.
תיעוד הפיגוע בחדרה
בפסגה צפוי הממשל האמריקני להציג מסר קשה לעיכול עבור מדינות האזור: לבשר כי וושינגטון נחושה לחתום על הסכם הגרעין עם איראן, אך להבטיח כי האמריקנים ימשיכו לעמוד לצדן מול מה שנראה כהתגברות התעוזה של טהרן בחודשים האחרונים, כפי שבא לידי ביטוי בהתקפות הטילים של שלוחיה החות'ים על מאגרי הנפט של סעודיה ועל ערי איחוד האמירויות, ובהגברת המאמץ האיראני בסוריה. הדיונים גם יהוו זירה טעונה שבה ינסו הערבים וישראל לשכנע את האמריקנים שלא לקדם את הוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.
ואולם הפסגה אינה רק מקבץ של טקסים סמליים ודיונים בנוגע לאיומים, אלא גם אירוע שעשוי להניב הישג אסטרטגי מעשי מבחינת ישראל. בהקשר הזה בולט הדיווח לגבי אפשרות לגיבוש מנגנון ביטחוני משותף בין ישראל לבעלות בריתה החדשות באזור, שיעניק מענה לאיומים משותפים שמקורם בטהרן, ובראשם טילים ורקטות, כלי טיס בלתי מאוישים ואמצעי תקיפה במימד הימי.
לצד העיסוק באיום האיראני, חיוני שתוענק תשומת הלב לסוגיה שנעדרת כמעט מהפסגה - הפלסטינים. לכאורה ניתן "להתבשם" מפתיחת המרחב הערבי בפני ישראל גם ללא מו"מ עם הפלסטינים או גיבוש הסדרה עמם, ומהקדימות המובהקת שמעניק העולם הערבי לאינטרסים העצמיים על פני ההזדהות עם הפלסטינים. הדבר מעיד על הבנה ערבית חדשה ולפיה ישראל היא נכס אסטרטגי ולא אויב, וכי האיום האמיתי - והמשותף לכולם - הוא טהרן.
ואולם הנחה שכזאת אינה אלא אשליה, שכן בעיות היסוד ברצועת עזה וביו"ש המחייבות הכרעה לא ניתנות להקפאה או ייעלמו לאורך זמן, אלא יתעצמו ויהפכו לאתגרים קיומיים. התפרצות אלימה מחודשת במערכת הפלסטינית עלולה לאיים על ההישגים ההיסטוריים מול מדינות ערב ולהמחיש כי למרות ההתקדמות הדרמטית ביחסים עמן, יש עדיין זיקה הדוקה בין אותן הזירות.
כך פורסמה הפסגה בסוכנות הידיעות של איחוד האמירויות
(מתוך יוטיוב)
הפיגוע בחדרה המחיש כאמור כי לצד ההישגים במעגלים החיצוניים, ניצבת ישראל בפני איומים מחריפים שמחייבים טיפול מהיר, נחוש ורב-מימדי. לצד הגברת מהלכי האיתור והסיכול של השוליים הקטלניים בציבור הערבי בישראל שביצעו פיגועים רצחניים במהלך השבוע האחרון, חיוני כי יוקדשו משאבים לייבוש הביצות הרחבות התורמות לצמיחת אותו טרור, ובראשן התרופפות כוח המשילות של המדינה, החרפת נגע הפשיעה והאלימות - שהומחש כי לא לעד יתוחם למישור הפלילי ולמרחב הערבי - והמשבר העמוק בקרב הדור הצעיר הערבי במדינה. במציאות השברירית שבה נתונים יחסי יהודים וערבים כיום, יש לפיגועים כגון אלה שבוצעו בשבוע האחרון פוטנציאל לדרדר את שתי החברות לתהומות עמוקים יותר מאלה שאליהם הגיעו אך לפני שנה.
ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.
