רשת הקשר במבצע "קינוח" לכיבוש החרמון, וקולו של מפקד סיירת גולני שמריהו ויניק לפני שנפל בקרב
(צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
ימים ספורים אחרי פתיחת מלחמת יום הכיפורים הודח אלוף שמואל גונן (גורודיש) מתפקידו כאלוף פיקוד הדרום. במסמך שכתב גורודיש אחרי המלחמה הוא כתב כי יש לו טענות קשות באשר לתהליך העברתו מתפקידו במהלך המלחמה וטען כי אחד האלופים בגזרת סיני - האלוף אריאל שרון, לימים ראש הממשלה - לא מילא פקודות.
49 שנים אחרי פרוץ המלחמה מפרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את "גרסת גורודיש" להדחתו. לצד זאת, מפרסם ארכיון צה"ל גם סרטון והקלטות מרשת הקשר של מבצע "קינוח" לכיבוש החרמון, שם נשמע קולו של מפקד סיירת גולני רב-סרן שמריהו ויניק ז"ל, זמן קצר לפני שנפל בקרב.
גורודיש, שנכנס לתפקידו כאלוף הפיקוד פחות משלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, פירט במסמך שמתפרסם על ההכנות לתקיפה מצרית, על הימים הראשונים של הקרבות בסיני וגם על ההדחה מתפקידו והחלפתו על ידי הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, שכיהן באותה תקופה כשר בממשלה. גורודיש הלך לעולמו ב-1991, בגיל 61.
בסיום אותו מסמך שמתפרסם כעת, כתב גורודיש: "יש לי טענות קשות באשר לתהליך העברתי מפיקוד הדרום. העברתי נעשתה על ידי הודעה בחדשות ברדיו, ללא הודעה מוקדמת, ללא תיאום ואישור הרמטכ"ל דאז, ולדעתי ללא סיבה עניינית".
גורודיש הוסיף: "הופעלו נגדי כלים רבי עוצמה, דעת קהל נסערת, שמועות, הצנזורה הצבאית, עיתונות, תיארו כאילו התמוטטתי, התבלבלתי, שפקודיי לא נשמעו לי. כל הסיפורים הללו הם שקר מוחלט. מעולם לא התמוטטתי והקשיים שהיו לי בהטלת המרות לא נבעו מעצם כישוריי, יכולותיי וכישרונותיי, אלא היו בעיקר עם אלוף אחד שלא ביצע פקודות - לא שלי, לא של הרמטכ"ל, ולא של שאר הממונים עליו".
בהמשך גילה גורודיש כי אותו אלוף הוא אריאל שרון, שהיה אלוף פיקוד דרום עד יולי 1973 ובמהלך מלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדה: "לדעתי יש לקביעה ברורה בנושאים אלה חשיבות ממלכתית ומוסרית עליונה, כיוון שקצינים וחיילים רבים 'ישבו' על רשת הקשר והאזינו לסירובו המפורש של האלוף שרון למלא את פקודתי, פקודת בר-לב ופקודת הרמטכ"ל".
גורודיש, שהיה בן 43 בזמן המלחמה, התייחס במסמך גם לכך שהיה אחראי למעשה על אלופים ותיקים יותר. "כידוע לוועדה הייתי אלוף צעיר, חודשיים שירתתי בתפקידי כאלוף פיקוד הדרום עד לפתיחה באש", הוא כתב. "תחת הפיקוד שלי פעלו במהלך המלחמה קצינים בדרגת אלוף, וזהו הפיקוד היחידי שהיו בו ריכוז כה גדול של אלופים. הרגשתי, ועדיין אני בדעתי זו, שיכולתי בהחלט למלא את התפקיד הקשה שהוטל עליי, הן מבחינת יכולתי לערוך הערכות מצב, הן מבחינת הפעלה נכונה של הכפופים לי, מטה ואוגדות כאחד, והן מבחינת קביעת עיתוי נכון לביצוע מתקפות, או להתאפקות מתקיפה כאשר נדרש".
הוא הוסיף כי "בתנאי מעבדה תיאורטיים לא צריכה לכאורה להיות שום בעיה במבנה של הפיקוד. יש אלוף פיקוד, יש כפופים לו וישנה אחדות מטרה, שהיא הגורם המרכזי, היחיד והקובע. יש הגדרת סמכויות וכפיפות ברורות, יש לויאליות".
גורודיש כתב כי שלושה מהאלופים פעלו יחד איתו. "לא עם אלוף אלברט ז"ל (האלוף אלברט מנדלר, שנהרג במהלך המלחמה, כשפיקד על אוגדה 252), לא עם מנדי (מנחם מרון – מפקד אוגדה 440) ולא עם קלמן ז"ל (האלוף קלמן מגן שנפטר כמה חודשים אחרי המלחמה מדום לב) נתקלתי בשום בעיות של הטלת מרות, אלא בהבנה הדדית של המטרות ודרך השגתן".
בהמשך הוא כתב על האלופים שלדבריו לא קיבלו את מרותו. אחד מהם הוא האלוף אברהם (ברן) אדן, שמונה לאלוף פיקוד הדרום ב-1974. "האלוף ברן, שהיה בכיר ממני ומפקדי שנים רבות, היה אמנם די קורקטי, אבל הרגשתי שאין הדבר לרוחו להיות פקוד שלי. הדבר בא לידי ביטוי ב-8 באוקטובר, למשל, כאשר פקודה שלי לתקוף במרוכז מצפון לדרום בוצעה על ידו אחרת".
על האלוף שרון, הוא מתח ביקורת חריפה בהרבה: "לא כך היה הדבר עם האלוף שרון, כשסרב לפקודה ותקף, למרות פקודתי המפורשת, ללא צורך וללא הצלחה ב-9 באוקטובר את (המעוזים) מכשיר וטלוויזיה. כשנתקלתי בתופעה חמורה זו של אי ציות לפקודה על ידי קצין בכיר דיווחתי על כך לרמטכ"ל וביקשתי הסקת מסקנות עד כדי החלפתו. לא נעניתי בדרך חיובית".
הוא המשיך במתקפה על שרון: "החל משלב זה הלך העניין והתדרדר והדבר השתקף גם במטה שלי, שלמעשה היה המטה של אריק (שירתתי בפיקוד חודשיים לאחר ארבע שנות שירות של אריק). עוד לפני המלחמה הייתה תופעה מוזרה כשצלצל לקשל"פ (קצין שלישיות פיקודי) שלי, ששירת תחת פיקודי וכינה אותו בתואר 'בוגד' בגלל היותו לויאלי לי. ביקורו של אריק בחפ"ק דבלה, שיחות הרדיו החריפות שניהל עם הפיקוד מפעם לפעם, פילגו גם את מטה הפיקוד. דברים אלו גרמו לאווירה מתוחה, בנוסף ללחץ העצום שבו היינו מצויים, מתיחות שהורגשה גם בזירה כולה בין קצינים לחבריהם. הייתה לתופעה זו השפעה על רמת המשמעת, ועל תופעה שאחר כך כונתה 'מלחמת הגנרלים', שאני לא התחלתי בה".
גורודיש כתב לוועדת אגרנט כי הצליח לאסוף פקודות מבצע יומיות לכל יום לחימה, אך חלק מאותם מסמכים "נשרפו בטעות מיד לאחר המלחמה".
בין המסמכים שהגיש לוועדה היה גם מכתב של בר-לב, שהוקפץ מתפקיד שר המסחר והתעשייה, כדי לקבל את האחריות במלחמה על חזית הדרום. בר-לב לא חסך בשבחים לגורודיש: "מינויי למפקד הבכיר בפיקוד העמיד אותך במצב מסובך ועדין. במצב מיוחד זה השכלת למצוא שיטת עבודה ויצרת אפשרות שיתוף פעולה בינינו במלחמתנו נגד הצבא המצרי. על כך נתונה תודתי. אני משתחרר בהרגשה כי הפיקוד נשאר בידיים איתנות והנני מאחל לך המשך שירות מוצלח".
במקביל, פורסמו קטעים מיומנו של רל"ש הרמטכ"ל. ביומן מובאים דברי בכירים בנוגע לתמונת המצב בימי המלחמה הראשונים, תחושת חורבן הבית וקרבות האלופים שליוו את המלחמה. בין היתר תועדה ההחלטה להדיח את גורודיש וגם השיחה שבה הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר (דדו), בישר לאלוף פיקוד הדרום על הצנחת השר בר-לב במקומו.
אלעזר אמר באחת הישיבות כי בכוונתו למנות את בר-לב לפקד על פיקוד הדרום במקום גורודיש. האלוף רחבעם זאבי, שהיה עוזר מיוחד של הרמטכ"ל, ענה לו: "לגורודיש אין יכולת לתת פקודות. מציע להוריד את גורודיש לאוגדה של אריק ולהדיח את אריק". אלעזר השיב: "אבקש מבר-לב לבדוק במקום מה היה עם אריק, באם תקף בניגוד לפקודה, שיקר". שר הביטחון, משה דיין, אמר בשלב זה: "שחיים (בר-לב) יטפל לפי הבנתו".
הרמטכ"ל אלעזר סיכם: "באם אריק שיקר, דחף האוגדה למים, הביא גשר גלילים כשהיה במים, ביקש אישור צליחה. גורודיש מפקד אוגדה מעולה, זו הייתה שלו. לכן כשחיים יחליט להעיף אותו, לשפוט אותו אחר המלחמה".
בהמשך מוזכרת השיחה בין אלעזר לגורודיש: "שמוליק, יש הודעה לא נעימה בשבילך. חיים בר-לב יורד אליך ומעליך. הוא יבדוק גם את כל ענייני אריק. היום ישוחח איתך ויחליט וישמע. באם הוא רוצה שאתה תיקח את 143 (אוגדה 143 שעליה פיקד אריאל שרון) ואריק יילך או אתה תישאר סגנו ואריק יישאר בהחלטת ראש הממשלה ושר הביטחון. אני רוצה שתקבל את זה טוב. אם תהיו יחד – זה עוד יותר טוב. אילו זה היה אלוף, לא הייתי עושה את זה, אבל זה (בר-לב) רב אלוף, רמטכ"ל, ואתם יחד זה יהיה מצוין".
אלעזר המשיך בבשורה לגורודיש: "הוא בדרך, בלילה ירד אליך, אני מאוד ממליץ שתישאר. תשמע, זה לא לשיחה בקולות הרועדים, אין פה הבעת אי אמון. עד עכשיו היה טוב ועוד יהיה טוב. מאחר שזה רב אלוף, רמטכ"ל לשעבר, זה לא יפגע בך, זה לא יפגע בפרספקטיבה ויהיה מצוין באם תהיה סגן".
בנוסף, פרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון הקלטות מרשת הקשר של מבצע "קינוח" לכיבוש החרמון, שבה נשמע קולו של מפקד סיירת גולני רב-סרן שמריהו ויניק ז"ל, רגעים ספורים לפני שנפל בקרב, לצד רגעי הלחימה הקשים ובסיומם הנפת הדגל על ההר.
בתחילת המלחמה השתלטו חיילים סורים על המוצב הגבוה בישראל. בסופו של דבר הוא שוחרר ב-22 באוקטובר. בקשר נשמע קולו של אחד החיילים, כשהוא מדווח על פציעתו של ויניק, שכונה בקשר 5. "קודקוד 5 נפצע, אין לי כרגע תמונת מצב מחכה לקול כדי לקבל פיקוד על המקום, עבור", אמר הלוחם. בהמשך דיווח לוחם אחר: " קודקוד 5 כפי הנראה פצוע קשה, עוד כשני פצועים גם כן באותו מצב בערך. כרגע יורים....".
כמה שעות לאחר מכן, החרמון שוחרר. "החרמון בידינו", נשמע אחד החיילים בקשר. חייל אחר אמר: "אנחנו למעלה, הדגלים שלנו מתנופפים ברוח. אני כרגע מבצע את הסריקות".
