בחודש האחרון החלו גורמים אוקראיניים לשנות את הטון. המערכה על בחמוט - עיר שסביר להניח שעד אוגוסט אשתקד מעט מאוד אנשים מחוץ לאוקראינה, ואולי אף בתוכה, הכירו - הייתה בעצם תכסיס.
לא עוד הכרזות על אודות מלחמה על כל שעל, על קרב מבית לבית, מרחוב לרחוב, עד החייל האחרון. לא עוד הצהרות על או מטעם הפיקוד הבכיר, כי ימשיך להזרים תגבורות לעיר. ולא עוד הביטחון כי "בחמוט לא תיפול לעולם" או כדברי הנשיא זלנסקי בסוף מארס כי אוקראינה חייבת להחזיק בבחמוט כי אם פוטין "יריח קצת דם - יריח שאנחנו חלשים - הוא ידחוף, ידחוף, ידחוף". כל אלה התחלפו באמירות עם שני מסרים מהדהדים, בדיוק אלה ששמענו השבוע בשיחת טלפון מגורם אוקראיני בכיר מאוד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רונן ברגמן וזיו קורן בסיקור מיוחד מהמלחמה באוקראינה
(צילום: רונן ברגמן, צילום סטילס: זיו קורן, עריכה: תמר אברם)
הראשון - למעשה אין יותר עיר שקוראים לה בחמוט, שהפכה לאחד מגיאיות ההריגה הקטלניים בהיסטוריה של המלחמות ונהרסה לחלוטין באש הקרבות בתשעת החודשים האחרונים. אם אין עיר, הרוסים למעשה לא כבשו כלום. השני - אוקראינה בעצם המשיכה להילחם שם כדי לשחוק עוד ועוד את הכוח ורוח הלחימה הרוסית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הם החליטו שהם כובשים את המקום הזה ויהי מה", אמר הגורם. "העיקר שפוטין יוכל להצהיר לראשונה מזה חודשים רבים שהם כבשו עיר אוקראינית. אנחנו הבנו את המוטיבציה הזו, ולכן דאגנו שהם ישפכו פנימה עוד ועוד כוחות. ולא סתם כוחות - את אנשי וגנר. הם לא הצליחו עד סוף השנה אז הם המשיכו. וככה, יום אחרי יום, בית אחרי בית, שחקנו אותם, ועכשיו נשארו הרבה פחות מהם שיעמדו מולנו במה שעתיד להתרחש בקרוב", רומז למתקפה האוקראינית הגדולה שכולם חוזים שעתידה להיפתח בקרוב.
הנשיא זלנסקי רמז לכך אף הוא בדברים שנשא בוועידת ה־G7 בהירושימה שאליה הגיע כדי לשכנע את המערב לספק לו עוד נשק ולחצות עוד קו אדום שארצות־הברית סירבה לחצות עד היום - אימונים לטייסים ב־F16 לצד אספקת המטוסים עצמם. באותה הזדמנות הנשיא המעיט בחשיבות כיבוש העיר ואמר: "כיום, בחמוט נמצאת רק בליבנו".
אם תשאלו את פטרו קוז'יק, המפקד והמייסד של גדוד 112 של צבא אוקראינה, לא בטוח שהוא יראה בכל המערכה תרגיל מתוחכם וערמומי, צופה פני עתיד, במטרה לשחוק את הרוסים. בשיחת טלפון ביום רביעי השבוע הוא הודה: "אני בעיקר מאוד־מאוד עייף. ואני מאוד־מאוד מצטער על החיילים שלי שנהרגו שם" .
הוא לא רוצה להגיד משהו שייצא במפורש נגד מדיניות ההסברה האוקראינית אבל הוא מודה שהעיר הפכה סמלית, ולא רק עבור הרוסים. "מבחינתנו נסיגה אפילו מרחוב אחד היא בעלת חשיבות. גם הפיקוד העליון החליט שלא זזים". 26 חיילים של הגדוד נהרגו בחודשים האחרונים בקרבות בבחמוט וסביבתה. 300 נפצעו. חלק מהפצועים הם מגדוד נוסף, חדש ורענן של מגויסים טריים, שהוקם כצמוד ל־112, כשכוחותיו של זה הלכו וכלו. ביום רביעי השבוע, במארב רוסי - עידכן קוז'יק באנחה כבדה - נהרגו עוד חמישה מחייליו.
הוא מאשר: "הרוסים שולטים בכל בחמוט, זולת כמה בניינים במזרח העיר". אבל בראייתו של קוז'יק, החמישה האחרונים כבר נהרגו בעצם בסיבוב הבא, כלומר הנוכחי, אחרי סיום המערכה הלא־מוצלחת על בחמוט. ולכן, אולי כדי לעודד את עצמו, הוא מדגיש עד כמה הוא בטוח שיחזרו לשם, אפילו בקרוב, כי הוא בראייתו כבר במתקפת הנגד. "אין לנו את המידע הסודי מתי בדיוק היא תתחיל", הוא אומר על המתקפה שכולם מחכים לה זמן רב, "אבל מבחינתנו אנחנו עכשיו עם היוזמה, כל הזמן Pushing Up. הקרב מתנהל עכשיו בנקודות קטנות ורבות לאורך החזית", הוא מתאר, "לא במתקפה אחת מרוכזת".
כך או כך, מה שברור הוא כי למרות ההפסד הצורב בבחמוט, ולמרות המחיר, רוח הלוחם האוקראיני לא נשברה.
אנחנו מלווים את גדוד 112 בנקודות שונות לאורך המלחמה. לפני כארבע שנים, מתנקש ניסה לרצוח את קוז'יק, כנראה בשל תפקידו כבכיר בעיריית קייב. הפציעה הסתבכה ונדרשו רופאים וציוד מיוחד שאין באוקראינה. רומן גולדמן, שותף במערך התיירות הרפואית בין אוקראינה וישראל היה היחיד שהצליח לסייע, וצוות מאחד מבתי החולים הגדולים הגיע בדחיפות לקייב ואכן הציל אותו. "רומן הציל את חיי", היה המשפט הראשון שקוז'יק אמר כשנכנסנו לרכבים של יחידת הקומנדו והצטרפנו אליהם בסוף מארס בשלבים האחרונים של הלחימה באירפין, עיר לוויין של קייב.
הכוח נחל הצלחה באירפין, חלק מהקרב שייתכן ועיצב את המלחמה כולה, הניצחון הראשון של האוקראינים. מעודדים מההצלחה שלהם באזור קייב יצא הגדוד מזרחה. ושם הדברים נראו כבר הרבה פחות טוב. "הרוסים למדו מהשגיאות הקשות של עצמם, שינו טקטיקה והתחושה הטובה שלנו התחלפה בהלוויות", שיחזר קוז'יק. ביוני שמענו שמפקד כוח הקומנדו של הגדוד, ג'ורג', שבזכות ערנותו הציל חיים רבים מרימונים ממולכדים, כנראה גם את שלנו, נהרג לא הרחק מבחמוט לאורך החזית. בדצמבר פגשנו את קוז'יק במפקדה שלו בקייב עם הרבה פחות ביטחון, עם מראות הדם והמוות על פניו, אבל בלי שהנחישות שלו נשחקה. "אנחנו נמשיך עד שהם יעזבו את כל שטחי אוקראינה", אמר.
לפני שעזבנו את קייב ישבנו עם אחד מעוזריו של ראש ממשלת אוקראינה. "אז לאן אתם ממשיכים מכאן?" הוא שאל. "אנחנו בכיוון בחמוט", עניתי. כבר אז, בניגוד גמור להצהרות של אנשי הצבא כי יצליחו להחזיק מעמד, קשה היה להחמיץ את המבט על פניו. "בחמוט? אתם השתגעתם לגמרי? יש שם מלחמה מבית לבית. אני לא יודע כמה זמן העיר תחזיק מעמד. אל תיסעו לשם. זה טירוף מוחלט", "אתה רואה אותו?" הצבעתי על זיו, "הוא משוגע, והוא עוד המבוגר האחראי".
מיד בכניסה לבחמוט התחלנו לשמוע את היריות והפיצוצים. קוז'יק הסביר לנו שהמצב באזור לא פשוט. מתוך 1,000 ק"מ של חזית בין הכוחות האוקראיניים לרוסיים, "זה האזור היחיד שבו הם מנסים לפרוץ קדימה, ובכל הכוח. בגלל ריכוז המאמץ הם ביתרון מוחלט עלינו".
כל מי שנכנס רואה עיר רפאים, נטושה, הרוסה, עגומה מאוד אבל גם מבין מיד - הוא בתוך האש בתנועה מתמדת, לפעמים תזזיתית, לפעמים ברוורס, של כמויות אדירות של רכבים צבאיים, הרבה יותר ממה שראינו בכל הערים שבהם ביקרנו במלחמה הזו - טנקים, נגמ"שים, רכבים ממוגנים מושחרים. ברור לגמרי: מי שבתוך הרכב נמצא במוד לחימה. כל רגע, כל דקה, יש פיצוצים, לפעמים יציאות, לפעמים נפילות, לפעמים טנקים, לפעמים, כשהקרבות ממש מתקרבים - נק"ל.
לזה וגם לזה מתרגלים תוך כמה שעות. תוך זמן קצר גם מראה האזרחים המעטים שנשארו בה מסתובבים בלי אפודי מגן או קסדות כבר מרגיש פחות משונה. חלקים גדולים מהעיר כבר היו הרוסים, אחרי חמישה חודשים של לחימה עזה, שבדיעבד יש המשווים אותה בעוצמה, באינטנסיביות ובקטלניות לקרבות הגדולים בהיסטוריה - מלחמת החפירות בוורדן במלחמת העולם הראשונה, אל־עלמיין ואיוו־ג'ימה בשנייה, או פלוג'ה במלחמת המפרץ השנייה. ב־1 במאי אמר מנהיג קבוצת וגנר, פריגוז'ין, שאנשיו התקדמו בימים האחרונים כ־120 מטר ואיבדו תוך כדי זאת 86 לוחמים.
6 צפייה בגלריה
בית חולים צבאי סמוך לבחמוט שאליו היו מגיעים מעל 300 פצועים ביום, לטיפולים מצילי חיים
(צילום: זיו קורן)
נדמה כי מה שמבדיל את בחמוט מכל השאר באופן חד הוא שזה המקום האחרון שכל מומחה אסטרטגיה ואיש צבא בעל ניסיון היה מהמר כי דווקא בו, ועליו, תיערך המערכה החשובה ביותר בינתיים במלחמה. "כשהרוסים פתחו בהתקפה באוגוסט היה נדמה לנו שהם פשוט איתרו את מה שהם חשבו שהוא הנקודה החלשה ביותר לאורך החזית", אומר גורם בכיר בממשל האמריקני, העוסק מתוקף תפקידו באוקראינה, כל יום, כל היום, ובקיא בחומר המודיעיני העדכני ביותר. "בחמוט שולטת קצת על כמה צירים, ויש באזור שלה מכרות מלח ומחצבים, אבל לאורך חזית של מאות קילומטרים הם פשוט חיפשו מקום שבו יוכלו לפרוץ קדימה. זאת גם הסיבה שהם הטילו למערכה את הכוחות הכי טובים שלהם, ופוטין הורה לפריגוז'ין לכבוש את העיר, ואחר כך פתח את דלתות בתי הסוהר במדינה לגייס משם אסירים לטובתו".
ככל שהלחימה נמשכה, והעיר התרוקנה מרוב תושביה, והלכה ונהרסה, ומחיר הדמים המשיך להאמיר, צפה ביתר שאת השאלה - למה בעצם? מדוע האוקראינים משקיעים כל כך הרבה במקום שעצם כיבושו בידי הרוסים, או המשך החזקתו בידי אוקראינה הם אולי בעלי חשיבות סמלית, אבל לתוצאות האמיתיות של המערכה הרחבה יותר - ספק אם יש הרבה.
"הרוסים למדו מהשגיאות הקשות של עצמם, שינו טקטיקה והתחושה הטובה שלנו התחלפה בהלוויות", משחזר המג"ד פטרו. "עכשיו הם שולטים בכל בחמוט, חוץ מכמה בניינים במזרח העיר"
ב־20 בדצמבר, יום אחרי שעזבנו את בחמוט, הגיע לעיר בהפתעה אורח חשוב - הנשיא זלנסקי שבא לעודד את הלוחמים. מדבריו אז היה ברור כי האוקראינים מתכוונים להמשיך ולהילחם. "אוקראינה היא מדינה עצמאית וריבונית ואנחנו לא מחליטים עבורה אילו קרבות להילחם. הדם האוקראיני נשפך שם, לא הדם שלנו", אמר הגורם האמריקני הבכיר בפברואר, למשמע רשמים שלנו כי בחמוט לא תחזיק מעמד עוד זמן רב. כשהקשינו ואמרנו כי בכל זאת ארצות־הברית מספקת נשק, אימונים ומודיעין לאוקראינה ולכן קשה לנו להאמין שדווקא בנושא המרכזי הזה האמריקנים, אולי מנומסים אבל בטח לא בלתי דעתנים, מילאו פיהם מים, הגורם הבהיר: "אמרנו להם שיש אפשרות נוספת - לסגת מבחמוט ולהקים קו הגנה במקום נוח יותר. לא לשחק לידי הרוסים. בכל מקרה, אמרנו להם שהם חייבים להוציא משם את האזרחים. זה נטל, לא נכס. איך ייתכן שעוד יש שם ילדים, למען השם?!"
וזו בהחלט שאלה טובה. להסתובב ברחבי בחמוט מזמן מפגש נמשך עם אנשים שאתה ממש יודע שחלק גדול מהם, תוך זמן לא רב, לא יהיו בין החיים. הדבר מובן מאליו כשזה נוגע לחיילים, ובכל פעם שאנחנו מחייגים את המספר של קוז'יק, אנחנו חוששים שמישהו יגיד לנו, כמו באשר לרבים אחרים, שהוא נהרג בקרב זה או אחר.
6 צפייה בגלריה
מטפלים באזרחים שלא ראו רופא חודשים רבים. מרפאת מתנדבים של ''פרידה'' שהוקמה במקלט בעיר
(צילום: זיו קורן)
אבל הדבקות של האזרחים היא משהו אחר לגמרי. כעשרת אלפים מתוך כ־80 אלף התושבים שהיו בבחמוט לפני המלחמה נותרו בה. בסוף מסדרון ארוך מתחת לאדמה, שבקצהו עוד מערכת חדרים נסתרת, במחנק וסירחון, גילינו כמה משפחות שמצאו מקלט מהתופת שבחוץ. וגם את ויקה, שהיא בת תשע, מלאת ביטחון עצמי, ומראה לנו בגאווה איך דיגמנה לשער של שבועון אופנה מקומי אך זמן קצר לפני פרוץ המלחמה. לא הבנו מדוע קרובי המשפחה שלה מתעקשים שתישאר שם.
הגענו לבחמוט עם המתנדבים של "פרידה - חילוץ והצלה", ארגון ישראלי־אוקראיני שמביא ציוד ומתנדבים ללב אזורי הלחימה. שני המייסדים שהובילו את הצוות, אותו גולדמן שהציל את חייו של קוז'יק ומארק נביאז'סקי, שיכנעו רק חלק מהנהגים של הקבוצה להיכנס לתוך העיר. "חלק מהאנשים שבהם אנחנו מטפלים היו עשרה חודשים תחת כיבוש רוסי, והפגזות, ומחסור, ומתח בלתי פוסק", אמר לנו אז נביאז'סקי, תוך כדי הפצצה וליד מוקד הסיוע התת־הקרקעי שהקימו, "ואוכלוסיות כאלה זקוקות לרופאים גם בזמן שלום, שלא לדבר על המלחמה. חלקם עברו כמעט שנה בלי שראו רופא".
"פרידה" הגישה להם עזרה עד שהגישה נאסרה גם על אנשיה. השבוע אמר נביאז'סקי כי "נכון לאמצע ינואר, בביקור האחרון של 'פרידה' בבחמוט, כבר היה ברור שהיא תיפול לידי הרוסים. ניסינו לגלות הבנה גם לאנשים שנותרו מאחור ולטפל בהם בלי גישה שיפוטית. כי לאן הם יעברו? כל מה שיש להם בחיים זה בבחמוט. מהשיחות עם המעטים שנשארו בעיר, רובם זקנים ודלי אמצעים, ניכר שהם אנשים גאים שלא רוצים להפוך לפליטים ולבקש עזרה, ומעדיפים להישאר בבית שהם מכירים".
6 צפייה בגלריה
רבים מהמצולמים בכתבה אולי כבר אינם בחיים. קצין אוקראיני בתור "סבא כפור" יחד עם תושבת בחמוט
(צילום: זיו קורן)
"אני לא נחרדתי מההרס והחורבן והמוות כמו שמשהו צעק בתוכי כשראיתי את הילדים", אומר מקסים ויינר, חובש, יליד זפוריז'יה, מתנדב בעמותה בשם Global Outreach Doctors, הפועלת בעיר בשיתוף פעולה עם "פרידה". "חלק קטן מהאזרחים שנותר מאחור הוא נאמן לרוסיה וקיווה שהכיבוש יגיע, אבל הרוב פשוט שגו באשליה שהיא אנושית כל כך- שיהיה טוב, שלהם זה לא יקרה, שתכף הכול ייגמר. אבל למה היה צריך לגרור לתוך זה את הילדים?"
זמן קצר אחרי שנכנסו פנימה הוזעק הצוות של ויינר וצוות נוסף להושיט עזרה לקבוצת אזרחים שנפגעו לא הרחק מתחנת האוטובוסים המרכזית בעיר. "רצינו להגיע לטפל בהם כמה שיותר מהר, הנהג שלנו, אוסטרלי, החנה את הרכב באמצע הרחוב, ואנחנו קפצנו ממנו", הוא שיחזר בשיחת זום מקייב השבוע, בעוד אותות הכאב ניכרים בפניו, "ואז הרכב חטף פגיעה ישירה של מה שאנחנו יודעים היום שהיה טיל נ"ט רוסי". הפיצוץ, שגם צולם במקרה בידי מתנדב מארגון אחר שנזעק אף הוא למקום, השמיד את הרכב, והרג את פיטה ריד, חברו של ויינר. הוא עצמו נפצע קשה, ואנשי "פרידה" חילצו אותו יותר מאוחר לקייב, שם הצליחו להציל את רגלו.
6 צפייה בגלריה
קרב שמזכיר בעוצמתו את ורדן או את פלוג'ה. חייל אוקראיני ברחובות בחמוט
(צילום: זיו קורן)
רומן גולדמן, המייסד השני של "פרידה" מוסיף כי "המצב נהיה ממש אבסורדי במקרה של הילדים שנשארו לחיות במקלטים, בתנאים מזעזעים. הם ציטטו את אותן האמירות של המבוגרים ה(לא) אחראים עליהם: בחמוט היא העיר הכי יפה בעולם והיא שלנו ונשאר כאן. לאחר שהנשיא זלנסקי נתן פקודה לפנות ילדים מהאזור בכוח, נעלמו עקבותיהם. את חלקם איתרנו אחרי מאמצים רבים בלוהנסק ובאזורים אחרים שנכבשו על ידי רוסיה".
השבוע, עם סיום הקרב על בחמוט, ניסינו לאתר את ויקה, הילדה החייכנית מבור הצלמוות שמתחת לאדמה בבחמוט.
ללא הצלחה.
פורסם לראשונה: 14:17, 27.05.23
