יעקב סלע, שהיה ידוע במומחיותו הרבה בלכידת זוחלים, היה מוקף בחייו במאות סוגי נחשים. כמה מהם גידל בביתו, האכיל אותם ודאג להם. חלקם היו נחשים ארסיים ביותר, המסוגלים להמית אדם בהכשתם. הוא לא פחד מאותם נחשים, ובצדק. לא הם פגעו בו. סלע מצא את מותו לאחר שהאמין לכחש של מי שסבר שהיו חבריו, או לכל הפחות תלמידיו הנאמנים. הם ירו בו בגבו. "הרשע אורב לאדם בסתר ומופיע לפתע בלי התרעה מוקדמת, כמו נחש המסתתר בעשב או מתחת לסלע", כתבו השופטים על הרוצח של סלע, הראל הרשטיק.
25 שנה אחרי הרצח, וחודשים ספורים אחרי שהשתחרר מהכלא, כאסיר ברישיון ובתנאים מגבילים, אותו הרשטיק נמצא כעת בדרכו לבורסה, שם צפויה החברה לפיתוחים רפואיים שייסד, סנט-טק, להתמזג עם שלד בורסאי (חברה הרשומה למסחר בבורסה אך המסחר במניותיה נמוך) הנסחר בתל אביב בשם נקסט ג'ן – כך חשף עמיר קורץ בעיתון "כלכליסט". וזה עוד לא הכול: יו"ר החברה שלתוכה יתמזג הסטארט-אפ של הרשטיק העיד לטובתו בוועדת השחרורים. מדובר בלא אחר מראש המל"ל לשעבר, האלוף במיל' יעקב עמידרור. אותו עמידרור אמר לנו השבוע: "אני לא בקיא בפרטי הרצח של מר סלע". הרשטיק עצמו מנסה להרגיע את המשקיעים והבהיר: "מעולם לא הסתרתי מי אני, זה היה גלוי, ומי שהיה במעבדות או בכנס פגש אותי ושאל כל שאלה".
בקרוב יעלה שמו של הרשטיק להצבעת בעלי המניות של השלד הבורסאי, שאמורים לאשר את מינוי הרוצח המשוחרר, אשר במהלך מאסרו עסק בפיתוחים רפואיים, לסמנכ"ל הטכנולוגיות הראשי. עורכת הדין שליוותה את הרשטיק בעתירות נגד שירות בתי הסוהר צפויה להתמנות לדירקטורית. הרשטיק כבר מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, על פי הדו"ח הכספי האחרון של חברת סנט-טק, שמפתחת מכשיר לזיהוי קורונה באמצעות נשיפה.
מקורביו של סלע לא הופתעו מהתקדמותו המטאורית של הרשטיק בעולם ההיי-טק. הם מספרים על אדם חכם בצורה יוצאת דופן, קר רוח, אשר התקרב לסלע, גנב ממנו כספים ולבסוף תכנן מראש וביצע במו ידיו את הרצח האכזרי, אחרי שגנב מסלע עשרות אלפי שקלים. לאחר מכן שיקר, ניסה לטשטש את עקבותיו והיתל במשך שבועות ארוכים במשטרה, בתקשורת ובהוריו הדואבים של סלע, ניצולי שואה שסלע היה בנם היחיד והמאומץ. בבית המשפט הודה הרשטיק כי הוא "יכול לשקר מבלי להניד עפעף". אימו העידה כי בנה "הפך את שקריו למקצוע. הוא פשוט שקרן פתולוגי, פנטזיונר", לדבריה.
את הכתבה הזאת כדאי לשותפיו העסקיים של הרשטיק, בהם איש העסקים ג'קי בן זקן והעיתונאי לשעבר עמנואל רוזן, לקרוא. חזרנו אל סיפור הרצח הנורא, ואל האנשים שהוא השפיע עליהם, ומשפיע עד היום. "אם זה היה תלוי בי – הוא לא היה יוצא מהכלא לעולם", אומר בנו של סלע, תומר לוי, ל-ynet. "הוא ידע היטב שהוא רוצח בן יחיד לניצולי שואה", מוסיפה חברה של ההורים. "נראה שהחיים טובים לרוצח – אבל לא ליעקב שלנו", אומרת בכאב בת דודתו, ד"ר ארי דייל.
ב-9 במאי 1996 הבחינו תלמידי כיתה ט' מבית הספר הריאלי בחיפה, שעסקו בגיזום עצים כמתנדבים בקק"ל ביער שבדרום רמת הגולן, ביד מבצבצת מהאדמה. מהר מאד זוהתה הגופה כיעקב סלע, שנעדר במשך שלושה שבועות. נתיחה פתולוגית העלתה כי הוא נורה ארבע פעמים – שלוש פעמים בגב ועוד ירייה קטלנית בראשו. היה זה סוף עגום לחיים יוצאי דופן. סלע נולד ב-1960. כשהיה בן כמה חודשים בלבד הוא אומץ על ידי אסתר ומשה, זוג ניצולי שואה, היא מסלובקיה והוא מסלוניקי, שהיו חשוכי ילדים.
ד"ר דייל, בת דודתו של סלע, זוכרת אותו היטב. "היינו מאוד קרובים", היא נזכרת. "בשנות ה-80 עליתי לישראל מקנדה וגרתי אצל ההורים שלו. הוא היה גאון ומשוגע. אהב את החיים. הוא התעניין מאוד באסטרונומיה. הידע שלו בתחום היה מדהים, כאילו היה מדען. הוא אומנם לא למד באוניברסיטה, אבל אימו סיפרה לי שהוא היה כותב לחברים שלו שלמדו בטכניון את עבודות התזה".
כתב ynet ו"ידיעות אחרונות" אחיה ראב"ד: "סלע היה סוחב איתו נחשים לכל מקום. הוא הגיע עם כמה מהם אלינו למערכת. הוא שם אותם בתוך מכונת הצילום וסגר את המכסה. אמר שהחום נעים להם"
לדברי דייל, סלע היה בבת עינו של הוריו: "הם היו עם מספר על היד. יעקב היה גר לא רחוק מהם, בחיפה, והיה מבקר אותם כמה פעמים ביום. הם היו אנשים נפלאים, נדיבים, שלא הגיע להם מה שקרה להם. הם מעולם לא הצליחו להשתקם. לא אכלו, לא דאגו לבית. אחרי הרצח נהייתה קטסטרופה".
מה שבלט אצל סלע יותר מכל היה הקסם שהוא הילך על בעלי חיים. דייל נזכרת כיצד "טיילנו הרבה יחד. פעם הוא לקח אותי לגן החיות בחיפה, אבל זה לא היה בשעות הפתיחה הרגילות. נכנסנו כשהגן היה סגור. זה היה לחלוטין לא חוקי. אני זוכרת שהוא ניגש לכלוב של חתולי הבר והכניס את היד שלו פנימה, בלי שום פחד. זה היה מדהים. היו שם פנתרים, פומות ומי יודע מה עוד. הם ניגשו אליו והתחככו בידו כאילו היו חתולי הבית המפונקים ביותר".
אבל אהבתו הגדולה ביותר הייתה לנחשים. מישל מאיר, שהייתה בת זוגו של סלע בתשע השנים שקדמו לרצח, מספרת: "כשהוא היה בן 15 בערך, בטיול שנתי בכרמל, הכיש אותו נחש צפע - ואז הוא פשוט התאהב. הצפע היה הנחש האהוב עליו. הכינוי שלו היה ויפרה, שזה צפע בלטינית. אני קראתי לו בקיצור וי".
לדבריה, "לנחשים יש שפה של תנועות, מין טיקים כאלה, תזוזות מאוד קטנות. זה בא לידי ביטוי בעיקר בזיווג. הזכר והנקבה מסמנים אחד לשני. הוא הבין את השפה הזאת. דיבר אותה. היו לו תנועות שהזכירו נחש. הכרנו במקרה, ברחוב. הייתי בת 29 וראיתי אותו עם נחש סביב הצוואר. הייתי מוקסמת. יעקב היה אדם מאוד מיוחד, יוצא דופן. גאון. הוא פרץ מסגרות. הוא אף פעם לא עשה שום דבר שיסכן אנשים, אבל הוא בעצמו הסתכן לא מעט. אבל הוא לא פחד. הוא תמיד היה אומר שלא נחש יהרוג אותו בסוף".
סלע הסתכן לא רק עם הנחשים הארסיים, אלא גם עם הרשויות. בחווה בקיבוץ מורן הוא החזיק מאות רבות של נחשים, חלקם כאלה שהבריח מחו"ל, חלקם תוצאה של הכלאות אסורות שביצע בין זנים שונים. על הרקע הזה התפתחה יריבות עם חלק מעובדי רשות הטבע והגנים, שעסקו בפיקוח ובריכוז אכיפת החוק על היבוא והלכידה של נחשים וזוחלים. "בתחילת שנות ה-90 הוא ייבא נחשים נדירים בצורה לא חוקית", מציין אחיה ראב"ד, כתב ynet ומי שהיה אז כתב המקומון "ידיעות הגליל". "על הרקע הזה היו לו הרבה עימותים עם רשות הטבע והגנים. הוא בא אליי כדי להתלונן אחרי שהרשות החרימה לו נחשים. הוא היה סוחב איתו נחשים לכל מקום. הוא הגיע עם כמה מהם אלינו למערכת. הוא שם אותם בתוך מכונת הצילום וסגר את המכסה. אמר שהחום נעים להם". אותה רשות תנהל אחרי מותו מצוד של שנים אחר מאות הנחשים המסוכנים שהיו ברשותו.
מישל מאיר מוסיפה כי סלע "היה בסכסוך מתמיד עם רשות שמורות הטבע, גם משפטי. הוא עשה מה שבא לו. זה היה כמו מורה שאומר לתלמיד 'אל תלך לפה', והוא בכל זאת הולך. הוא לא התייחס למה מותר ומה אסור. אבל אפילו שם העריכו אותו מאוד".
האישיות המרתקת הביאה לסלע יחסים מורכבים עם נשים. בעת שנרצח הוא ניהל קשר רומנטי עם לפחות שש מהן במקביל, וכולן ידעו על כולן. סביבו התקבצה גם קבוצת צעירים שהיו חובבי נחשים ונשבו בקסמיו של הלוכד המסתורי, בהם נערים וצעירים שאותם נהג לקחת עימו למסעות ללכידת הזוחלים. אחד מהם היה צעיר בשם הראל הרשטיק שהתגורר עם אימו, רינה הרשטיק, בקיבוץ דגניה ב'.
עם השנים התפתח קשר רומנטי בין סלע לבין אימו של הרשטיק, קשר שידע עליות ומורדות דרמטיים, לאו דווקא על רקע פער הגילים ביניהם – 14 שנים. אך למרות כל הדרמה, ואף שבסביבתו של סלע ניסו להזהיר אותו מהקשר עם הבן ועם אימו, איש לא שיער בנפשו שהיחסים האלה יסלימו עד כדי רצח אכזרי.
הראל הרשטיק היה רק בן 12 כשהכיר את יעקב סלע, ב-1988. הוא פגש את סלע לראשונה במכללת אורנים שליד טבעון, שם ביקר לצורך טיפול זואותרפי, טיפול באמצעות בעלי חיים, בניסיון לטפח רגשות עקב קשיים שהיו לו ביצירת קשרים חברתיים עם ילדי הקיבוץ. סלע, שהיה מומחה בעל שם לגידול, הפריה ולכידה של זוחלים, לקח עימו מדי פעם את הנער הצעיר ללכוד נחשים.
היחסים בין השניים ידעו שינויים מהותיים, בין ידידות של נער צעיר למבוגר לבין תיעוב ושנאה הדדיים, שהחריפו במיוחד לאחר שהתגלה לסלע שהרשטיק גנב ממנו כספים בסך כולל של כ-49 אלף שקלים. הרשטיק גנב המחאות מפנקסי הצ'קים שאותם השאיר סלע ברכבו, או בעת שסלע לן בבית אימו של הרשטיק בדגניה ב'.
באמצע ינואר אותה השנה ערכו סלע והרשטיק הסכם ביניהם, שלפיו הרשטיק ישיב את הכספים בתוספת ריבית של 100%, ובתמורה יימנע סלע מלהתלונן במשטרה - אך גם ההסכם הזה לא הרתיע את הרשטיק, שבמשך שלושת החודשים הבאים רכש שני מחשבים ניידים בכרטיס האשראי של סלע. בכל מקרה, הרשטיק ממש לא התכוון להשיב לסלע את כספו. במקום זאת, כבר כשגילה סלע את דבר הגניבה, גמלה בליבו של הרשטיק ההחלטה לרצוח את חברו.
ב-15 באפריל 1996, היום שבו על פי ההסכם היה על הרשטיק להחזיר את החוב, הוא נטל את האקדח של אימו. למחרת, יום השואה, קבע להיפגש עם סלע בקניון סביר סנטר בכפר סבא כדי שייסעו לחיפה, כביכול על מנת להיפגש עם עורך דין שיאשר את ההסכם לחיסול החוב. לנסיעה הצטרף דן קניג, חברו של הרשטיק מהקיבוץ. בדרך עוד הספיקו השלושה לאכול ארוחת צהריים בבית אימו של סלע, אסתר. האם ניסתה להניא את בנה מלצאת לנסיעה, אבל הוא לא שמע לה.
לקראת ערב עצרו השלושה בכפר ויתקין אצל אחת מחברותיו של סלע, שביקש להביא לה שק של חולדות קפואות המשמשות מזון לנחשים שברשותה. הרשטיק וקניג המתינו ברכבו של סלע, שם פירט הרשטיק באוזני חברו את תוכנית הרצח והעביר לו את ז'קט הבלייזר שלו, על מנת שישתמש בו כמשתיק קול. "בהגיעם סמוך למחלף זיכרון, עשה הנאשם (הרשטיק - מ"ש) את עצמו כאילו בכוונתו להקיא", נכתב בכתב האישום שיוגש מאוחר יותר נגד השניים.
"סלע עצר את הרכב כדי לאפשר לנאשם לצאת ממנו, אז ירה קניג בגבו של סלע שלוש יריות בגבו, כשהוא משתמש בבלייזר כבמשתיק קול. אחר כך מסר לנאשם את האקדח והוא ירה מטווח קצר בראשו של סלע, תוך שימוש בבלייזר כמשתיק קול, בכוונה לגרום למותו". הפתולוג שניתח את גופתו של סלע יעיד מאוחר יותר במשפט הרצח כי "כל פצעי כניסת הקליע... נגרמו כשהקורבן היה עוד בחיים". "כשהקורבן בחיים, כל הארבעה?" שאל בזעזוע השופט, מיכה לינדנשטראוס. "כל הארבעה", השיב הפתולוג.
24 שעות נסעו שני הרוצחים עם גופה בתא המטען, כשהם מחפשים מקום לקבור אותה. בין היתר הם ניסו לקבור את סלע בקבר טרי בבית הקברות של קיבוצם. ואולם, לאחר שהתברר להם כי הקבר אינו עמוק דיו הם חיפשו מקום אחר. הם הגיעו למטעי התמרים שליד הירדן, אך האדמה הייתה קשה מדי והם לא הצליחו לכרות קבר. משם נסעו לבית שאן, אך היו שם כלי רכב צבאיים רבים והם לא הצליחו להיכנס לשבילי העפר, ואז נסעו לרמת הגולן. בדרך צדדית הגיעו לחורשה, שם כרו קבר והטמינו בתוכו את הגופה.
לאחר מכן הם החנו את רכבו של סלע בחניון בצומת צמח, נטלו ממנו את תיקו השחור הגדול והזמינו מונית שתיקח אותם בחזרה לביתם, בדגניה ב'. באותו יום דיווחה מישל מאיר המודאגת למשטרה על היעדרו של סלע. "הייתי בקשר עם יעקב כל כמה שעות, והוא אמר לי שהוא הולך לפגוש אותו (את הרשטיק - מ"ש)", היא מספרת. "אמרתי לו שלא ילך. הייתה לי הרגשה לא טובה שהוא משטה בו, אבל לא חשבתי שיקרה דבר כזה. יעקב היה אדם מאוד חשדן, לכן העיוורון הזה כלפי הרוצח הפתיע אותי. הוא היה בטוח שהוא הולך לקבל כסף. גם אמא של יעקב הזהירה אותו מפניו. כל מי שהכיר אותו הזהיר אותו".
הימים נקפו, וסלע לא נמצא. הרשטיק, שהחזיק ברשותו את מכשיר הטלפון הנייד של האיש שלא מזמן רצח, שלח בשמו הודעות לקרוביו. יומיים אחרי הרצח התקשרה רינה הרשטיק לאסתר פסח וסיפרה לה סיפור מדהים: "יעקב באמריקה... הוא דרס אישה בירושלים, היא שוכבת בבית החולים. הוא היה צריך לברוח. נתנו לו 90 אלף שקלים, המרנו אותם לדולרים והוא נסע". אימו של הרוצח ניסתה לשכנע את אימו של הנרצח לבטל את התלונה על ההיעדרות במשטרה. "אם לא, לא תראו אותו יותר בחיים", אמרה רינה הרשטיק וטרקה את הטלפון.
בריאיון לכתבי "ידיעות אחרונות", ליאור אל-חי ובוקי נאה, אמר הרשטיק כי "לא היה רצח ואני לא הרוצח". הוא המשיך לשקר וטען: "יעקב סלע בחו"ל. אני מאמין שתוך כמה ימים הוא יחזור או יופיע באיזושהי נציגות ישראלית בחו"ל, בריא ושלם". בהמשך הכתבה טען כי "כל החשדות של המשטרה נגדי נולדו בגלל שליעקב יש הרבה נשים, וכולן מסוכסכות עם כולן ורבות עם כולן. כמה מהן וההורים של יעקב דאגו להכניס למשטרה לראש שאני כביכול העלמתי אותו. זה שטויות והבלים. אני איש עסקים מכובד".
אך מישל מאיר לא השתכנעה: "חשבתי שהוא עשה לו משהו, אבל לא רצח. ככל שהזמן עבר, בפנים, בתת-מודע, הבנתי. אבל המוח לא רוצה לקבל כזה דבר. חשבתי שהם פגעו בו, שסגרו אותו באיזה מקום והוא לא יכול לצאת. אבל לא רצח. המוח פשוט חסם את זה. אולי זה היה נאיבי מצידי".
ביום חמישי, 9 במאי, התקווה נגדעה. באותו יום התראיינה רינה הרשטיק בערוץ 2 לעיתונאי המנוח רוני דניאל. "הוא התקשר אלי מניו יורק והוא הזמין אותי והוא הזמין את בני להצטרף אלי", שיקרה במצח נחושה. במהלך הריאיון התקבלה הידיעה על מציאת גופה ביער, שככל הנראה שייכת לסלע. דניאל שאל את הרשטיק אם זה מפתיע אותה. "כן. מפתיע אותי מאוד בגלל שהוא אכן התקשר אלינו ואכן יצר איתנו קשר מחו"ל... אני לא מאמינה שזה הוא, אני יודעת שהוא נמצא בחו"ל. הוא התקשר אלינו מחו"ל ואני לא מאמינה שזה הוא, ממש לא, אני יודעת שהוא בחו"ל ועושה חיים".
בין הצופים בריאיון היו הוריו של סלע, שישבו בסלון ביתם בשכונת הדר בחיפה. כאשר הקרינו בערוץ 2 את תמונת הבור ובתוכו גופת בנם, זינקה האם מהכורסה שעליה ישבה. היא התקרבה לטלוויזיה כשהיא ממררת בבכי: "זה יעקב, הבן שלי! אני יודעת שזה הוא. אלה הנעליים שקניתי לו בדיוטי פרי. רק לבן שלי היו חולצות עם הדפס נחש עליהן ושרשרת עם סמל נחש". למחרת כבר זיהו ההורים את גופת בנם במכון לרפואה משפטית באבו כביר.
אלי ליטמן, שהיה באותם ימים ראש מפלג תשאול במשטרת מרחב העמקים, התבקש על ידי עמיתיו במרחב חיפה, שניהלו את חקירת הרצח, לעצור את הראל הרשטיק. "אני זוכרת שנסענו לדגניה", הוא אומר ל-ynet. "מהרגע הראשון שפגשתי אותו התרשמתי שמדובר באדם מוזר. הוא לא התנהל כמו עבריין רגיל שביצע רצח. היה קר רוח, ניהל איתי שיחת חולין. התנהג כאילו הוא לא קשור לעניין. הוא אדם אינטליגנטי שמדבר יפה. מהאנשים שהחוכמה שלהם מובילה אותם. הוא לא התנגד, אבל גם לא הביע פליאה".
בחקירתו עוד ניסה הרשטיק להמשיך בקו ההכחשה שנקט מאז הרצח, ושוחרר. אבל לאחר שבשבת בבוקר התייצב במשטרה יחד עם הוריו נער בן 17 שהיה חברם של הרשטיק וקניג, וסיפר כיצד בליל הרצח סייע לשניים להיפטר מהרכב של סלע, נעצר קניג, הודה ואף שחזר את מעשיו. בעשר בלילה נעצרו האם והבן למשפחת הרשטיק בעת שישבו במסעדה סמוך לקיבוצם, דגניה ב'.
"שום הישג מדעי לא ימחוק את ההרס"
דן קניג הורשע ברצח בכוונה תחילה ובעבירות נוספות, אך זכה לענישה מופחתת של 15 שנות מאסר לאחר שנקבע כי הוא בעל הפרעה נפשית חמורה, שהגבילה את יכולתו להימנע מעשיית העבירה. הפסיכיאטר ד"ר וייל כתב בחוות דעתו כי "בין דן לבין הראל היה קשר ארוך והדוק שהיה הקשר המשמעותי היחיד של דן עם אדם אחר... דן הבין קודם למעשה את מהות המעשה והפסול בו, אך עקב הפרעה באישיותו שגרמה לדן פחד קשה מדחייה ומאיום של איבוד הקשר היחיד שלו, לא היה דן מסוגל להתנהג לפי בוחן המציאות שלו...".
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את רינה הרשטיק בשיבוש הליכי משפט, בסחיטה באיומים ובעבירות נוספות, בשל הסיוע שהעניקה לבנה לאחר מעשה. היא נידונה לעשרה חודשי מאסר. את הראל הרשטיק הרשיעו השופטים, בראשות לינדנשטראוס, ברצח, וגזרו עליו מאסר עולם - אך לא אחד כמו הראל הרשטיק יימק בכלא בחוסר מעש.
ב-1999 הוא פגש בתא המעצר בפעיל הימין הקיצוני אביגדור אסקין, התיידד עימו ושכנע אותו להשליך ראש של חזיר בהר הבית בעת תפילה המונית, במטרה להבעיר את המזרח התיכון. המעשה סוכל על ידי השב"כ, ולאחר מכן שימש הרשטיק עד במשפט נגד אסקין. כמה חודשים אחר כך הוא התראיין לשוש מולא במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", שם הכחיש שרצח את סלע וסיפר כי עבר התעללות מצד חבריו כשהיה ילד, וכן כיצד זייף אלפי כרטיסי אשראי, פרץ למחשבים סודיים של צה"ל ושחרר קוברות בהיריון ברחבי המדינה.
בספטמבר 2005 הוא התחתן בין כותלי כלא איילון ברמלה. את בחירת ליבו הכיר בצ'ט מקוון. נכון, לאסירים אסור לגלוש באינטרנט, אך אנשי שירות בתי הסוהר גילו בתאו אביזרי מחשב ומודמים אלחוטיים. ועדה קבעה כי "מדובר בניצול יכולותיו האינטלקטואליות וכישרונותיו כדי לעבור על החוק", ונשללו ממנו חופשות. ב-2017 הוא חזר לסבב החופשות, עד שב-2019 הפר את התנאים ושוב נשללה ממנו הזכות לחופשות.
מצבו הרפואי של הרשטיק בתקופת מאסרו לא היה מזהיר. הוא יצא מאות פעמים לטיפולים מחוץ לכותלי הכלא, וב-2010 דווח בתקשורת כי הוא ביקש להשתחרר, בטענה "ימיי ספורים". הרשטיק סורב, ובהמשך חל שיפור במצבו הרפואי. בינתיים נקצב מאסר העולם שלו ל-30 שנה, המשך המינימלי בחוק, אבל בסופו של דבר הוא השתחרר חמש שנים קודם לכן, באפריל האחרון. זאת, לאחר שוועדת השחרורים החליטה לנכות חמש שנים מתקופת מאסרו.
חברי הוועדה התרשמו מאוד מעדותו של האלוף במיל' יעקב עמידרור, אשר הצטרף לאחרונה לצוות חברת סנט-טק מדיקל העוסקת בפיתוח אמצעים טכנולוגיים בשירות הרפואה, שאותה מוביל הרשטיק מתוך כותלי בית הכלא. לדברי עמידרור, החברה עומדת בפני פריצת דרך מדעית אשר תביא לאיתור מחלות, ובהן מחלת הקורונה, באמצעות בדיקת נשיפה. החברה שהקים האסיר מחכה לשחרורו בכיליון עיניים, כמו גם בת זוגו הנוכחית - אחת המדעניות בחברה. בלשונו של מר עמידרור, "מחכה לו חבֵרה, חבְרה וחבורה שתעטוף אותו".
כשהתכנסה הוועדה, הוריו של יעקב סלע כבר לא היו בחיים. אחים לא היו לו. לבת דודתו האוהבת, ד"ר דייל, איש לא פנה כדי לשמוע את עמדתה ביחס לשחרור. בישראל מותרת נוכחות נפגעי העבירה בדיוני ועדות שחרורים, אבל אין מדובר בחובה. על שחרורו של הרשטיק למדה דייל מהתקשורת. "היו צריכים לפנות אלי", היא אומרת, "אבל הם אפילו לא ניסו. הם לא רצו לשמוע אותנו. זה נראה כאילו סידרו חיים טובים להרשטיק, אבל לא ליעקב שלנו, שלא זכה לחיות את המשך חייו".
8 צפייה בגלריה
פעיל הימין הקיצוני אביגדור אסקין (בחולצה הצהובה). הרשטיק קיווה שישליך ראש של חזיר להר הבית
(צילום: שאול גולן)
השבוע שוחחנו גם עם בנו של סלע. גם הוא לא זכה להשמיע את קולו בפני ועדת השחרורים, קול של החמצה אדירה. לדברי הבן, תומר, "אם אבא שלי לא היה נרצח, לא הייתי נשלח לאימוץ". תומר, שאומץ כשהיה בן שנתיים יחד עם אחות מאבא אחר, פתח את תיק האימוץ בגיל 18 וגילה לתדהמתו שאביו הוא לוכד הנחשים המפורסם. הדמיון החיצוני בין השניים לא מותיר מקום לספק. בתוכנית הטלוויזיה "אבודים" גילה תומר שיש לו אחות נוספת מצד אביו, שחיה בארצות הברית.
"כשהוא נרצח הייתי בן שנה. עד הרצח הוא היה עמוד התווך שלנו. כשהוא היה שם הייתה יציבות. אחרי שנרצח, הכול התפרק. לא הרבה זמן אחרי הרצח נשלחנו לאימוץ. אחת הסיבות העיקריות הייתה שאבא מת, ואמא לא יכלה לגדל אותנו לבד. אם זה היה תלוי בי, הייתי מעדיף שהוא (הרשטיק - מ"ש) יישאר בכלא. אבל אני לא יכול לעשות יותר מדי".
לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, אשר ליוותה את אימו של סלע, אסתר, מלאחר הרצח ועד מותה ב-2007, זועמת: "הרוצח ידע שהוא לוקח ילד יחיד מהוריו המאמצים, ניצולי שואה. אסתר הייתה מעורבת בכל מה שהבן שלה עשה. הוא היה האור היחיד בחייה. אנחנו מזדעזעים מכל מקרה רצח, אבל זה הסוג הנורא ביותר. הרשטיק הוא אחד הרוצחים שסימנו את עידן הרוצחים ה'נורמטיביים', האינטליגנטיים, שלא הביעו אפילו שמץ של חרטה במהלך המשפט. הוא שיטה במשטרה בחקירותיו, לעג לתובעת, לשופטים ולאימו האומללה של יעקב.
"אם הרשטיק כבר קיבל פרס כפול ומכופל בריצוי עונש כה קצר על ביצוע רצח כה מתועב, האם הוא אמור לקבל שלל פרסים אחרים, כיבודים מקצועיים וכספיים, בהיותו עדיין אסיר ברישיון? הוא אסיר! שום הישגים מדעיים לא יכולים למחוק את ההרס שהוא גרם ליעקב סלע ומשפחתו. האם ניתן לסלוח על פשעים מתועבים למדענים, ככל שיהיו דגולים ומצליחים?"
יעקב עמידרור אמר בתגובה כי "אני לא מכיר את הרצח של יעקב סלע. אני לא בקיא בפרטי הרצח. אני יושב ראש של חברה שיכול להיות, אם הכול ילך במישרין, שתתאחד עם החברה של הרוצח, ששוחרר מכלאו".
מדובר באדם שלא רק רצח אלא גם שיקר, גנב, רימה והיתל בכולם. אדם שאישר בעדותו כי הוא יכול לשקר מבלי להניד עפעף. שאימו העידה כי בנה "הפך את שקריו למקצוע. הוא פשוט שקרן פתולוגי, פנטזיונר". אתה לא חושש להיכנס לעסקים עם אדם כזה?
"זכותי לעשות מה שאני רוצה. הוא אזרח שמדינת ישראל שחררה אותו. לא אני שחררתי. שופטת מחוזית בדימוס שחררה אותו. מה שהעדתי כתוב בפרוטוקולים. מה שהיה לי לומר אמרתי בוועדה".
