כטב"מי נפץ גדולים הם כלי אידיאלי בידי צבאות טרור וארגוני גרילה, כמו גם בידי צבאות סדירים. הסיבה היא שהם יכולים להגיע למרחק של אלפי ק"מ במסלול לא ישיר ובגובה נמוך מאוד, מה שמקשה מאוד על הגילוי שלהם. הגודל היחסית קטן שלהם מקשה גם הוא על הזיהוי שלהם כמטרה עוינת. השורה התחתונה היא שביירוט כטב"מים, השלב הקריטי הוא הגילוי ואחר כך הזיהוי.
התחקיר הראשוני של חיל האוויר מעלה שהכטב"ם שהתפוצץ בתל אביב - ושמפגיעתו נהרג גבר כבן 50 ועשרה נפצעו - דווקא התגלה כשהיה בדרכו לעבר ישראל, אך בשל טעות אנוש של בקר במערך הגילוי ארוך הטווח של חיל האוויר הוא לא זוהה כמטרה עוינת. לכן גם לא נשלחו לעברו מטוסי קרב והוא לא יורט הרחק מגבולות ישראל, כפי שהיה במקרה אחר הלילה, שבו יורט כטב"ם ממזרח. זו גם הסיבה שלא ניתנה התרעה לתושבי תל אביב.
טעויות אנוש ותקלות טכניות תמיד היו ויהיו בעיקר במלחמה אינטנסיבית, שמנוהלת נגדנו על ידי שלוחי איראן, כמעט מכל כיווני התקיפה האפשריים. אבל צריך לראות את 3/4 הכוס המלאה – את יותר מ-200 הכטב"מים שמטוסי חיל האוויר וסוללות כיפת ברזל הצליחו לגלות וליירט, בין אם הם שוגרו מתימן או מלבנון. ועדיין צריך להודות ביושר שאין לנו תשובה טובה ומלאה לבעיה הטכנולוגית-צבאית שהכטב"מים מציבים למדינת ישראל, ורק כשיהיה נשק לייזר מוטס, וזה יקרה כנראה בעוד שנה-שנתיים, אפשר יהיה לגלות וליירט ביתר הצלחה כטב"מים ששלוחיה של איראן משגרים לעברנו.
הכטב"ם הגדול שהגיע לתל אביב, מדגם סימאד 3, טס שעות ארוכות בגובה נמוך, כנראה מתימן. בכמה קטעים של מסלולו הבחינו בו המכ"מים לטווח ארוך של מערך ההתרעה והבקרה האווירית של חיל האוויר, אבל האדם שהיה במשמרת והתבונן במסך העריך משום מה שלא מדובר במטרה עוינת, כנראה מפני שהכטב"ם טס בכיוון שנראה לו כי אינו מכוון למדינת ישראל או מסכן אותה. לכן הוא לא הזניק את המטוסים שיכלו ליירט את הכטב"ם באוויר, הרחק מגבול ישראל, וגם לא נתן התרעה.
הכטב"ם המשיך במסלולו ונעלם מהמסכים, ואולי אפילו טס מעל מצרים או מפרץ סואץ. סביר להניח שבחלק האחרון הסופי של מסלולו הוא טס נמוך מאוד מעל פני הים כשהוא משנה מסלול מדי פעם כדי לנצל "נקודות מתות" בשטחי הכיסוי של המכ"מים של ישראל ושל הספינות האמריקניות. הכשל היה הרחק מגבולות ישראל, כשמערך הבקרה של חיל האוויר הבחין במטרה, גילה אותה אבל הבקר לא זיהה אותה. כאמור, הלילה, כמו בלילות קודמים, חיל האוויר זיהה כטב"ם אחר שהגיע ממזרח והפיל אותו באמצעות מטוסי קרב. ייתכן שהכטב"ם הזה נועד להסיח את דעת הבקרים של חיל האוויר.
ייתכן אף שהייתה זו פעולה משותפת של החות'ים ושל המיליציות השיעיות העיראקיות. עד עכשיו הקואליציה הזו, שכל חבריה מצוידים בכטב"מי נפץ מתוצרת איראן, לא הצליחה לפגוע בנמל חיפה או בספינות בים התיכון, אבל ייתכן שהפעם - בגלל אותה טעות אנוש - הם הצליחו להחדיר את כטב"ם הנפץ לתל אביב ולרשום לזכותם הישג מורלי וצבאי.
השימוש בכטב"מים מעניק לארגוני טרור וצבאות גרילה אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות, זאת מפני שהם פשוטים, זולים ואפשר לשגר רבים מהם בעת ובעונה אחת - בתקווה שאחד מהם יפגע. חשוב לציין שהאיראנים הצליחו גם להעתיק כטב"ם חמוש אמריקני חמקני MQ9, וכמו שעשו בעבר נתנו לתימנים את הטכנולוגיה לייצר גם מל"טים חמקנים. אבל לפי השברים שנמצאו בזירה בתל אביב, מדובר בכטב"ם סימאד 3, שאינו חמקני. דובר צה"ל אמר כי הוא שודרג באיראן.
אותם כטב"מים יכולים לטוס אלפי קילומטרים ואפשר לתכנת את מערכת הניווט שלהם באופן שהם יעשו מסלול עוקף שמטעה את אמצעי הגילוי. למשל החות'ים יכולים לשלוח כטב"ם מתימן שיעבור מעל שטחה של מצרים בגובה נמוך, ואז יפנה צפונה ויטוס ממש מטרים מעל גלי הים התיכון ואז יתרומם ויפגע בתל אביב. הכטב"ם הזה לא צריך שינהגו אותו אלא הוא מתוכנת מראש לעשות את שינויי המסלול והגובה. כך הצליחו האיראנים לפגוע במתקני הנפט של חברת הנפט הסעודית "אראמקו" בספטמבר 2019, תוך עקיפת מערכות הגילוי וההתרעה האמריקניות שהוצבו להגן על סעודיה.
האירוע ההוא גרם לזעזוע בכל העולם הצבאי וגם לאובדן האמון של הסעודים ביכולתה של ארה"ב להגן עליהם. הנשיא טראמפ עוד החמיר את המצב כשסירב לשלוח אמצעי הגנה אווירית רבים יותר לסעודיה ודרש שהם ישלמו עבורם. מכל מקום, מאז 2019 הכטב"מים הם כאב ראש מתמיד באוקראינה, ברוסיה שסופגת מכות כטב"מים אוקראיניות במספרים כמעט דמיוניים ובמקומות אחרים בעולם.
בישראל הבעיה העיקרית היא הכטב"מים שמשגרת חיזבאללה. בדרך כלל מדובר בכטב"מי נפץ קטנים שטסים בוואדיות באופן שאי אפשר לגלות אותם ומתרוממים לעיתים לרגע לפני שהם צוללים ומתפוצצים על מטרותיהם. כאמור, כטב"מי נפץ הם בעיה שבצה"ל ובתעשיות הביטחוניות עובדים קשה כדי למצוא לה פתרונות טכנולוגיים. ולא רק אנחנו עובדים על הבעיה הזו, אלא גם צבאות אחרים ובעיקר בארה"ב. לכן, אפשר להניח שתוך זמן לא רב יתגברו בעיקר על בעיית הגילוי והזיהוי. עצם היירוט והפגיעה בכטב"ם היא החלק הקל של היירוט, בעוד הגילוי והזיהוי הוא החשוב ביותר.
צריך לזכור שמאחורי כל המערך הזה עומדת איראן, שמספקת גם את הכטב"מים, גם את הידע וגם את המודיעין שמאפשר פגיעה במטרות. אפשר להעריך בהקשר זה שהכטב"ם עבר בדרכו לישראל אכן מעל שטח מצרים או במים טריטוריאליים מצרים, ואפשר בהחלט לדרוש משכנינו בדרום שחרדים לכבודם ולריבונותם שינהגו כמו ירדן ומדינות ערביות אחרות, כאשר שלוחיה של איראן חודרים לתחום האווירי שלהם במטרה לפגוע בישראל. המצרים צריכים לדעת שהכטב"מים שהחות'ים משגרים לישראל עלולים לפגוע יום אחד גם באוניות השטות בתעלת סואץ ובשטח מצרים.
ישנה עוד סוגיה – איך תגיב ישראל? כזכור, ההגנה במעגל השלישי מדרום מפני החות'ים ואיראן, על פי חלוקת העבודה שנעשתה בפיקוד מרכז של ארה"ב (CENTCOM) מסורה בידי האמריקנים. הם שאמורים ליירט כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, מיד כשהם משוגרים מתימן לעבר ישראל. הספינות האמריקניות של הצי החמישי מבצעות משימה זו כבר תשעה חודשים ובהצלחה לא מבוטלת, אבל האמריקנים מסתפקים לרוב בגילוי הכטב"מים והטילים אחרי שהם שוגרו וביירוטם.
מה שחסר במערך ההגנה האמריקני המרכיב ההתקפי. את הכטב"מים, את טילי השיוט ואת הטילים הבליסטיים שמשוגרים מתימן צריך לתקוף במקומות שבהם מרכיבים אותם בשטח תימן ושמהם משגרים אותם, ואפשר לעשות עוד פעולות התקפיות רבות אחרות נגד החות'ים, שהאמריקנים מסיבות מדיניות-אסטרטגיות לא עושים. הסיבה היא החשש של ממשל ביידן מפני מלחמה אזורית שתתלקח אם יתקפו מטרות בשטח תימן או בשטח עיראק.
האמריקנים יודעים גם שהמיליציות השיעיות בעיראק משתפות פעולה עם החות'ים, אבל הם לא נוקטים נגדם בפעילות התקפית כדי שממשלת עיראק לא תגרש את הכוחות הצבאיים האמריקניים, בעיקר חיל האוויר, שחונים על אדמת עיראק. צריך להגיע לשיח חדש עם האמריקנים ואולי גם לחלוקת עבודה חדשה, שבה צה"ל לא יסתפק רק ביירוט מה שמגיע לגבולות ישראל או קרוב אליהם, אלא גם יתקוף את מה שהאמריקנים מסיבות מדיניות ואסטרטגיות שלהם לא יכולים לתקוף.