"את ממש לא צריכה", אמרתי לאליזבט צורקוב לפני כעשור, כשנכנסה אליי הביתה בפעם הראשונה, מיהרה להתכופף אל השולחן והניחה שקית עוגיות גבינה. "שיהיה עם הקפה השחור", היא הסבירה.
מאז נפגשנו בכל פעם שהגיעה לישראל, בערך פעמיים-שלוש בשנה. שיחותינו תמיד היו ענייניות, בלי דיבורים בטלים. לא היה אצלה מקום ל"מה שלומך?" או "איך החיים?". רק ענייני עבודה. בהתחלה ביקשה לשפר את ידיעת השפה הערבית ואני ניגשתי לחנות עיתונים ביפו לרכוש עבורה חוברות קריאה. קודם כל, התעקשתי, חשוב שתלמדי לקרוא כותרות עיתונים לכל הפחות, כדי שתדעי איך מתנהלת האווירה במקומות שבהם את מסתובבת.
בהמשך שיתפה אותי אליזבט בתוכניותיה הגדולות - בשלב הראשון תיכנס לכורדיסטן, לשם אין בעיה להגיע בכל דרכון, במיוחד הדרכון הרוסי שלה, "שהוא כרטיס הכניסה שלי למדינות האסורות". בביקורה השני בכורדיסטן כבר המשיכה, במונית שכורה, לבגדד. בהמשך הגיעה גם לסוריה. את עבודת הדוקטורט שלה היא תכננה להקדיש לחברה האזרחית בסוריה, והתלבטה אם עדיף להצטרף לארגוני זכויות אדם או להציג את עצמה כחוקרת באוניברסיטה.
"אין לי בעיה", היא הסבירה באוזניי פעם ועוד פעם. "אני משאירה את הדרכון הישראלי באירופה או בארה"ב ומתניידת עם המסמכים הרוסיים. אף אחד לא מרים גבה ולא שואל שאלות".
אליזבט ביקשה ממני שמות, כתובות, ומספרי טלפונים של ידידיי הרחוקים. פעם אחת העזתי להרים גבה ולשאול: "את לא פוחדת?". הסברתי לה שאין היום סודות, המחשבים פתוחים והחומרים גלויים, ומישהו יעלה על זהותה הישראלית ועל תקופת חייה הלא קצרה בארץ. אליזבט אמרה שאין לה זמן לפחד. "אני מאמינה גדולה בעבודת רגליים, ביציאה אל השטח כדי לנהל שיחות עם המקומיים, ואני חייבת לגלות לך", המשיכה באותה הלהיטות, "שמקבלים אותי בזרועות פתוחות".
סמדר פרי צילום: יריב כץמפעם לפעם היא פרסמה, לצד תיאורי מסעותיה, תמונות עם נשים בסוריה ובכורדיסטן. תמיד נראתה מחייכת בשביעות רצון. כשחזרה, פרסמה בעיתונים – ב"ידיעות אחרונות", בלונדון ובארה"ב - את תובנותיה ואת שלל החוויות שעברה. שום דבר מפרסומיה לא טמן בחובו רמז קל שבקלים שמישהו עלה על זהותה הישראלית. עם הזמן גם גיליתי בשיחותינו שהערבית שלה השתפרה פלאים.
אבל במרץ האחרון, על אף הערבית המשובחת והאזרחות הרוסית, אליזבט נחטפה. ארבעה חודשים היא מוחזקת על ידי המיליציה השיעית גדודי חיזבאללה. אני חושבת עליה רבות ומקווה שבקרוב היא שוב תיכנס אליי לדירה, בריאה ושלמה, עם שקית עוגיות הגבינה ביד, ותספר לי על היעד הבא שאליו היא מתכננת להגיע.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
