סיור בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב
(צילום: ירון שרון | כתב: אסף קמר | עריכה: יפית שקרוב)
התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ניצלה ברגע האחרון מסכנת סגירה. ימים ספורים לפני מועד הסגירה המיועד בית המשפט דחה את הצו שהוצא לתחנה ב-30 ימים, שבהם חברת הניהול צריכה לתקן את הליקויים שנמצאו. התחנה שרדה בינתיים, עד לסגירה המלאה בעוד כמה שנים.
אבל בינתיים המבנה הגדול בדרום תל אביב נראה בעיקר נטוש וקודר, מלא בזוהמה, שתן ולכלוך. רוב הכניסות לתחנה המרכזית נחסמו, חנויות רבות נסגרו וננטשו, התושבים מתלוננים על זיהום אוויר גבוה והסוחרים מיואשים ולא יודעים מה יהיה בגורלם: "כל שנה המצב הופך ליותר גרוע, אין בעל בית פה". יצאנו לראות את המצב בשטח מקרוב.
הגשר בכניסה והזיהום ברציפים
זאת שעת צהריים בכניסה לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. מעלינו יש מסלול נסיעה עילי לאוטובוסים, סוג של גשר בטון מכוער. הרעש מחריש אוזניים וזיהום האוויר והפיח השחור שלא מתפזר מאוד מורגשים בגרון.
איתנו נמצאת גם שולה קשת, חברת מועצת העיר ויו"ר ועד שכונת נווה שאנן, שנאבקת כבר שנים לפינוי התחנה. "לדבר המפלצתי הזה קוראים 'ויאה דוק'. זאת אחת הכניסות של האוטובוסים לתחנה, במרחק של מטרים בודדים מהבתים, והיא יוצרת רעש נורא ואיום. אלפי אוטובוסים מרעידים פה את כל האזור, גורמים לסדקים איומים בבניינים, וכמובן גם לזיהום אוויר מאוד גבוה שהורג פה אנשים".
כמו בכל סיפור מורכב, גם בנושא של התחנה המרכזית יש שני צדדים למטבע. כך למשל, גשר הכניסה לאוטובוסים שפוגע בחיי השכנים מספק קורת גג והגנה מפני הגשם להומלסים הרבים ששוהים באזור.
אחרי בידוק ביטחוני קצר אנחנו נכסים אל התחנה המרכזית עצמה. אין תנועה רצינית של אנשים, ויש אווירה קלה של כריסמס מזרח תיכוני עם בובות של סנטה קלאוס בשילוב ערמות של לכלוך וזוהמה על הרצפה.
אנחנו עולים אל רציפי האוטובוסים בקומה השישית. המדרגות הנעות העתיקות זזות באיטיות כמו לוקחות אותנו אחורה בזמן, אל לפני שלושים שנה – הימים היותר יפים של התחנה.
הרציפים די ריקים, יש כמה חיילים מנומנמים שמחכים לאוטובוס ועמדת המודיעין סגורה. קשה לזהות את הצבע המקורי של הרצפה, הפיח צבע אותה באפור מדכא, ומביך לחשוב על התיירים המסכנים שמגיעים לתל אביב ורואים את הלכלוך וההזנחה של התחנה המרכזית החדשה כשער הכניסה ל"עיר הלבנה".
קשת מובילה אותנו החוצה אל חניית האוטובוסים. קשה לנשום, יש רעש נוראי וכל אוטובוס שעובר מרעיד את כל הבניין. "כל הזמן מדברים על תל אביב העיר המודרנית, הליברלית, המדהימה – מדינת עולם רביעי מה שקורה כאן. הדבר הזה חייב להיסגר ודחוף, וזה הולך להיות 30 שנה מאוחר מדי".
זה מרגיש כאילו מי שתכנן ובנה את התחנה המרכזית התעלם לחלוטין מהשכנים שגרים בשכונה וחלונותיהם צמודים למבנה. "הרציפים ממוקמים במרחק יריקה מבתי התושבים", אמרה קשת. "יש פה זיהום אוויר גבוה שבעצם מייצר תחלואת סרטן. הרבה מאוד מהתושבות והתושבים שאני מכירה באופן אישי חלו בסרטן ואסתמה".
"זה היה אמור להיות נכס לכל החיים, בינתיים הערך רק ירד"
השהות ברציף בלתי נסבלת ואנחנו חוזרים במהירות לאולם הנוסעים. לא כל מי שעובר בתחנה המרכזית תומך בסגירתה. בעלי העסקים בתחנה מתנגדים בתוקף, אבל מודים שצריך שינוי.
אחד מהם הוא איציק, סוחר ותיק שמפעיל קיוסק קטן לרווחת הנוסעים. "סגירת התחנה היא נגד הסוחרים ותפגע להם בפרנסה. אתם רואים את החנות שלי? היא נקנתה לפני עשרות שנים בכסף של שבעה בתים. קנינו את החנות ב-1994 ב-300 אלף דולר, היום היא לא שווה כלום. זה היה אמור להיות נכס לכל החיים ולהעלות את הערך שלו, בינתיים הערך של החנות רק יורד".
10 צפייה בגלריה
איציק. "זה היה אמור להיות נכס לכל החיים, בינתיים הערך של החנות רק יורד"
(צילום: ירון שרון)
"כשבאנו לפה זה היה המקום הכי טוב בארץ, ואנשים באו לפה להסתובב, לקנות, לבזבז – לא כמו היום שמסוכן לעבור פה", הוסיף איציק. "העירייה אשמה, משרד התחבורה אשם, הבעלים של התחנה אשמים וגם בעלי החנויות אשמים, שלא התאגדו. אנחנו הסוחרים פה אנשים חלשים, לא סופרים אותנו – סופרים רק את העשירים, הטייקונים, המיליונרים – רק אותם סופרים".
קשת מתווכחת איתו בלהט וטוענת שזיהום האוויר שהתחנה מייצרת הוא הבעיה של כולם, אבל בעל החנות למוד הסבל לא משתכנע. "אותם אוטובוסים שיש פה יעברו לקריית שלום ואותו זיהום אוויר שהיה פה יעבור לשם. אם אתם רוצים שלא יהיו פה הומלסים וכל מה שקורה בשירותים הציבוריים – צריך ניהול נכון של התחנה".
אנחנו מחפשים בתוך המבוך המתעתע של מסדרונות נטושים וטינופת דרך לרדת מרציף הנוסעים בקומה השישית. אבל המדרגות הנעות לא עובדות ומסוכן לנוע בהן. בגרם המדרגות החלופי, המסתלסל באפלוליות מאיימת לאורך כל המבנה, יש ריח חריף של שתן וניירות טואלט משומשים פזורים על המדרגות.
"השטח של התחנה הוא ענק ויש לכלוך וגועל נפש בכל מקום", אמרה קשת. "חברת התחנה המרכזית עושה פה ניהול גרוע, זו פשוט רשלנות פושעת. הכל מלוכלך ומטונף, יש פה על הרצפה צואה ושתן ולא מנקים אותם. אני חושבת שזה לא יעלה על הדעת לתת לחברה הזאת להמשיך לנהל את המקום, צריך להלאים אותו".
"הכניסה לגיהינום"
בשיטוטים בתחנה אנחנו פוגשים את אלכס טרנקוב, בעל חנות אופטיקה מיואש, שמתארגן לקראת סגירת החנות בסוף החודש. "אני פה 20 שנה וכל שנה המצב הופך ליותר גרוע. אין בעל בית, וגם העירייה שלנו לא עושה כמעט שום דבר, אין עזרה".
"יש לי כבר שבוע הפסקת חשמל בחנות וגם אין מים, זימנתי חשמלאי דרך התחנה ואין פתרון. לא נעים לקבל לקוחות במצב כזה", הוסיף טרנקוב. "אנשים כבר לא רוצים ללכת לתחנה המרכזית, אין פה ביטחון, אין מעליות וגם סגרו כמעט את כל הכניסות לתחנה. אין לי ברירה, בסוף החודש אני חייב לסגור כאן".
משני הצדדים של חנות האופטיקה יש חנויות רבות ריקות שעומדות נטושות, ובמעברים ערמות זבל שנשארו מסגירת החנויות. כל חנות מגלמת בתוכה חלום ושברו, סיפור אישי קורע לב על משפחה שאיבדה את פרנסתה וזהותה. לאורך המסדרונות הקודרים יש עכשיו כמעט רק חנויות סגורות מאופק עד אופק.
אנחנו ממשיכים בחיפוש ממושך אחר השירותים הציבוריים. שירותי הגברים סגורים עם מנעול, והריח של השתן במדרגות בלתי נסבל. שני נוסעים שואלים אותנו במצוקה איפה השירותים, קשישה שמנסה לעלות במדרגות חוסמת את האף עם האצבעות ומציעה להם ללכת לשירותי הנשים בקומה מתחת.
מדובר בביב שופכין עם כל הקלישאות – אסלות שבורות מלאות בנוזל שחור, ואין מילים לתאר את הריח המבחיל. הנשים המסכנות נכנסות פנימה ללא הפסקה, נאלצות להתפנות בתנאים אכזריים של עולם שלישי.
"נשים הותקפו פה באלימות, נאנסו, הורידו אותן לקומות התחתונות השוממות, אין כאן ביטחון לנשים. לדעתי גם גברים מותקפים כאן מינית", סיפרה קשת. "ריח כזה הוא באמת הכניסה לגיהינום. לא יעלה על הדעת שהמקום הזה ממשיך לתפקד, שמשרד התחבורה שולח לפה את ציבור הנוסעות והנוסעים. פשוט דיכאון".
בסמוך לשירותים המצחינים נמצאת החנות של מאיר יעקובי. לדבריו, הבעיה המרכזית היא הניהול הכושל של התחנה. "כל חנות משלמת דמי ניהול של 3,000-4,000 שקלים, אבל כל השירותים סגורים. אנשים לא יכולים להשתין בתחנה. אני לוקח אותך עכשיו לחניה ותראה שם זוועות, ים של שתן על הרצפה".
"לפני עשר שנים היה כאן קניון משגשג ואנשים היו באים לקנות בכיף – עכשיו יש רק סירחון", הוסיף יעקובי. "אנשים קינגים יושבים למעלה עם עורכי דין, ואתה לא יכול לדבר שום דבר".
הקומות החשוכות של התחנה המרכזית
אל הקומות התחתונות, הנטושות והמפחידות, של התחנה המרכזית החדשה אנחנו יורדים עם דוד אגייב, פעיל חברתי ומנכ"ל עמותת "אכפת" שפועלת לקידום, שיקום והעצמה של דרי רחוב.
אנחנו יורדים דרך גשרון שירות אפלולי אל הקומה השנייה, הנטושה, שנראית כמו תפאורה מושלמת לצילום סרט אימה אפוקליפטי על זומבים. עשרות חנויות סגורות, חושך, והרבה לכלוך. "לא מתפעלים פה שום דבר לוגיסטי, אין פה עסקים, אז פורמלית לא אמורים להיות פה בני אדם, אבל יש".
10 צפייה בגלריה
הקומות התחתונות בתחנה המרכזית. "מקום שדיירי רחוב מגיעים אליו אחרי שהצליחו לברוח מהשומרים ולהישאר פה בלילה"
(צילום: ירון שרון)
"זה מקום שדיירי רחוב מגיעים אליו אחרי שהצליחו לברוח מהמחסום של השומרים ולהישאר פה בלילה, גם אחרי שהתחנה נסגרת", הסביר.
דרוכים ומלאי אדרנלין אנחנו ממשיכים אל הקומה הראשונה של התחנה, שנמצאת מתחת לפני הקרקע. בזכות הפנס החזק של המצלמה אנחנו מזהים מסדרונות מסתוריים וחללים עצומים, הרצפה עצמה דביקה משאריות מזון של הומלסים, שמגיעים לפה מכל הארץ.
"בתל אביב אפשר למצוא יותר אוכל, וכל מיני שירותים שבערים אחרים יותר קשה למצוא", אמר אגייב. "מחוץ לתחנה יש גם הרבה תחנות סמים, כך שהומלסים מכל הארץ שעוברים לתל אביב היא תופעה מתגברת".
אנחנו מזהים מסדרון אפלולי נוסף ומעוניינים לבדוק אותו באור הפנים, אבל אגייב מצנן במהירות את ההתלהבות שלנו. מניסיונו האישי, הוא טוען, מדובר באזור מסוכן לציבור ומציע לנו לחזור במהירות לאור השמש ולקומות העליונות.
הסיור המדכא בתחנה המרכזית החדשה מגיע לסופו, ואנחנו מחפשים דרך החוצה מהמבוך. אם ההתמצאות בתוך התחנה מאתגרת, למצוא כיום דרך החוצה קשה עוד יותר. כל היציאות אליהן התקדמנו, בעקבות השלטים והחצים, סגורות. אולי מטעמי ביטחון, אולי מאילוצי תקציב, מישהו החליט להשאיר דלת כניסה אחת בלבד.
מבעד לחלון הדלת הנעולה אפשר לראות עסקאות סמים והומלסים שמחפשים מחסה מפני הגשם. המראות המדכאים וריחות הסירחון הכבד בתחנה המרכזית החדשה רק מחזקים את התחושה שהמקום הזה לא אמור להישאר, בטח לא ככה. בתקווה שהפתרון שיבוא במקום התחנה המרכזית החדשה יעשה טוב יותר לאזור.
מחברת נצבא שמנהלת את התחנה המרכזית החדשה לא נמסרה תגובה.
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "ניהול ואחזקת התחנה המרכזית בתל אביב הינם באחריות חברת נצבא. המשרד מנהל את החלק התחבורתי בלבד ומבצע בקרה שוטפת בכל הנוגע לפעילות של התחבורה הציבורית בתחנה. השטח התחבורתי בתחנה עומד בכל דרישות הגופים המוסמכים ולא מוכרת למשרד כל בעיה בנושא הרישוי והבטיחות בשטחה.
"בנוגע לעמדת המודיעין בקומה 6, יודגש כי עמדת המודיעין עברה לקומה 7 ובימים אלה בוחן המשרד אפשרות להפעיל עמדת מודיעין גם בקומה 6. כל המידע לנוסעים מופיע בשילוט הדיגיטלי בתחנות. בימים אלה פועל המשרד להחלפת מערך השילוט והטעמת שילוט אינטראקטיבי שיכווין את הנוסעים לקווי השירות הרצויים במרחב התחנה.
"בעניין מטרד הרעש והזיהום מהאוטובוסים, משרד התחבורה השלים מעבר לש מרבית צי האוטובוסים לתקן פליטת המזהמים המחמיר ביותר (יורו 6). כמו כן, המשרד פועל באופן מואץ לשילוב אוטובוסים חשמליים במערך התחבורה הציבורית בישראל במטרה לצמצם את זיהום האוויר והרעש שנגרם מכלי תחבורה.
"המשרד מחויב לפינוי התחנה המרכזית וחותר להסכמות ושיתוף פעולה עם עיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל, מתוך הכרה בצורך העירוני הדחוף לתיקון המפגעים ההיסטוריים של המתחם. אנו תקווה שנגיע להסכם מתכלל שכזה בהקדם וללא דיחוי".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "מבנה התחנה המרכזית החדשה אינו בבעלות העירייה, אלא בבעלות פרטית, כך שתחזוקת המבנה בשוטף ומתווה פיצוי העסקים כשהתחנה תיסגר הינם באחריות בעלי הנכס. למרות זאת, עם קבלת תלונות התחזוקה והניקיון נשלחו למקום פקחים כדי לבחון את התלונות והמצב בשטח ובהתאם לכך תבוצע אכיפה וחיוב בעל הנכס לטיפול במפגעים. במידת הצורך, העירייה תפנה להנהלת התחנה בבקשה שתסדיר מול בעלי העסקים את הסוגיות שהועלו.
"בנוגע למועד סגירת בתחנה, העירייה פעלה להוצאת צו סגירה לתחנה המרכזית החדשה שהיה אמור להיכנס לתוקף. עם זאת, בעקבות סיור שהתקיים במבנה בשבוע שעבר, שבו עלה כי מרבית דרישות בטיחות האש קוימו, ובעקבות פניית חברת הניהול, ובהתאם לעמדת רשות הכבאות והעירייה, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע נוסף של צו הסגירה ב-30 יום, שבמהלכם יתוקנו הליקויים. לגבי פינוי התחנה העתידי, את מועד הפינוי קובע משרד התחבורה. אנו קשובים כל העת לתושבי השכונה ולנציגיהם, ובכל מקרה רווחתם של תושבי העיר תמשיך להיות בראש מעייננו".
