כמו ישראלים רבים, ישב דוד בקל מול הטלוויזיה ביום חמישי כששמע את החדשות על הפיגוע בבר "אילקה" בתל אביב. באחת החזירו אותו הדיווחים ליום השחור שבו איבד את בנו אלון בקל, שש שנים קודם - גם כן בבר, גם כן ברחוב דיזנגוף. " הבטן מתהפכת באותו הרגע מיד, נכנסתי בדיוק לאותו מצב שהיה לי אז", הוא סיפר בריאיון לאולפן ynet הבוקר (ראשון).
בפיגוע שהתרחש ב-2016 פתח מחבל באש בצהרי יום שישי בבר הסימטא ברחוב דיזנגוף ורצח שני ישראלים - שמעון רואימי ואלון בקל. המחבל רצח אזרח נוסף בעת מנוסתו מכוחות הביטחון - נהג המונית אמין שעבאן.
"גם אז היינו בתל אביב, שמענו סירנות, אמבולנסים בלי סוף", סיפר דודו על הפיגוע שבו נרצח בנו. "בדיוק עזרנו לכלה שלו בהעברת דברים לדירות. אמרתי לה שזה לא רעש רגיל. הבנו שיש פיגוע בבר בתל אביב. אני יושב עם עצמי ולפתע אנו מקבלים טלפון, מודיעים לנו שזה הפאב שאלון מנהל אותו. מיד רצנו לאבי, הבן הבכור שגר ליד איכילוב. ואז אני רואה את אלון עם הרגל השמוטה, וחיינו השתנו מקצה לקצה".
לדבריו בפיגוע ביום חמישי האחרון מיד הבין שישנם הרוגים ואמר זאת לאשתו ניצה. "היא ישר צעקה - מסכנות האימהות, עוד שתי אימהות נכנסות למעגל האינסופי הזה. זה מצב מאוד מאוד קשה, האימהות לוקחות את זה בצורה הרבה יותר קשה. קשה מאוד לחיות בדבר הזה".
הוא העיד כי הזמן לא מרפא את הכאב על אובדן בנו. "האירוע הזה לא מפסיק להיות לנו בראש שש שנים ושלושה חודשים. אי אפשר לשכוח מהמצב הזה, ושום דבר לא יקל עליו, זה הרס משפחות. כולם יכולים להגיד שהזמן עושה את שלו, שזה מתרפא, שממשיכים הלאה. זה ממש לא ככה, כשאנחנו בבית זה בכי. אנחנו חיים את זה כל הזמן, יש לי כאבים בגוף, כולם שבורים. אתה רואה את זה בערב חג, אתה רואה את זה ביום שישי. כולם מזמינים אותנו ואנחנו לא יודעים מה לעשות. ברגעים האלה החיסרון הוא עוד יותר גדול".
בתוך כך הבוקר הודיעה משפחתו של איתם מגיני שנרצח בפיגוע בתל אביב כי קרניות עיניו ייתרמו ויושתלו בימים הקרובים. לאיתם היה כרטיס אדי המעיד על רצונו לתרום מאיבריו לאחר מותו. הוריו של איתם איריס ואייל אמרו: "זאת תרומתו האחרונה של איתם מגיני לחברה בישראל".