אין שום דבר חדש או מפתיע במיוחד בדו"ח מבקר המדינה בעניין הקורונה. הטקסטים מקיפים, הניסוח קפדני; קפדני עד כדי רתיעה להשתמש בניסוחים חריפים באורח משונה מעט. אם יש לדברים האלה כוח, הם נעוצים ברוחב היריעה המערכתית, בבחינה של כשלים שנשכחו כבר מזמן. זוכרים איך המדינה המשיכה עם המחדל של נתב"ג במשך חודשים ארוכים? ואיך קבינט הקורונה של נתניהו לא כונס במהלך התפרצות של כמעט חודש? ואיך התעלמו מההמלצות המקצועיות ביציאה מהסגר הראשון? מי שלא זכר, בא הדו"ח, מזכיר ומוסיף.
המבקר מתניהו אנגלמן על הדו"ח
(צילום: דוברות מבקר המדינה )
ישראל לא התנהלה באורח גרוע בצורה יוצאת מהכלל במגיפה הזו. היו מדינות רבות ומערביות שהתנהלו באורח גרוע יותר. אבל בחלקן הגדול כבר יש שינויים אקטיביים, ברורים
אז אין פה שום דבר חדש, לא באמת. כל מי שהקשיב הקשבה חטופה לדיווחים בכלי התקשורת בשנה וחצי האחרונות שמע על הדברים האלה, די בפרוטרוט ובאורח מקיף. בדברים מסוימים זו חוכמה שבדיעבד - למבקר המדינה מותר החטא הזה – ובעניינים אחרים (נניח הפיקוח על ביצוע ההחלטות) הביקורת חשובה יותר. אך הנקודה הרחבה יותר היא כזו: מה אנחנו לומדים מהמשבר הנוכחי. מה אנחנו עושים אחרת. מה הבנו לפני חצי שנה שאנו מיישמים היום. והתשובה היא לא מספיק.
ברור לגמרי שישראל לא רוצה לצמצם מאוד ובקביעות יציאות וכניסות בנמל התעופה. זו הייתה המדיניות הלא מוכרזת של הממשלה הקודמת, ובסופו של דבר גם של הנוכחית. שתי הממשלות מוכנות להסתכן בייבוא של וריאנטים חדשים, אבל רוצות לגדר את הסיכונים האלה במידת-מה. מהו הגידור הזה? מדוע לא יושמו הצמידים האלקטרוניים, שחשפנו פה כיצד הם יושבים במחסן בהרצליה? האם אפשר לנהל כניסות ויציאות לנופשונים בלי להסתכן שכל וריאנט עולמי יגיע לכאן במהירות?
עוד רגע נפתחת שנת הלימודים. האם משהו השתנה במבנה של כיתת הלימוד של הילדים שלכם בגלל מגיפה שהחלה כבר לפני כמעט שנתיים? התשובה היא לא. מדוע? הרי יש דו"ח של משרד הבריאות והחינוך מלפני שנה שממליץ על התקנת פילטרים בכיתות. על אוורור.
1 צפייה בגלריה
בנט ונתניהו. מה הבנו לפני חצי שנה ומיישמים היום? לא מספיק
(צילום: מארק ישראל סלם, אלכס קולומויסקי)
ישראל, חובה להדגיש, לא התנהלה באורח גרוע בצורה יוצאת מהכלל במגיפה הזו. באמת שלא. היו מדינות רבות ומערביות שהתנהלו באורח גרוע יותר. אבל בחלקן הגדול כבר יש שינויים אקטיביים, ברורים. יש כללים מתי מטילים הגבלות ולפי איזו ספירה (גרמניה) יש בדיקות קבועות ושבועיות בכל בתי הספר (שווייץ) או לחילופין יש גם אמירה ברורה שהכול פתוח, אין מסכות ובהצלחה לכולם (בריטניה).
יש צעד אחד שהממשלה יכולה לעשות שיגביר את האמון הציבורי ולכן את הטיפול במגיפה, והצעד הזה מונח לפתחה עוד מהממשלה הקודמת: לפתוח את הפרוטוקולים. בניגוד לשמועות שמפיצים הקונספירטורים, מכחישי הקורונה או מתנגדי החיסונים (לא תמיד כולם באותה קבוצה), נראה שלא נגלה בהם איזה סוד נורא שהוסתר מהציבור הישראלי. אך נראה בהם את ההתנהלות היומיומית והדרך שבה דיונים נערכים והחלטות מתקבלות.
חשיפת הפרוטוקולים של דיוני הממשלה חיונית לשקיפות, אין כל סיבה מהותית נגדה, היא אפשרית ומותרת בחוק בהחלטה של מזכירות הממשלה. הממשלה הקודמת בחרה להיאבק בבג"ץ נגד חשיפה כזו (גילוי נאות: אני יו"ר התנועה לחופש המידע שהיא ממגישי העתירה לחשיפת הפרוטוקולים). הממשלה הנוכחית מרדימה את האירוע, ובעצם לפי שעה החליטה לא לפרסמם. אולי היא חוששת שנבקש ממנה לחשוף גם את הפרוטוקולים הנוכחיים (חשש מוצדק – שקיפות צריכה להתקיים תמיד, לא משנה באיזו ממשלה). דו"ח מבקר המדינה ממחיש פרטים על משבר האמון בין הציבור למקבלי ההחלטות, ויש דרך אחת לרפא אותו: שקיפות, רצינות ואחריות.
