ינואר האחרון: עימותים בין בדואים למשטרה
המבוגרים מבנינו זוכרים את המערכון האלמותי של חברות לול "לה מרמור מאת פרלש". אב ובנו (אורי זוהר ומוטי מזרחי) מתיישבים מול מסך הטלוויזיה בקוצר רוח במטרה לצפות בגמר הגביע האנגלי בין מנצ'סטר יונייטד לליברפול. בשיא המתח, כאשר הגרעינים בין שיניהם והמשחק אמור להתחיל, מופיעה קריינית על המסך המבשרת כי במקום המשחק תשודר האופרה "לה מרמור מאת פרלש". האב והבן מגיבים בהתייפחות שמסתיימת בניפוץ הטלוויזיה.
באופן דומה למדי ישבנו בשבוע שעבר, בפעם המי יודע כמה, וחיכינו למשחק מרהיב של ממשלת ישראל ששוב הבטיחה לדאוג למשילות בנגב, וברגע השיא, כאשר אנו מצפים למימוש ולו הבטחה אחת של מי מהמנהיגים, קיבלנו את הקריינית שמבשרת על הקרנת האופרה "לה מרמור מאת פלמ"ש" – הקמת "פלוגת משילות" בבסיס צאלים.
במשך שנים עסקנו בעמותת רגבים במאמצים להציף סוגיות של משילות, אכיפת חוק ואובדן ריבונות לבדואים בנגב. חלק מהמאמצים נשאו פירות והובילו לעבודה צמודה עם ח"כים ושרים, וחלק מהמאמצים עודם מתדפקים על הדלתות. טרם הקמת הממשלה שמענו הבטחות רבות של בכיריה על אודות הטיפול הנחרץ והמקיף הנדרש בנגב. גם לאחר שהושבעה המשכנו לקבל הצהרות מנפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער, זאב אלקין ואביגדור ליברמן. כולם הבטיחו להתמסר לטובת העניין.
השבת משילות לא תושלם באקט בודד שנזרק פה ושם כיחסי ציבור. זו דרך שדורשת ראייה רחבת טווח ותכלול של גורמים רבים בממשלה, מכוחות הביטחון ועד בחקיקה מאומצת
בכל פעם שמתפרסמת ידיעה על כך שבשורה חדשה בקנה עומדת לשנות את התמונה ולהחזיר למדינת ישראל את הנגב, אנו מתיישבים דרוכים ומצפים מול מסך הטלוויזיה. אבל ברגע האחרון, עמוסי תקוות כגרעינים שחורים בשקית, מופיעה על המסך הקריינית עם הבשורה המאכזבת. פעם היה זה פרסום על שינוי זוטא בהוראות הפתיחה באש, פעם פלוגת מג"ב שהורדה דרומה או סיור מתוקשר למחסן נשק לא חוקי שנאספו וכהאי גוונא כדורי סרק נוספים שנורו למערבולת.
וכאמור, בשבוע שעבר זכינו לאכזבה נוספת – הקמת "פלוגת משילות". השם מפוצץ, אלא שאין בה די ואין היא יכולה לעמוד בפני עצמה, כמו כל פעולה נקודתית דומה. נניח שתצליח הפלוגה לפתור את בעיית הגניבות שממנה סובל כל מילואימניק המגיע לשטח, האם בכך הסתיימה הפקרת שטחי האש? ומה לגבי שאר בסיסי צה"ל בנגב שסובלים ממכת חדירות וצחוק בפני החיילים? האם כך ייפתרו בעיות הבנייה הבלתי חוקית, הפריצות לבתים הדרום, גידולי הסמים, ההברחות המשגשגות מגבול מצרים והאירועים הלאומניים המתרבים על הכבישים?
מאיר דויטשצילום: אסף קמרהשבת משילות לא תושלם באקט בודד שנזרק פה ושם כיחסי ציבור. זו דרך שדורשת ראייה רחבת טווח ותכלול של גורמים רבים בממשלה, החל בכוחות הביטחון והביצוע (עבודת משטרה מאומצת וייחודית לאירוע, הורדת כוחות מודיעין לנגב והכנסת שב"כ לתמונה), דרך מערכת המשפט (הגשת כתבי אישום הולמים למפרי סדר וחוק והחמרת הענישה בבתי המשפט במקום קלות הדעת והסלחנות שבהם מתקבלים הפושעים כרגע), וכלה בחקיקה מאומצת בהסתכלות רחבת טווח שתדאג להשפיע שנים רבות קדימה.
אין די במאמר קצר כדי להתחיל להבין את ממדי אובדן המשילות בנגב. במשך שנים אנו חוזרים ומפצירים במקבלי ההחלטות – בואו נדבר על מדיניות בעלת ראיה מרחבית וארוכה, בואו נתכנן ונבצע החלטות בטווח הארוך, בואו נפסיק עם אמירות פופוליסטיות שטובות לתקשורת אך משפיעות על השטח הבוער והמתחנן לשינוי. בואו נקווה שבפעם הבאה זה ייראה אחרת, ואולי מדינת ישראל תבקיע גול.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
