ביום ראשון פגע טיל ביישוב טמרה וגרם לפציעות ולנזק לרכוש. באותם רגעים, תלמידים רבים כבר היו לקראת סיום יום הלימודים או בדרכם חזרה מבתי הספר - חלק מהם היו ממש בתחילת הרחוב שספג את הפגיעה. כמות המסרים מלאי הדאגה שהועברו בקבוצות הוואטסאפ של מורים והורים הייתה עצומה. בנס לא קרה אסון גדול יותר. כצפוי, מיד התעורר שיח ברשתות החברתיות ובקבוצות השונות אם צריך לחזור ללמידה מרחוק בימים מלאי סיכון אלו. אירוע זה לא היה חריג, בימים האחרונים נפלו טילים במג'ד אל-כרום ובתרשיחא וגרמו לפגיעות בנפש.
מיפוי נרחב שביצעה ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי יחד עם ועד ראשי הרשויות הערביות באוקטובר אשתקד מלמד על חומרת הבעיה: מאות אלפי תלמידים ללא מרחבים מוגנים בבתי הספר, ומאות אלפי תלמידים במצב שלא מאפשר קשר סדיר עם בית ספר במקרה של למידה מרחוק. המצב החמור הזה ידוע מאז משבר הקורונה, שבמהלכו מערכת החינוך נכשלה ביכולתה להגיע לתלמידים רבים, במיוחד משכבות מוחלשות. בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב המצב בלתי נסבל, במיוחד בקרב עשרות אלפי ילדים מיישובים בלתי מוכרים.
הנתק המתמשך מהתהליך הלימודי פגע קשות בילדים אלה ובאפשרותם להשתלב בתהליך החינוכי והרחיב את הפערים החינוכיים בתוך החברה הערבית ובין החברה הערבית לחברה היהודית - מחיר שהם משלמים עד עצם היום הזה. לצערנו, חלק מהילדים שבתי ספר לא קולטים כראוי, ארגוני הפשיעה ישמחו לגייס כ"חיילים" שלהם.
בתנאים אלה, רשויות מקומיות ומנהלי בתי ספר באזורים חמים צריכים להכריע בין שתי חלופות קשות: החזרת הילדים ללימודים, ולו בצורה חלקית, מתוך הנחה שהמשמעות של למידה מרחוק היא נתק מבתי ספר, במיוחד כשמדברים על ילדים במצב לימודי קשה – כלומר, לקחת את הסיכון הקשור להיעדר מיגון מתאים בבתי ספר ובדרכים. החלופה השנייה היא להשאיר את הילדים בבית בגלל סכנת הטילים, כשידוע שהמחיר הוא שהילדים לא ילמדו במשך תקופה ממושכת, עם כל המחירים הידועים הקשורים למצב נפשי, התמכרויות, השמנה, אלימות ועוד. אלה החלטות קשות שפיקוד העורף מגלגל אל הרשויות המקומיות בשל הוראות כלליות שלפעמים מנותקות מהמציאות, וגורמות למתח בתוך הקהילות ובין מקבלי החלטות והורים וכל זה בזמן שלא סופקו אמצעים מספקים לשלטון המקומי הערבי.
זו זכותם של התלמידים ללמוד ולחיות בביטחון, וזה גם אינטרס של כלל החברה בישראל שהתלמידים הערבים יקבלו חינוך איכותי המותאם לצרכיהם. מדובר על הדור הבא של החברה הערבית, אשר כולנו תולים בו הרבה תקוות
את ממצאי המיפוי שערכנו העברנו לשר החינוך, למפקד פיקוד העורף ולגורמים נוספים. מאז שלחנו מכתבים רבים והעלינו את הבעיות בפני מקבלי החלטות בדרגים שונים בממשלה. למרות זאת לא היה מענה ראוי, ואף להיפך. הקיצוצים שהממשלה מתכננת עבור החברה הערבית חמורים במיוחד. החברה הערבית תסבול מקיצוצים בתקציבים הרגילים של משרדי הממשלה, וגם בתקציבים ייעודיים שיפגעו בתוכניות חשובות שגובשו אחרי מאמצים אדירים שהושקעו מצד דרגים מקצועיים במשרדי ממשלה בשותפות עם נציגי ועד ראשי הרשויות, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי וגורמים שונים בחברה האזרחית ובמערכת החינוך הערבית - תוכניות נחוצות מאוד בהתחשב בפערים האדירים ובהישגים הקשים במחקרים בינלאומיים (דוגמת מחקר הפיז"ה) שממקמים את הילדים הערבים באותו מיקום של ילדים ממדינות העולם השלישי, בזמן שהממוצע של ילדים יהודים מאפשר להם להתמקם במקומות מתקדמים מאוד בטבלת המדינות.
שרף חסאןללא קרדיטנכון לעכשיו נראה שהאיומים משתקים: פחד מהמצב הביטחוני, חשש מארגוני הפשיעה, פחד מרדיפה ופגיעה באנשי חינוך, דוגמת המקרה של אנתסאר חג'אזי מטמרה, ותקרת זכוכית שהפכה מזמן לתקרת בטון בגלל אפליה וגזענות. עם כל אלה, פלא שתלמידים מצליחים בכלל ללמוד. לכן צריך לומר: זו זכותם של התלמידים ללמוד ולחיות בביטחון, וזה גם אינטרס של כלל החברה בישראל שהתלמידים הערבים יקבלו חינוך איכותי המותאם לצורכיהם. מדובר על הדור הבא של החברה הערבית, אשר כולנו תולים בו הרבה תקוות.
ד"ר שרף חסאן הוא יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך של החברה הערבית
