את הקריאה של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ללוחמים זרים לסייע ארצו במאמץ המלחמתי שמע מייקל פרקול, שבעברו שירת כמומחה אספקה ביחידת ההנדסה של צבא ארה"ב, כאשר שהה ברומא, שם הוא לומד ארכיאולוגיה. בתוך ימים ספורים התייצב פרקול במשרדי הגיוס של צבא אוקראינה בעיר לבוב שבמערב המדינה, סמוך לגבול פולין, בתקווה להצטרף לחזית הלחימה כפרמדיק. "אמרתי להם שאני רוצה לעשות טריאז' (מיון ראשוני) לחולים", אמר הצעיר בן ה-29, שאין לו כלל ניסיון קרבי. "היה שם גם בחור פיני, והוא היה כזה, 'אני רק רוצה להרוג רוסים'".
אוקראינה – שסובלת מפער כוחות אדיר מול הצבא הרוסי אך הצליחה לסכל את תוכניותיו של ולדימיר פוטין לניצחון בזק בהתנגדות העזה מהצפוי שלה – הקימה במסגרת המאמץ המלחמתי שלה ליגיון "בינלאומי", והנשיא זלנסקי דחק בזרים "להילחם כתף אל כתף עם האוקראינים נגד פושעי המלחמה הרוסים", על מנת להפגין תמיכה בארצו. בשבוע שעבר טען זלנסקי כי 16,000 זרים התנדבו להילחם למען אוקראינה, מבלי לפרט כמה כבר הגיעו אליה.
חלק מאותם לוחמים זרים שזורמים כעת לאוקראינה עשו זאת בגלל רצונם לשרת מטרה נעלה: הם רואים בכך השתתפות בניסיון לעצור מתקפה לא-מוצדקת וחסרת תקדים שעלולה לחזק כוחות אוטוריטריים בעולם על חשבון כוחות הדמוקרטיה והחופש. עבור מתנדבים אחרים, רבים מהם כאלו שלחמו בעבר בעיראק ובאפגניסטן, המלחמה באוקראינה מספקת הזדמנות לנצל את כישורי הלחימה שלהם, כישורים שהם חשים כי הממשלות בארצותיהם שלהם לא מעריכות אותם מספיק.
זה לא מקום לתיירי מלחמה
סוכנות הידיעות רויטרס ראיינה השבוע 20 לוחמים זרים או אחרים שמעורבים במאמץ לגייסם, וחלק מהם העידו על כך שאוקראינה מתקשה לוודא את אמינותם של הזרים המגיעים עליה, וגם לצייד אותם בכלי נשק ולשגרם לחזית. לצד הלוחמים המנוסים, יש גם כאלו שמתגייסים ללא כל ניסיון בשדה הקרב. לוחם לשעבר בצבא הבריטי תיאר אנשים כאלו בפני רויטרס כ"תופסי כדורים".
בין אלו שהגיעו לאוקראינה עשרות לוחמים לשעבר ביחידת העילית הבריטית "הרגימנט המוצנח", ורבים מהם שירתו במשך שנים באפגניסטן ובעיראק. "הם מאוד מאוד מאומנים, והם השתתפו בפעילות אקטיבית בשטח מספר רב של פעמים", סיפר לוחם לשעבר ביחידת העילית הזו. לדבריו, המשבר באוקראינה מעניק להם משמעות, תחושת אחווה, "והזדמנות לעשות את מה שהם טובים בו: להילחם".
מייקל פרקול, אותו מתנדב אמריקני, ציין כי בעיר מגוריו שיקגו יש לו לא מעט חברים ממוצא אוקראיני. "אני קצת לחוץ, אם להיות כנה", הוא מספר, בזמן שהוא מפלס לו דרך בין המוני הפליטים שצבאו על לבוב, בדרכם לפולין. הוא עושה את הדרך ההפוכה, ומקווה לעלות על רכבת בדרך לקייב, "כדי לעזור שם". הוא מדגיש אבל: "אני לא הסיפור כאן, הסיפור הוא האנשים שסובלים".
עבור הלוחמים הזרים, כך נראה, ההגעה לאוקראינה היא רק החלק הקל. כמה מהמתנדבים סיפרו כי אלו מהם שהגיעו למדינה בלי ציוד קרבי משלהם, כמו אפוד מגן וקסדה, מתקשים להשיג אותו שם. המתנדבים משתפים מידע בנוגע ללוגיסטיקה וציוד בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק. בקבוצות הללו הייתה אף קריאה לצלפים שיכולים לאמן את החיילים האוקראינים בכלי הנשק המתקדמים שמדינות המערב שולחות כעת לאוקראינה.
לאוקראינה אמנם לא חסרים מתנדבים – המוני אזרחים נענו לקריאת הגיוס הכללי של הממשלה – אך רובם הגדול לא מאומן בכלי הנשק המתקדמים של המערב. מחסור מורגש בין היתר במומחים לשימוש בטילים נגד טנקים, כמו טילי הג'אבלין האמריקניים, כאשר הליך ההכשרה בכלי הנשק הזה אורך בדרך כלל כמה חודשים.
לוחם בריטי לשעבר הזהיר כי גם אלו שכבר מנוסים בשדה הקרב עלולים להתקשות מאוד במלחמה שמתחוללת באוקראינה, שהיא העימות הצבאי הקרקעי הגדול ביותר ביבשת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה. "אם אתה פה כתייר מלחמה, זה לא המקום בשבילך", הזהיר הלוחם לשעבר, ששירת באפגניסטן.
רבים מאלון שמגיעים ללבוב מופנים למתחם הממשל המקומי בעיר, שם נבדקים המסמכים שלהם על ידי הפקיד האוקראיני רומן שפליאק. הוא עומד בראש "המחלקה לסיוע ולשיתוף פעולה טכני בינלאומי", ומודה שהמערכת לטיפול הביורוקרטי באותם מתנדבים זרים עדיין בחיתוליה. ביום שישי שעבר, כאשר צוות של רויטרס ביקר במשרדים שלו, היו שם שישה לוחמים זרים, אחד מהם חייל פולני לשעבר בשל מיקל, וגבר דני גדול-מימדים בשם ברט. שניהם סירבו למסור את שמותיהם המלאים. שפליאק אומר כי כל יום מגיעים עוד ועוד זרים. "אם יש לך רצון ותשוקה לשרת מדינה זרה, זה משמעותי. זה חשוב", הוא אומר.
שפליאק מדגיש כי המתנדבים הזרים שמתגייסים לצבא האוקראיני יקבלו שכר בדיוק כמו כל חייל אחר. הוא עצמו לא בוחן את הניסיון הקרבי שלהם, אלא רק מוודא את אמינות המסמכים. בדיקה נוספת נערכת לדבריו בבסיס צבאי מחוץ ללבוב. אלא שלא כולם בכלל עוצרים במשרדים של שפליאק: יש מתנדבים שעוקפים את ההליך הרשמי ועושים את דרכם הישר אל החזית במזרח אוקראינה, תוך שהם מקווים להשיג בדרך נשק וגם הוראות.
חיילים בריטים בשירות פעיל הפרו פקודה – והגיעו לאוקראינה
הקשיים הלוגיסטיים גרמו לעיכוב בהגעתם לאוקראינה של חלק מהמתנדבים. אנתוני קפון, איש עסקים מניו יורק שעשה הון בעסקי הבריאות, הסכים לממן את הגעתם לאוקראינה של מאות לוחמים לשעבר ופרמדיקים. אלא שכעת הוא מספר שעיכב את יציאתם, "על מנת לתת לצבא האוקראיני שבוע נוסף לשפר את הליך הגיוס שלהם ללגיון המתנדבים". קפון מציין כי "מספר קטן" מהלוחמים הזרים שהוא מסייע להם כספית הגיעו לפולין השכנה. לדבריו, הוא לא חשב שרבים כל כך יבקשו ממנו סיוע: כאשר פרסם הצעה לממן את המסע לאוקראינה בלינקדאין, הוא ציפה לקבל רק 10 עד 15 תגובות. "כעת, אני בערך ב-1,000".
לדברי קפון, כ-60% מאלו שפנו אליו הם אמריקנים, ו-30% אירופים. השאר מגיעים מכ-25 מדינות שונות, כולל קולומביה, יפן וג'מייקה. רובם בעלי ניסיון קרבי. אחרים הם פרדמיקים או אחים בעלי ניסיון ברפואת חירום. "הם מוכנים להגן על מדינה שמעולם לא ביקרו בה", אומר קפון בפליאה.
לא כל הממשלות במערב, יש לציין, מרוצות מהקריאה של קייב לזרים לסייע לה במאמץ המלחמתי: ארה"ב קראה לאזרחיה להימנע מכך, ואמש אף הזהירה אותם שהם מסתכנים באפשרות של נפילה בשבי ובמוות. גם בריטניה פרסמה אזהרה חריפה לאזרחיה, ואף הבהירה כי לחיילים פעילים אסור להצטרף לצבא אוקראינה, על רקע דיווחים בממלכה כי "מספר קטן" של חיילים הפרו את הפקודות שניתנו להם והגיעו לאוקראינה כדי להילחם. מנגד, מדינות אחרות כמו קנדה וגרמניה, מסייעות לאזרחיהן לצאת לאוקראינה.
ביום חמישי שעבר, בתחנת הרכבת בלבוב, קבוצה של גברים בריטים במדי צבא חיכתה לרכבת שתיקח אותם לקייב. הם היו במצב רוח מרומם, ולחצו ידיים או הצמידו אגרופים עם הפליטים האוקראינים, שהודו להם על כך שהם נלחמים למען ארצם. מי שהוביל את הקבוצה הזו הוא בן גרנט, אנגלי חסון מאסקס, ששירת לדבריו בחיל הנחתים המלכותי של הצבא הבריטי ובדיוק סיים עבודה זמנית כיועץ ביטחוני בעיראק. הוא אמר כי לא ברור לו אם אנשיו יפוזרו באזורים שונים באוקראינה, או ישרתו כיחידה אחת. על החיילים האוקראינים, גנרט אומר: "הם חזקים, מאוד חזקים. אני שמח מאוד להילחם לצדם".
פורסם לראשונה: 23:49, 11.03.22