הרוצח סלבדור ראמוס בזמן בתוך ביה"ס ביובלדי בזמן הטבח
מי שלא רואה את הקשר בין יומרתה של ארה"ב להוביל את העולם לבין מה שהתרחש ביובלדי, טקסס, הוא עיוור או משלה את עצמו באופן קיצוני.
הנה הקשר: המערכת הפוליטית האמריקנית כה חולה ורקובה, כה מושחתת ושבטית, שהיא איננה יכולה לקטוע רצף מחריד של הרג המוני שנמשך כבר שנים רבות. שדולת נשק אימתנית, שבנתה לעצמה גם תנועה עממית, יחד עם יצרניות נשק ופוליטיקאים רפובליקנים פחדנים, יצרו מציאות חלופית.
במציאות הזו הבעיה היא לא נשק, אלא שאין נשק ל"חבר'ה הטובים". אם רק היה שומר חמוש בכל בית ספר, הכול היה נמנע. ובכלל, "מי שרוצה לרצוח - ירצח", וזה לא קשור לנגישות לכלי נשק. והחוקה האמריקנית "מבטיחה" את הזכות לנשק, ולדידם גם את הזכות של בן 18 להזמין אונליין את כלי הנשק הקטלני ביותר שהאדם ייצר - M16 וקלצ'ניקוב, למי שלא מעודכן - ואז לצאת למסע הרג ורצח.
הדברים האלה, צריך לומר בצורה ברורה, הם הבל מוחלט וזדוני. החוקה האמריקנית לא נוצרה בעידן שבו היה נשק חצי-אוטומטי, או במציאות שבה יש משטרה מודרנית ואמצעי אכיפה. מחקרים עקביים מראים כי נגישות לנשק היא שמעלה את הסיכוי לתאונה, פשע ורצח או התאבדות.
אין מדינה מערבית שמתקרבת לטבח החפים מפשע שמתרחש בארה"ב, והדברים לא אמורים רק באירועים טרגיים במיוחד כמו בתי ספר יסודיים; כל יום מתרחשים בארה"ב אירועי ירי מיותרים, קטלניים ונוראים במגפה בלתי נגמרת שגבתה יותר חיים (באירועי נשק) מכל המלחמות שאמריקה לחמה בהן מיום היווסדה. ב-2020 כלי נשק הפכו לסיבה מס' 1 למותם של ילדים ונערים בארה"ב. תאונות דרכים עברו למקום השני.
ב-13 במרץ 1996 נכנס רוצח לבית ספר יסודי בסקוטלנד, בעיירה דונבליין. הוא רצח 16 ילדים קטנים ואת המורה שלהם. מיד לאחר מכן הבריטים העבירו חקיקה שאסרה למעשה החזקה של אקדחים (מובן שרובים בסגנון M16 אסורים ממילא). מאז ועד היום לא היה אירוע דומה.
לאנשים יש לפעמים רעיונות וזוויות מעניינות על מקרי הטבח האלה; הם מתחילים להסביר לך שיש "בעיות באמריקה", ושזה קשור ל"אלימות" ו"משחקי מחשב" ו"לא הכול זה רובים". לפי המחקרים והנתונים שיש כרגע - זו תפוצת הרובים. כל המרכיבים האחרים, כולל בריונות וניכור, מתקיימים גם במדינות מערב-אירופיות. הן לא חוות שום דבר שמתקרב למצב האמריקני. ההבדל הוא בנגישות לנשק.
אמריקה רוצה להוביל מחדש את העולם בנתיב של קדמה וסדר ליברלי, ואין אף מועמדת טובה יותר לעשות זאת. אך כאשר מביטים במערכת הפוליטית שלה, בדרך בה היא שבויה בידי פייק ניוז, שבטיות ותאוות בצע, אין ברירה אלא לשאול האם זוהי לא משענת קנה רצוץ. האם אומה שלא יכולה להגן על ילדיה מרצח בבתי הספר, אומה שחלקים גדולים ממנה עוסקים בהכחשה עמוקה של מהות המשבר, תוכל להציל את החזון הדמוקרטי העולמי?
אין מה לעשות לבד מלקוות לשינוי. הוא לא צפוי להגיע.
