לאורך כל השנים הפנינו את מרבית המשאבים שלנו לביטחון המדינה כלפי חוץ: חיזבאללה, חמאס, סוריה וכמובן איראן. נדמה לי ששכחנו להביט אל תוך הבית פנימה ולבדוק אם אנחנו בטוחים בו. בתוך הבית שלנו שורפים לנו את השטיח מתחת הרגליים, לוקחים לנו את הרהיטים ולא רחוק היום שיכבו לנו את החשמל. האויבים מבחוץ מדאיגים, אך לאורך השנים מצאנו תשובות לבעיות החיצוניות שנותנות לנו לישון עם עין אחת צופייה.
לוקחים לנו את אשר הקמנו ונלחמנו עליו ואנחנו עוצמים עיניים. חלק גדול משטחי האש בנגב כבר לא בידינו וגם שטחים אחרים. הנסיעה בנגב מסוכנת ומחייבת לשאת נשק לכל אשר מנסה לשמור על עצמו. החקלאות שלנו נהרסת ואת יבולה גונבים. הכלים החקלאיים נשרפים והביטוח הוא לשלם פרוטקשן. המכוניות שלנו נגנבות ואנחנו ממהרים לחברות הביטוח. זורקים עלינו אבן ואנחנו בורחים וחוששים להשיב, שמא נישפט. קבלנים מחזיקים מאבטח שדורש זאת ואין להם מגן. בתים נבנים ללא רישיון אך ורק בחלקי מדינה מסוימים. בתי הכלא שלנו הפכו לבתי ספר ולאוניברסיטאות. שוטרים חוששים לעתידם ולעיתים נמנעים מחיכוך. דגלי ישראל נשרפים בראש התורן ובהפגנות נגדנו דגלים של אויבינו שמחים עם הרוח.
במבצע שומר החומות עברנו שיעור מולדת. שכן החי בדו-קיום בבית משותף ראה את שכנו מכוון את הפורעים לשרוף את מכוניתו. המשטרה לא פרסמה כמה מכוניות נשרפו בעת הפרעות. פחדנו לצאת מן הבית ואין כתובת למושיע. יהודים הוכו ברחובות סמוך לבתיהם. אנשים חששו ללכת לבית הכנסת לתפילה בעת שהמסגדים היו מלאי אדם. אני יכול לתת דוגמאות רבות אך היריעה קצרה.
הממשלה אינה רואה רחוק. ואני מדבר על כל ממשלה. טבעי שנבחר ציבור חושש למעמדו ולעתידו ואיני מלין על כך, הייתי שם. הצבא מתכנן ורואה למרחקים, כמו גם שב"כ והמוסד שעברו שינוי גדול ועמוק. ביטחון הפנים של המדינה תלוי בגורמים רבים ולא רק במשטרה. תפיסת הביטחון לא השתנתה עשרות בשנים. גם בהיותי בתפקיד השר לביטחון פנים כיבינו שריפות ולא נערכנו לדורות קדימה. שינוי תפיסת הביטחון היא החלטת ממשלה ולא שר או מפכ"ל. ממשלה חייבת לבנות תפיסת ביטחון חדשה המתאימה לאיומים כיום. ממשלה לא יכולה להכין תוכנית ביטחון, ממשלה יכולה לאשר תוכנית שצוות מקצועי יכין לה. לו הייתי מתבקש, הייתי יכול לומר לממשלה על מה תוקם ועדת חקירה עתידית לבדיקת הטראומה שנעבור בעתיד ומי יואשם בכישלון המדיניות. הכתובת כתובה באותיות ענק על הקיר ואין איש קורא והולך ליישם.
ירי לאור יום ברהט
טוב תעשה הממשלה שתיקח אנשים חכמים ומנוסים מתחומי המשפט, החקיקה, השב"כ, הצבא, העורף, נציגי ערים, נציגי אוצר ועוד. חבורה זו תשב כמה חודשים ותביא תוכנית מוגמרת לממשלה וזו תאשר או שלא תאשר. אישור ממשלה הינו כפקודה לכל הרשויות להתחיל בביצוע.
הסוגיות שיעלו לבטח הן: גודל המשטרה וגבולות גזרה בינה לבין הצבא; מקורות כוח אדם ואמצעים; אם צה"ל יעביר עוד חיילים למשטרה ואם כל עובד במשטרה חייב להיות שוטר במדים; כמות הלוחמים והחוקרים; תפקידי משמר הגבול וכפיפותם; אם להקים משמר אזרחי, מה יהיו משימותיו ולמי יהיה כפוף מבצעית; מקורות כוח אדם; התאמת הרשות השופטת למציאות כיום תוך הבנת צורכי המשטרה באכיפת החוק; שילוב של כוחות העורף במשימות הלאומיות בעיתות שלום; פעילות שב"כ והמוסד בסיוע לביטחון פנים; מדיניות נשיאת נשק להגנה עצמית; שילוב הפיקוח בערים לביטחון הציבור והגדלה משמעותית של מצלמות בכל הישובים בארץ.
אני יכול להמשיך להציע אך הרשימה ארוכה. החשוב הוא הדחוף, ועלינו להקדים את הוועדה – ויפה שעה אחת קודם. עלינו להבין שאנחנו במציאות חדשה ולהתאים עצמנו לנסיבות כיום. עם ישראל חפץ חיים הוא ומנסה בכל כוחו לשמור על משטר דמוקרטי, אך אין זה אומר לשדר חולשה שתעלה לנו בעתידנו. הילדים שלנו והדורות שיבואו לא יסלחו לנו אם ניתן בידם מדינה חלשה שגבולותיה בין חדרה לגדרה, או שקיומה יהיה תלוי בהגנת העולם עלינו וברצון אויבינו לשמור אותנו כשמורת טבע.
- תא"ל (מיל') אביגדור קהלני היה השר לביטחון פנים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
