בערבה של יממה קריטית לביטחונה ושלומה של מדינת ישראל, אולי בפתחו של השבוע החשוב ביותר לישראל מאז תחילת המלחמה, אנו מתבשרים על החדשות הלא פחות ממדהימות, אולי מבעיתות צריכה להיות המילה, שראש הממשלה בנימין נתניהו מתכנן לפטר את שר הביטחון יואב גלנט ולאחר מכן גם את הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר, כדי למנות לעצמו מטבחון מדיני "ממושמע יותר".
בדיווח ב"כאן 11" של טל שלו, נאמר שנתניהו תכנן לעשות זאת מייד עם שובו מהביקור בארה"ב אך המצב הביטחוני (כלומר האירוע שבו נהרגו 12 ילדים במג'דל שמס), גרם לו לדחות את החלטתו. במקביל, החל קמפיין מתוזמר לעילא ולעילא של שליחי ראש הממשלה בתקשורת, נגד ארגון "אחים לנשק" ואחד מראשיו, רון שרף, בשל קריאתו במהלך המחאה נגד ההפיכה המשפטית, להפסיק התנדבות של מילואימניקים.
רוב אזרחי מדינת ישראל שחוששים כרגע לשלום ילדיהם ושלומם שלהם בעקבות איומי הנקמה של חיזבאללה ואיראן, עסוקים בחישובים נוסח: "האם הממ"ד בבית מספיק", "האם תהיה הפסקת חשמל לאחר תקיפה מאיראן", "האם אספיק להגיע למקלט הציבורי עם תינוק על הידיים באמצע הלילה או שמא עדיף לי כבר להישאר בבית".
אבל למרבה התדהמה, מסתבר לנו שביבי ושליחיו בתקשורת עוסקים בכלל בהכנות למלחמה אחרת - נגד אלה שהעזו לחלוק על המלך בעודם חושבים על טובת הממלכה, נגד אלה שיצאו נגד נתניהו לפני המלחמה ובמהלכה.
תומכיו טוענים כמובן שגלנט, הלוי ובר אחראים לכישלון הביטחוני הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל. הם צודקים. אבל איפה האיש שעמד בראש המערכת מאז 2009, בשעה שהתחלפו כאן שרי ביטחון, רמטכ"לים וראשי שב"כ?
תומכיו טוענים כמובן שגלנט, הלוי ובר אחראים לכישלון הביטחוני הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל. הם צודקים. אבל איפה האיש שעמד בראש המערכת מאז 2009, בשעה שהתחלפו כאן שרי ביטחון, רמטכ"לים וראשי שב"כ? איפה האחריות של האיש שסרב לחסל את יחיא סינוואר כמה פעמים למרות המלצות השב"כ? איפה האשמה של מי שהחליט לשחרר את סינוואר בעסקת שליט (כדי לעצור את מחאת הקוטג') ואפשר להעביר לחמאס 360 מיליון דולר במזומן בשנה שסייעו לחמאס להכין את מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר?
איפה האחדות שדיברתם עליה?
ומה עם האחדות שכולם קראו בשמה מייד לאחר ה-7 באוקטובר כאשר הממשלה בראשות בנימין נתניהו הייתה אחוזת שיתוק וחדלה מלתפקד, וארגון "אחים לנשק" הקים תשתית יוצאת דופן של מתנדבים, שסייעה באיתור הנעדרים והחטופים, בחילוץ תושבי העוטף מבתיהם, בניקיון בתים שנפגעו בעוטף, במכירה של תוצרת מהעוטף, בשעה שהממשלה כולה, החל משר האוצר ועד שרת ההסברה שמסתבר שהייתה פה, פשוט חוו מה שנראה כמו הלם קרב.
בשלב זה מסתבר לאזרחי ישראל, המסכות ירדו. האחדות כבר לא מעניינת. ההישגים הצבאיים ואולי הנאום החצי מוצלח של נתניהו בקונגרס, "עלו לו" ולשליחיו, וממש כמו בשיר של עומר אדם, עלה לו ולא ירד לו. לפתע ניתן האות לזנק על הצוואר של האויב האמיתי - כלומר לא חמאס וחיזבאללה ובטח לא איראן שדוהרת לפצצה גרעינית. אלא שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש השב"כ רונן בר. שלושת האנשים שיודעים היטב שהם נושאים באחריות למה שהתרחש בשבעה באוקטובר ויפרשו מתפקידם בסיום המלחמה.
אך אלו גם שלושת האנשים שמאז תחילת המלחמה, הצליחו לשקם ולבנות מחדש את מערכת הביטחון המוכה ולהשיב מלחמה, שדווקא בעיתוי הקריטי כל כך לביטחונה של המדינה, כולנו זקוקים להם שם. הבעיה של ביבי, שהם לא ממושמעים מספיק. זה שבועות ארוכים ששליחיו בתקשורת מנהלים קמפיין מכוער נגד הלוי, בר וכמובן גלנט, בעיקר מאחר שהם מסרבים ליישר קו עם נתניהו. הם רוצים את השלושה האלה וכמובן את דדי ברנע, ראש המוסד, ממושמעים, עושי דברו של המלך וחצר ביתו. למאמץ הזה מצטרפים גם עיתונאים בכירים שמזוהים עם "השופרות" שעושים מאמץ גדול כך בשבועות האחרונים, לטנף על מערכת הביטחון, כאילו היא היא האויב.
המטרפד
הציטוטים שיצאו אמש במהדורות הטלויזיה ומדגישים את המתיחות בין צוות המו"מ בעסקה לשחרור החטופים, הינם רק טיפה בים. המחלוקות בין נתניהו לחברי הצוות קשות ועמוקות עוד יותר ממה שתואר. כל חברי הצוות הזה מבינים שנתניהו מנסה לטרפד עסקה. לא בגלל דאגתו לביטחון ישראל, או מהיותו מנהל מו"מ קשוח - את זה כבר למדנו שאינו יודע לעשות מעסקת שליט.
הם הבינו שנתניהו שחתום על ההצעה הישראלית/אמריקאית ונרקמה באישורו, פשוט מוסיף בכל פעם דרישות שלא היו שם קודם רק כדי למנוע עסקה. וזאת על אף שנמצאו לסוגיות הבעייתיות פתרונות שונים יצירתיים בסיוע של המתווכות. נתניהו הפך למסכל המרכזי של עסקה, בגלל החשש שלו שהפסקת אש תביא להפלת ממשלתו, לא מעבר לזה. הוא לא יאפשר לעסקה לקרות והוא יעשה הכל כדיי להיפטר מכל מי שיעז לקרוא תיגר עליו, אפילו אם מדובר בחוות דעת מקצועית.
הבוקר (שבת) פרסמה משפחתו של אחד החטופים שנרצחו בעזה, איתן לוי, סרטון מזעזע על ההתעללות שעברה גופתו בעזה בשבעה באוקטובר מיד לאחר שנרצח. קשה להאמין שהשבוע יצאו מאות בני אדם, ובכלל זה שר בממשלת ישראל וחברי כנסת, להגנתם של מי שחשודים בהתעללות מינית קשה ואינוס של מחבלים בשעה שיש לנו עדיין בעזה 115 חטופים וחטופות. קשה להאמין שראש הממשלה ושלל מלחכי הפנכה שלו בתקשורת, עסוקים בהרעלת בארות ושריפת אסמים גם באחת השעות הקשות ביותר שמדינת ישראל עומדת בפניה.