"השנה, היציאה מעבדות לחירות מוחשית מאין כמוה". כך פותחת מרגלית מוזס (77), שנחטפה מביתה בניר עוז ושוחררה לאחר 49 ימים בשבי החמאס, את ברכתה לכוס הראשונה בליל הסדר. את הברכה כתבה מוזס במסגרת ההגדה לפסח של המרכזים לצדק חברתי, שנקראת גם "ארבע כוסות של תקווה".
"ליבנו מייחל לשובם של כל החטופות והחטופים, מהמנהרות, ממעמקי האדמה או מבתיהם של תושבי הרצועה, חזרה למשפחותיהם, לארצנו, יציאה מן החושך אל האור, מהשבי לחירות", ממשיכה מוזס, שרבים מחבריה עדיין נמצאים בשבי, גם בחג החירות. "מ-7 באוקטובר ועד היום הם שם, מחכים לשחרור, ולא אבדה תקוותנו לראות את כולם איתנו, עד האחרון".
עוד היא כתבה: "ליבנו עם המשפחות, עם מי שמחכים לשביב תקווה, לאות ממרחקים, עם מי שנאלצים יום יום להמשיך ולהיאבק עבור החירות. נגביה את אורנו כדי שיוכלו לראותו מתוך האפלה, למען ידעו שאנו נאבקים עבורם כל עוד נשמה באפנו, ושלא נחדל ולא נידום, עד שיצאו לחופשי בבטחה.
"עבורי, מי שהייתה בלב האפלה, המעבר חזרה לגבולות הארץ לווה בהתרגשות גדולה, במעבר חד מהעצב הגדול לשמחה ולביטחון שבתחושת הבית. אך הבית הקיבוצי שלנו נהרס, נשרף עד היסוד, וממקום משכננו החדש בכרמי גת, אנחנו לא מפסיקים לחלום על בנייתו מחדש. נאחל לעקורים מביתם, לכל מי שנאלצים גם בחג הפסח הזה לשהות במקום ארעי, לשוב במהרה לביתם".
מלבד ברכתה של מוזס, בהגדה עוד שלוש ברכות על פי נושאי ההגדה הקיבוצית: "אחדות וביטחון המדינה" - שכתבה רפ"ק מאלי שושנה שנלחמה בקרב על משטרת שדרות, "אדמה ועבודה" - מאת ליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית, ו"שותפות ושלום" - שכתב אמיר בשאראת, מנכ״ל הוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות. חלקה של מוזס נקרא "מעבדות לחירות".
בהגדה קטעים נוספים שכתבו פעילים במערכי הסיוע האזרחי בימי המלחמה, בהם האחים אסף ויותם דוקטור ממסעדת "האחים", שסייעו בהכנת מנות אוכל חם ושינוען לכל הדורש בארץ.
