הלוויית ההמונים של הרב חיים קניבסקי זצ"ל הדגימה את הנס החרדי שהתחולל מאז קום המדינה. הקהילה, שכללה רק קומץ קטן, מונה כיום כ-1.2 מיליון אזרחים, שמחציתם קטינים. כשליש מהילדים היהודים וחמישית מכוח האדם המגיע לגיל גיוס נמנים עם הקהילה. החרדים הם שחקן מרכזי במציאות הישראלית. עוף החול קם מאפרו.
ה"נס" התבסס על אסטרטגיה בת ארבעה אדנים: היבדלות משאר החברה (במרחב, בפוליטיקה, בחינוך, בתרבות); לימוד תורה כעיסוק נורמטיבי מרכזי; הגדלת המשפחה החרדית בכל מחיר; והישמעות בלתי מותנית להנהגה רוחנית ריכוזית שמכריעה בכל עניין. כל אלה יצרו את האוטונומיה החרדית שמטילה את צילה הארוך על העתיד הישראלי. סגירת חלקים של מדינת תל אביב, עקב הלוויה של תלמיד חכם ישיש, מסמלת מהפך שאין להתכחש לו.
ואולם, לא לעולם חוסן. האסטרטגיה החרדית נתונה תחת מתקפה שאותותיה ניכרים במציאות: ההיבדלות מתערערת משום שהמהפכה הטכנולוגית חותרת תחת ה"חומות של קדושה" שסובבות את גן העדן החרדי. כשיותר ממחצית החרדים מחזיקים בטלפון חכם ובנגישות מלאה לאוטוסטרדת המידע, ניתן לקבוע שנשתל בתוכם "עץ הדעת טוב ורע" והם נוגסים בהמוניהם בתפוח (גם באמצעות מכשירי אפל). לימוד התורה עדיין נחשב כתמצית הקיום, אבל מחצית ויותר מהגברים כבר הצטרפו לשוק העבודה. רק מיעוט מקיים את "תורתו-אומנותו". גם הדמוגרפיה החרדית מסמנת תחילת האטה בגודל המשפחה החרדית.
בהיעדר מנהיגות ריכוזית עתיד כוחו של "הרחוב החרדי" להתעצם. יש בכך היבט מבורך של דמוקרטיזציה של דעת הקהל, אך "שלטון הרחוב" גם עלול להאיץ תהליכים של התפרקות מאחריות
וכאן אנו מגיעים אל הרכיב הרביעי - ההנהגה: המנהיגים הרוחניים החרדים נהנים מכריזמה עוצמתית, שהמתבונן מבחוץ מתקשה להכיר באינטנסיביות שלה ולהבין את מקורה. מוצא שפתיהם של הגדולים הליטאים מהחזון אי"ש ועד לרב קניבסקי הוא "דבר מלכות"; צו בל יעבור. כך גם היה מעמדו של הרב עובדיה יוסף ומעמדם של האדמו"רים החסידים הגדולים.
ההלוויה אתמול היא אקט הסיום למופע ההיסטורי של שושלת ה"גדולים" שהנהיגו את הציבור הליטאי (ובעקיפין את כל הציבור החרדי) לאחר השואה. עם לכתו של הרב יוסף, לא נמצא לו מחליף בציבור החרדי הספרדי. כך גם יהיה כעת, עם לכתו של הרב קניבסקי, ביחס לציבור הליטאי. אין ספק שמה שהיה – הגמוניה אידאולוגית שמובלת על ידי מנהיג כריזמטי מוסכם – לא יהיה. עקב הריק המנהיגותי, הפיצול בין החרדים יהפוך להיות עובדה מכרעת ולכך יהיו השלכות רבות על מדינת ישראל.
יש לצפות להתחזקות של קבוצות קצה אידיאולוגיות. כוחם הציבורי של הקנאים, שהוגבל בעבר על ידי גדולי דור מתונים יחסית, עתיד לצמוח. מנגד, תתרחש גם זליגה לכיוון ההפוך, אל קבוצות שיש להן נגיעות מודרניות ומעוניינות להשתלב בחברה הכללית, תוך שימור קפדני של זהותן החרדית. בעבר, המנהיגות הכריזמטית חסמה הליכים אלו, ועתה החסם מוסר.
לבסוף, בהיעדר מנהיגות ריכוזית עתיד כוחו של "הרחוב החרדי" להתעצם. יש בכך היבט מבורך של דמוקרטיזציה של דעת הקהל החרדי שעשויה להניב חברה פתוחה יותר ומגוונת בדעותיה ובהליכותיה. אך מנגד "שלטון הרחוב" גם עלול להאיץ תהליכים של התפרקות מאחריות.
נראה שכשם שהציבור הכללי בישראל איננו נוהה עוד אחרי הנהגה כריזמטית, כך גם נגזר על הציבור החרדי. את הסיפור הישראלי המשותף נצטרך לחבר יחדיו, ללא מתווכים – ציבור מול ציבור.
- ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי ופרופ' למשפטים באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com