לרווחת מי שחי בששת החודשים האחרונים במחילה עמוקה מתחת לאדמה, עם פקקי שעם באוזניים ושנורקל מקנה במבוק בפה, הנה מבזק: הניסיון הראשון של הממשלה לסרס את הרשות השופטת נכשל בגלל להיטות יתר של שדולת ארץ ישראל בקואליציה, השולטת דה-פקטו בממשלה. במקום לאמץ את אסטרטגיית הצפרדע המתבשלת במים, או הסלמי שנפרס טבעת-טבעת, או האדם הנופל קומה-קומה אחרי שקפץ מגג (בחרו את משל האסון הממשמש החביב עליכם) – חשף שר המשפטים יריב לוין, יש אומרים במסגרת מלכודת שטמן לו ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להשתמש בו כנבוט נגד בית המשפט העליון, את קלפיו מהר מדי. כמעין נבל ג'יימס בונדי שמבחינתו הניצחון הושלם.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• החלה הגלות היהודית השלישית
• הבעיה היא שמרי אזרחי מצטלם טוב
• למדנו מהחרדים מה זה חרם. גם ב"ביג" ילמדו
• מדיניות העמימות של המהפכה
כעבור כחצי שנה, אחרי הפגנה של שני מיליון ישראלים במצטבר, הממשלה "שינתה כיוון" והחליטה להעביר את אותה התוכנית סעיף-סעיף. האסטרטגיה: לעורר ספק סביב השאלה אם ממשלת ישראל מעוניינת בהפיכה-מהפכה או שמא מדובר בסך הכל, כפי שטוען יו"ר ועדת החוקה התמים כטלה, בקישוטים פרוצדורליים. בבחינת הוספת לבבות וכוכבים בשולי סעיפי החוק ותו לא.
התוכנית הזו עובדת. שהרי זה דבר אחד לטעון שישראל עומדת לחדול מלהיות דמוקרטיה (גם בתוך גבולות הקו הירוק) כששר המשפטים, בגיבוי ראש הממשלה, כורך פסקת התגברות ברוב של 61 יחד עם שליטה קואליציונית בוועדה לבחירת שופטים, יחד עם הפיכת היועצים המשפטיים למשרות אמון, כשתפקידם החדש יהיה לדאוג לדברי מאפה בישיבות. זה דבר אחר לטעון את אותה הטענה כש"בסך הכל" מדובר ב"ריכוך מסוים של עילת הסבירות".
יש זירה אחת, עם זאת, שבה ישראל כבר איננה הדמוקרטיה שהייתה. מדובר במרחב שהוא לתהליכים דמוקרטיים מה שקנריות נהגו להיות עבור כורי פחם שביקשו להכריע אם האוויר שסביבם רעיל. הזירה היא זו: שפתם של רוב נבחרי הציבור בישראל התומכים במהפכה-הפיכה. ישראל איננה, כדברי אהוד ברק, במרחק "שלוש שעות מלהיות דיקטטורה". אבל השרים ורבים מהח"כים בקואליציה כבר מתנסחים בשפה שנתלשה מאינספור ספרי המחקר על אודות הידרדרות השיח הפוליטי במדינות לא דמוקרטיות – היכן שהפה הקדים את הידיים.
ביום שישי האחרון התראיינה הפסיכולוגית ד"ר קלאודיה קוגן ב"הארץ". קוגן נמלטה מארגנטינה בשנות ה-70, כשזו נשלטה על ידי "משטר הג'נטלמנים", כפי שכונה על ידי תומכי המשטר הדיקטטורי ההוא, שידוע יותר בשם "החונטה". קוגן השוותה בין האווירה ערב עליית החונטה לבין מה שמתחולל בישראל היום. צבא טוקבקים התנפל עליה בשאלות דמגוגיות כמו "האם בישראל זורקים אנשים ממטוסים באמצע הלילה, כמו אז?".
התשובה היא כמובן "לא". בישראל שמאלנים לא נחטפים מהרחובות באלימות ואז מוצאים להורג באשמת חתרנות. אבל צאו והשוו: הדיקטטורה הארגנטינאית, ערב עלייתה, הכריזה על "מלחמת אין ברירה" נגד "הגורמים האנרכיסטיים במדינה", שמשבשים את חייהם של "99% מהאזרחים". והכל בשם "רעיונות זרים", ש"נוגדים את הדת הקדושה שלנו" וש"ממומנת על ידי גורמים שמאלנים זרים" (כל הדוגמאות כאן לקוחות מ-"A lexicon of terror", ספרה המרהיב של מרגריטה פייטלוביץ).
בעז גאוןאסנת בן דבפעילי וארגוני זכויות אדם הוכרזו כגורמים "המסכנים את הריבונות והמשילות", וגרוע מזה, שמחזיקים בעמדות חילוניות ואתאיסטיות לא רצויות. אזרחים צעירים הותקפו ונדרסו, על ידי שוטרים ועל ידי אזרחים, כי הם "נראו כשמאלנים". שיערם היה ארוך מדי. חולצותיהם אדומות מדי. הם החזיקו ביד עלון שחולק בהפגנה בכיכר דה-מאיו. בכירי המשטר קראו לעצור ולכלוא את מי שקראו למרי אזרחי.
קפלן היא לא דה-מאו. בנימין נתניהו הוא לא הרמטכ"ל וידאלה. אבל בישראל של יוני 2023, "השר לביטחון לאומי" משגר סוסים עם אלות ורימונים כדי לעצור "אנרכיסטים", ולא היה מתנגד, כך נטען, למלא את בתי החולים בגופם הפצוע. בחוגי הימין מכנים את המוחים - לא פחות - "מוגלה". כך כינה שר התקשורת בפועל של הממשלה (יעקב ברדוגו) את הטייסים שאיימו להפסיק ולהתנדב. השר עמיחי אליהו כינה "מוגלה" גם את מפקד המחוז עמי אשד. זה טריק ישן: לדמות את מתנגדי המשטר כחיידקים, כדי שיהיה אפשר להצדיק, "בלית ברירה", את "הטיהור" הנדרש. ישראל אינה דיקטטורה, אבל שפתה כבר לא דמוקרטית. כך זה מתחיל תמיד. נתפלל שכאן זה יעצור.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
