עדיין לא ידוע איך צה"ל ינצח במלחמה, אבל השבוע, אחרי שיחות עם גורמים פוליטיים ואנשי מערכת הביטחון, ברור כיצד הממשלה יכולה להחמיץ אותה. בפשטות – צה"ל יכול לנצח בקרב, והממשלה יכולה להפסיד במלחמה.
נתניהו בביקור בעזה. חמולות מקומיות?
(צילום: רועי אברהם /לע"מ)
החל מ-7 באוקטובר, מערכת הביטחון על כל חלקיה עובדת, בסך הכול, היטב. מספר הנפגעים המאמיר בעזה עדיין נמוך יותר מההערכות המוקדמות. מבחינת זמן והישגים, צה"ל עומד במשימות שלו, ואף מקדים בלוח הזמנים. יש כוכבית אחת, גדולה: ההפתעה המודיעינית והמצוקה המבצעית החריפה של התמודדות עם מנהרות חמאס. כל עוד לא תהיה התמודדות צבאית טובה ויעילה איתן, הדרך לניצחון תהיה ארוכה.
אך במקביל, המעשה הצבאי ההרואי ברצועה חייב להיות מושלם בסדר עזתי ואזורי חדש. זה עניין פרקטי, דחוף. ראש הממשלה – והדברים האלה פורסמו בטור זה בחודש נובמבר, ומסתבר שהם נכונים גם השבוע – מונע דיוני עומק ב"יום שאחרי". מסכל אותם. גם אמש הוריד מסדר היום של קבינט המלחמה דיון ב"יום שאחרי".
הכותרת
השלב הבא במלחמה נגד חמאס | נדב איל
32:21
אבל השבוע, סוף-סוף, נתניהו התעורר; הוא ביקש מגורמי הביטחון לבדוק אם יש מוקדי כוח מקומיים ברצועה (תנו לי לפרשן לכם: חמולות חמושות, לדוגמה) שאפשר להשתמש בהן. כמו תמיד אצל נתניהו – מעט מדי, מאוחר מדי.
בשלב הזה קל לחשוד שנתניהו ממש, אבל ממש, רוצה את הרשות הפלסטינית כשליטה פורמלית של עזה, כאשר חמאס מסתתר מאחוריה. מדוע החשד מתחזק? כי הוא לא תיכנן שום דבר אחר. הוא לא וידא, עם תחילת השלב הקרקעי, שיש לישראל מטרה אסטרטגית. הנשיא ביידן כבר הודיע שהוא תומך ברש"פ "מתחדשת" בעזה. ראש המל"ל צחי הנגבי כתב מאמר – לבטח ברשות ובסמכות רה"מ – לאתר אינטרנט סעודי, ובו לא שלל את מעורבות הרש"פ בשלטון החדש בעזה.
לא הוצג פתרון חלופי, כי נתניהו בולם הכול, וישראל איבדה זמן קריטי.
הטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות" במוסף לשבת וב-+ynet
