שבת 7 באוקטובר הייתה היום האחרון של בחופשת הרגילה של סמ"ר ארז מישלובסקי ז"ל. כמו את שאר הימים ברגילה, גם את שבת הוא תכנן להעביר יחד עם חברתו בתשעת החודשים האחרונים עדן אלטרס. "הייתה לנו אהבה שלא ניתן לתאר במילים ולא לכמת במספרים", סיפרה.
הם שניהם בני 19, צעירים שגדלו שניהם ביישוב אורנית. "התחלתי איתו באינסטגרם והוא מיד ענה לי, אבל היה מאוד ביישן בהתחלה. עם הזמן, וככל שהקשר בינינו התפתח, הוא נפתח יותר ויותר. כולם אמרו לי כמה הוא אוהב אותי", שיתפה עדן. "הייתה לו אכפתיות מאוד גדולה לכולם, הוא נתן מעצמו הכל כולם".
בשבת שבה פרצה המלחמה המפקד של ארז התקשר אליו ואמר לו להגיע בהקדם. "נסעתי יחד עם ארז ואבא שלו, שהסיע אותנו לתחנת הרכבת בתל אביב. נפרדנו עם חיבוק ונשיקה - וזאת הפעם האחרונה שראיתי אותו. בגלל שהם חזרו מרגילה הם נסעו לבסיס של הגדוד כדי לארגן את ציוד הלחימה".
"למחרת הם כבר היו בכפר עזה והשתתפו בלחימה לטיהור הקיבוץ ממחבלים. אני בטוחה שהוא והצוות שלו נחשפו למראות קשים ולא פשוטים בכלל, אבל הוא היה חזק ולא נתן לשום דבר להשפיע עליו ועל התפקוד שלו", סיפרה עדן. "הוא תמיד נשאר קר רוח וחזק, ודאג לא לשתף אותנו בזוועות שנחשף אליהן. הוא היה כל כך נחוש ו'מורעל'. שאלתי אותו לפני שבועיים 'אולי לא כדאי שתיכנס לרצועת עזה כי אני פוחדת מאוד?' הוא מיד השיב בביטחון מלא 'אין סיכוי שאני משאיר את המ"מ והמחלקה בלעדיי, בשביל זה התאמנתי כל הזמן".
השיחה האחרונה בין ארז לעדן הייתה ביום חמישי שעבר, לפני הכניסה הקרקעית לרצועה. "ארז התקשר, ואחרי שדיברנו הוא שלח לי 'בי מאמי, אני אוהב אותך'. זאת הייתה הפעם האחרונה שהוא כתב לי. מאז כתבתי לו כמה אני אוהבת אותו וחושבת עליו, אבל הוא לא זכה לראות אף הודעה".
בשבוע הבא עדן אמורה להתגייס בעצמה לשירות צבאי. "חשוב לי להתגייס כדי להשפיע, להצטרף ולתרום ללחימה ככל שאני יכולה, ובמיוחד בשביל ארז. אם הייתי יכולה הייתי אומרת לו עכשיו שהוא גיבור ושזכה להיות חלק מההיסטוריה של עם ישראל. אין ספק שחמאס התעסק עם הדור הלא נכון. אף פעם לא נשכח אותו, הוא והצוות המשובח שלו עשו גדולות ונצורות למען מדינת ישראל".
