בשנת 1994 פגשתי לראשונה את אחמד טיבי, שהיה יועצו לענייני ישראל של יו"ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת. שימשתי באותה עת יועץ התקשורת של עוזי ברעם, שהיה שר בממשלת יצחק רבין. שנה קודם לכן נחתם הסכם אוסלו ושרים נהגו לקיים פגישות עם הפלסטינים כדי לקדם שיתופי פעולה עמם בתחומי משרדם. הצטרפתי לפגישה של ברעם עם ערפאת במוקטעה ברמאללה. שני הצדדים התיישבו זה מול זה מאחורי שולחן ארוך כאשר טיבי, שישב צמוד לראיס, לחש כל העת באוזנו וגם תרגם את דבריו. לאף אחד לא נראה מוזר שאזרח ישראלי הוא חבר המשלחת הפלסטינית ומייצג אותה בדיונים מול נציגי מדינת ישראל.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• בסוף כנראה אהפוך לזומבי
• בת 11 מושפלת בחסות איגוד הכדורסל
• הכסף לחברה הערבית אינו עניין פוליטי
• אפקט העכביש ורצח ספיר נחום
טיבי הפך לדמות מוכרת בציבור הישראלי בזכות הופעותיו בתקשורת, בתחילה כיועצו של ערפאת ואחר כך כח"כ מאז 1999. הוא שולט היטב בשפה העברית ומכיר את כל השטיקים והטריקים הרטוריים שהפכו אותו למרואיין מבוקש בטלוויזיה הישראלית. יש לו מצד אחד הומור אנין טעם ("ביישובים הערביים הכול מזופת חוץ מהכבישים", אמר פעם בכנסת), ומצד שני הוא מפגין גסות רוח של בריון ("את חלאת אדם", אמר לאחרונה ליו"ר הוועדה לביטחון הפנים מירב בן ארי בדיון על מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה). מחד הוא מציג עצמו כלוחם למען קורבנות דיכוי ואפליה (הערבים), ומאידך מסרב להגן בפומבי על ציבור נרדף (קהילת הלהט"ב).
בנימין נתניהו דבק בתורתו של יועצו האמריקני המנוח ארתור פינקלשטיין, שפסק שקמפיין טוב זקוק לאיש רע. בבחירות 1996 התמקד נתניהו בערפאת, שהיה עבור הציבור הישראלי רע לתפארת: האיש עם הכאפייה והשערות על הפנים שאחראי לפיגועי ההתאבדות. נתניהו חיבר אותו כשותף למנהיג מפלגת העבודה דאז שמעון פרס, מה שהוליד את הסיסמה המנצחת: "פרס וערפאת, השילוב הזה מסוכן לישראל".
אבו מאזן, שהתמנה ליו"ר הרשות לאחר מות ערפאת, לא נתפש כדמות מאיימת. המראה הסבאי שלו, סגנון הדיבור המתון והתנערותו הפומבית מהטרור מעוררים פיהוק רחב בציבור הישראלי. נתניהו החליט ללהק לתפקיד האיש הרע בקמפיינים שלו את אחמד טיבי, שהוא דמות צבעונית ומוכרת יותר. לפני בחירות מרץ 2019 הוא תדרך את בכירי מפלגתו במסר: "זה ביבי או טיבי". הרעיון היה שמפלגות השמאל יקימו ממשלה עם ערביי ישראל שתסכן את המדינה.
תנועת "ברית 80/80 שותפות ישראלית", שהחלה לפעול לאחרונה כדי להביע תמיכה ציבורית בממשלת השינוי, עורכת הפגנות וגם מפרסמת מודעות בתקשורת וברשתות. בדברי ההסבר של התנועה נאמר כי זו נוצרה מתוך האמונה ש-80% מהציבור יכולים להסכים על 80% מהדברים. במודעות גדולות שפרסמה, תחת הכותרת "ביביטיבי - הימור מסוכן", נכתב: "ביביטיבי הפילו יחד את חוק יהודה ושומרון; ביביטיבי נגד אלפי מתיישבים ביו"ש; ביביטיבי משחקים בחיים של כולנו – זה לא ביבי או טיבי, זה ביביטיבי".
ממבט ראשון מדובר בשורות מחץ מוצלחות. קופירייטר ממזרי רכב על המסר של נתניהו והפך אותו על פניו: דווקא מי שמאשים את השמאל בשיתוף פעולה עם טיבי לרעת ישראל, עושה בעצמו בדיוק אותו דבר. ומה צריכה להיות המסקנה של הציבור בעקבות "הממצאים" לעיל? נתניהו הוא תחמן בלתי נלאה שאין קשר בין דבריו למעשיו. יפה, רק שאין שום קשר בין הטקסט לבין קהל היעד שעליו הוא רוצה להשפיע.
הפרסומאי והקופירייטר המנוח מוטי מורל סיפר שבשנות ה-70 הוא התבקש לכתוב סלוגן למשקה שוויצרי בשם "קווינס", שחברת "טמפו" עמדה לייצר בארץ. איש לא ראה עדיין את המשקה אבל למורל היה רעיון מבריק: "דור הג'ינס שותה קווינס". המודעות הבטיחו טעם מדליק לדור הצעיר, אבל התברר שמדובר במשקה סולידי לאנשים מבוגרים. הקמפיין נכשל ו"קווינס" נעלם מן המדפים בחנויות.
ד"ר ברוך לשםכך גם לגבי "ביביטיבי". המסר של המודעה מיועד לשכנע אנשי ימין שנתניהו מתעתע בהם, אבל הם מבינים בדיוק את ההיפך מכך. בליכוד תמיד גאים שנתניהו יודע להוליך שולל את שותפיו. ביוני 2021 נשאל ח"כ מיקי זוהר על ידי דני קושמרו: "לא ניהלתם מגעים עם מנסור עבאס? לא נתתם לו הבטחות?". זוהר השיב: "כן, אבל לא התכוונו לתת". מישהו באמת מאמין שנתניהו היה עומד בהבטחותיו לעבאס? ואם כן, האם בגלל זה אנשי ימין יצביעו בעד מפלגות שמאל שלא רק העניקו הבטחות לחברה הערבית אלא גם העזו לקיים?
מערכת הבחירות עומדת בפתח ואנשי שמאל ומרכז שוקלים בוודאי רעיונות שונים כדי למנוע את חזרתו של נתניהו, שמסכן לדעתם את אופייה הדמוקרטי של ישראל. החיבור של ביבי לטיבי הוא לא בדיוק המסר שיכול לתרום לכך.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
