נערה אמריקנית שאולצה באיומי סכין לעבוד בזנות, ודקרה למוות אדם שאנס אותה שוב ושוב, תיאלץ לשלם 150,000 דולר כפיצויים למשפחתו. כך קבע בית משפט באייווה, שגזר עליה תקופת מבחן בת חמש שנים, במהלכן תישלח לכלא אם תפר את תנאי ההשגחה עליה.
פייפר לואיס, בת 17, הואשמה תחילה ברצח מדרגה ראשונה, אך במסגרת עסקת טיעון הודתה בעבירות של הריגה לא-מכוונת ופציעה בכוונה תחילה. השופט דייוויד פורטר ציין בגזר דינו ביום שלישי כי "לא הייתה לו ברירה" אלא לקבוע שתשלם פיצויים למשפחתו של האדם שאותו הרגה, זאכרי ברוקס בן ה-37 מהעיר דה מוין. לדברי השופט, החוק באייווה מחייב הטלת פיצויים שכאלו.
העונש המצטבר על העבירות שבהן הודתה פורטר יכול להגיע ל-20 שנות מאסר. השופט קבע כי העונש לא יופעל אם לא תפר את תנאי ההשגחה עליה: הוא הורה שתישלח לשהות במרכז מגורים וסיוע לנשים במצוקה בדה מוין ותידרש לשאת על עצמה מכשיר מעקב אלקטרוני, מחשש ש"תיפול מחדש לאורח החיים שאותו עזבה".
לואיס הייתה בת 15 כאשר ביוני 2020 דקרה יותר מ-30 פעמים את האדם שאנס אותה, ברוקס – בזמן שישן. לדירתו התגלגלה אחרי סדרה של תלאות וזוועות: במסגרת הודאתה בעסקת הטיעון סיפרה כי בתחילת אותה שנה ברחה מביתה של אמה המאמצת, שם עברה התעללות. היא שהתה בדירות של מכרים עד אשר מצאה את עצמה ללא קורת גג, וישנה במסדרון באחד הבניינים שבהם התגוררה בעבר.
לדבריה אחד השכנים באותו בניין הכניס אותה אל ביתו, אך מערכת היחסים עמו הפכה במהרה לאלימה והיא נאלצה שוב לברוח. בהמשך קיבל אותה לביתו שכן אחר, כריסטופר בראון בן ה-28, ואף שגם הוא היה אלים כלפיה – הפעם כבר לא ברחה. הוא אילץ אותה לדבריה לקיים יחסי מין עם גברים בעבור תשלום, ואחד מאותם אנשים היה האדם שאותו הרגה, זאכרי ברוקס.
הנערה סיפרה כי כאשר סירבה תחילה לגשת לדירתו של ברוקס, בראון הצמיד לצווארה סכין והניח אותה רק כאשר הסכימה לעשות כרצונו. בדירה אולצה לדבריה לצרוך אלכוהול וסמים ונאנסה כמה פעמים בזמן שהייתה חסרת הכרה. אחרי כמה שבועות אולצה לגשת לדירתו של ברוקס פעם נוספת, ואחרי שלדבריה נאנסה שוב תפסה בהתקף של זעם סכין שהייתה מונחת בשידה ליד המיטה – ודקרה את ברוקס למוות.
2 צפייה בגלריה
סיפורה של לואיס מזכיר את זה של סינטויה בראון, שהורשעה ברצח גבר ששידל אותה לזנות וקיבלה חנינה אחרי 15 שנות מאסר
(צילום: AP)
בתביעה באייווה לא הטילו ספק בכך שברוקס נפלה קורבן לסחר בבני אדם ולאלימות מינית, אבל גרסו כי כיוון שברוקס ישן בזמן שנדקר הוא לא היווה סכנה מיידית לחייה. התובעים טענו גם כי אין זה ראוי שלואיס תכנה עצמה קורבן במקרה הזה, וכי היא לא לקחה על עצמה אחריות על דקירתו של ברוקס והשארת ילדיו יתומים.
לואיס העידה כי לאחר שדקרה למוות את ברוקס נסעה חזרה לביתו של אותו אדם שסחר בה, בראון, והוא ניקה לדבריה את הרכב והורה לה לשקר אם המשטרה תעלה על עקבותיה. כבר ביום שלמחרת נעצרה. בראון עצמו טרם הואשם, ובתביעה המחוזית אמרו כי הסוגיה בעניינו עדיין נבחנת.
בתקופת מעצרה במתקן הכליאה לקטינים השלימה לואיס תעודת בגרות, ובמסר שהקריאה בבית המשפט לפני השמעת גזר הדין התלוננה כי בתקופת המעצר התייחסו אליה כמו אל "זכוכית שבירה" וכי לא הורשתה ליצור קשר עם חבריה ובני משפחתה. היא כינתה עצמה "שורדת", סיפרה כי למדה להעריך את עצמה – והבטיחה להמשיך לצעוד בדרך של "התפתחות חיובית": "נשמתי נשרפה, אבל היא עדיין זוהרת מבעד ללהבות", אמרה. "שמעו את שאגתי, צפו בי זורחת, וראו אותי גדלה".
בתקשורת האמריקנית מציינים כי בכמה מדינות בארה"ב ישנם חוקים שמעניקים הגנה משפטית מסוימת עבור קורבנות של סחר בבני אדם – אולם אייווה אינה אחת מהן. סיפורה של לואיס מזכיר במידה מסוימת את זה של סינטויה בראון, שנידונה למאסר עולם בגין רצח האדם ששידל אותה לזנות בגיל 16. סיפורה זכה לסיקור נרחב בארה"ב, ואחרי קמפיין תקשורתי נרחב שבו היו שותפים ידוענים רבים, חנן אותה ב-2019 מושל מדינת טנסי ושחרר אותה מהכלא אחרי 15 שנות מאסר.
